״אל תתני לו שוב לפגוע אל תניחי לו לפצוע צאי לדרך חדשה״ פרק 19

מהפרק הקודם:
״אליי או אלייך?״ שאל אלירן כשהיינו בדרך חזרה מבית הספר.
״מה שבאלך״ אמרתי.
״אז אליי״ אמר וחייך.
״סליחה, את אלינור כהן?״ שאל אותי איש בחליפה ומשקפיים.
״כן״ עניתי, מה הוא רוצה ממני?
״…..
——————————————
״את זוכרת שהיו את הבחינות ללהקת מחול? כשלא קיבלו אותך כי לא הייתה לך תלבושת״ שאל.
״מנסה לשכוח״ עניתי.
״אני אחד מהשופטים וראיתי איך רקדת כשהתאמנת על הריקוד ואהבתי את זה אז, שכנעתי את שאר השופטים לתת לך בחינה חוזרת״ אמר.
״אומייגאד אני לא מאמינה!!״ צרחתי.
״תודה, תודה, תודה, אני מבטיחה לא לאכזב״ הוספתי.
״אני בטוח בכך, הבחינה היום בארבע, בהצלחה אני צריך ללכת״ אמר.
״ייישששש״ צעקתי וקפצתי על אלירן בחיבוק.
״חחח.. אמרתי לך שאת רוקדת מושלם, עכשיו יש לי חברה רקדנית״ אמר והוריד אותי ממנו.
צחקתי ונכנסנו לאוטו.
״אלירן שים בוא אליי אני צריכה להתארגן״ אמרתי.
״טוב״ אמר.
הגענו.
״שלום״ אמרתי למי שהיה בבית.
״שלום״ אמרו שיר ומאור ביחד.
״אתם לא אמורים להיות אצל אלירן?״ שאל מאור.
״מה לא טוב לך שאנחנו פה?״ שאלתי ועשיתי את עצמי נעלבת.
״את האמת.. כן!!״ אמר, חצוף!
״אז תסבול בשקט אני צריכה להתארגן יש לי בחינה חוזרת״ אמרתי.
״מה?!?!״ שיר צעקה.
״ כן את לא מבינה איזה קטע אני ואלירן היינו בדרך לאוטו פתאום בא איזה מישהו שאמר שהוא שופט, הוא ראה איך אני רוקדת ושינע את השופטים לתת לי אודישן חוזר״ סיפרתי.
״אעאע מזל טוב״ צעקה וחיבקה אותי.
״תודה, ועכשיו אני צריכה להתארגן זה בארבע״ אמרתי ועליתי לחדר.
שמתי טייץ שחור, חולצה לבנה שכתוב עלייה בשחור ׳I love myself׳ שמתי נעליים גבוהות מנייק בשחור ואספתי את השיער בקוקו גבוהה מתוח, לקחתי את התיק של הריקוד וראיתי שהשעה הייתה שלוש וחצי.
״אלירן אתה יכול לקחת אותי?״ שאלתי את אלירן כשהוא דיבר עם מאור ושיר.
״בטח״ אמר.
״בהצלחה״ צעקו לי מאור ושיר.
״תודה״ צעקתי להם בחזרה ויצאנו.
״אני אשים אותך ושם ואלך כי אמא שלי ביקשה שאני אבוא לעזור לה במשהו טוב?״ אמר אלירן בזמן הנסיעה.
״בטח כבר עשית הרבה״ אמרתי.
״בשבילך אני אעשה הכל״ אמר. איך הוא יודע תמיד מה לומר?
״גם אני, תמיד״ אמרתי.
״טוב, שיהיה לך בהצלחה למרות שאת לא צריכה את זה ותקשרי אליי כשאת מסיימת״ אמר.
״טוב״ אמרתי והלכתי לסטודיו.
~נקודת מבט אנה~
״הינה כל הכסף״ אמרתי ונתתי אותו לבחור, הוא ספר את הכסף והכניס אותו לכיס.
״עכשיו תלך ותשכח את השיחה הזאת״ אמרתי.
״איזה שיחה?״ שאל והלך.
הורדתי את המסיכה השחורה ושמתי את המשנה קול בצד.
עכשיו רק צריך שהיא תבוא.
~נקודת מבט אלינור~
נכנסתי לסטודיו והוא היה ריק.
״יש פה מישהו??״ שאלתי. כניראה הם יגיעו עוד מעט כי השעה רבע לארבע, התיישבתי על הספסל אני אחכה להם בינתיים פה, התחיל להיות לי טיפה חנוק, יצאתי כדיי לנשום קצת אוויר אבל, הדלת לא נפתחה, לא שוב!!
ניסיתי לפתוח יותר חזק אולי זה המנעול שתקוע, ניסיתי לצעוק אבל, אין סיכוי הדלתות אטומות ואי אפשר לשמוע כלום ממה שקורה פה.
~נקודת מבט אלירן~
סיימתי לעזור לאמא שלי והלכתי לבית של אלינור.
נכנסתי וראיתי את מאור ושיר על הספה, רואים סרט.
״איפה אלינור?״ שאלתי והתיישבתי ליידם.
״בבחינה״ מאור אמר והתמקד בסרט.
״אבל הבחינה הייתה בארבע, עכשיו כבר ארבע ועשרים״ אמרתי.
״אולי הבחינה ארוכה״ אמר מאור.
״איך בחינה ארוכה? היא רק צריכה להראות להם ריקוד של שלוש דקות בערך ואת התשובות היא מקבלת אחריי כמה זמן״ התערבה שיר.
מאור ואני נכנסנו ללחץ.
ניסיתי להתקשר אליה, היא לא ענתה.
״אין קליטה בסטודיו״ אמרה שיר.
״טוב אני נוסע אליה״ אמרתי.
״גם אני״ אמר מאור.
״נראה לכם שאני לא אבוא?״ שאלה שיר ובאה.
~נקודת מבט אלינור~
בקושי יש לי אוויר וחם לי כמו לא יודעת מה, מי שמחזיק אותי כאן כניראה הפעיל את החימום.
״מה אתה רוצה ממני״ שאלתי בקול חלש וצרוד. כשישבתי על הריצפה, לא הצלחתי לעמוד.
״תלמדי לא להתעסק עם הגבר שלי״ שמעתי קול מוזר. ניסיתי להגיד משהו אבל, לא הצלחתי, כולי הייתי מכוסה בזיעה בגלל החום, הרגשתי שאני כבר לא מצליחה לינשום יותר.
אז זהו? זה הסוף? זה ניגמר? כבר עכשיו? עייני נעצמו כבר וראיתי מולי רק שחור.