״ידעתי מה שלא ידעתי״- פרק 6

פרק 6-
שיר-
׳למה נפרדנו?׳ שלחתי לנועם, אני בן 26, היא בת 25, נתנהג כמו שני אנשים בוגרים.
היא סיננה.
׳זה משגע אותי נועם, הכל היה מושלם, למה נפרדנו?׳ שלחתי שוב
׳אני לא מזהה את המספר׳ שלחה ביובש.
׳נפרדת מהרבה אנשים לאחרונה?׳ שלחתי, היא לא ענתה ׳תפגשי אותי היום, אני אהיה בקפה עד שעה 11׳ שלחתי לה ופשוט קיוויתי שהיא תגיע.
לבשתי את חולצה שחורה ומכנס ג׳ינס עד הברך, ריססתי קילו דורדוראנט, ושני קילוגרמים של בושם ופשוט קיוויתי שהיא תגיע.
חיכיתי בקפה, חיכיתי, חיכיתי, שתיתי כבר שלוש כוסות.
השעה הייתה 11:39, היא לא הגיעה.
הרגשתי בום, ניפוץ לפנים, באמת חשבתי שנחזור? הרי היא נפרדה ממנה, אמרה שהיא לא רוצה לראות אותי יותר ולא נתנה הסבר.
רציתי לבכות.
חזרתי הביתה, בעטתי בקיר והרגשתי דמעה על הלחי שלי.
הכל היה מושלם.
הייתה דפיקה על הדלת, רציתי להוציא עצבים על מישהו וקיוותי שזה אחד השכנים, פתחתי את הדלת והיא עמדה מולי, עדינה כל כך, יפה כל כך.
״נועם״ אמרתי והיא נכנסה ״לא הגעת״
״הגעתי, פשוט לא יכולתי להתקרב אלייך״ אמרה והביטה בעיניי, סגרתי את הדלת, היא ניגבה את הדמעה שעל הלחי שלי, היד שלה…
״למה״ אמרתי ״מגיע לי הסבר! נועם בבקשה!״ אמרתי ״בבקשה…״
״אני…לא יכולה״ אמרה הצמדתי אותה לקיר, היא לא התנגדה.
״את עדיין אוהבת אותי?״ שאלתי
״ברור״ אמרה בהיסוס
״כן או לא?״ אמרתי
״כן! מאוד שיר״ אמרה והדמעות זולגות על פניה
״אז למה נפרדת ממני?״
״אני… הם לא אהבו אותך! לא אהבו את הקשר שלנו! לא ההורים, לא המשפחה, לא החברים! כולם זלזלו בי ובך!״ אמרה עם דמעות.
״והקשבת לכולם״ אמרתי והתרחקתי ממנה ״בסדר״ הנהנתי.
״מה בסדר?״ שאלה כשהיא רועדת מבכי.
״בסדר… אני לגמרי מבין אותך״ אמרתי בכנות.
״שיר…״ אמרה
״עזבי נועם. אולי כולם צודקים, אני פשוט צריך לעבור הלאה״ אמרתי בחיוך קטן.
״שיר לא״ אמרה ברעד.
״זה בסדר נועם״ אמרתי ״באמת״ חיבקתי אותה חיבוק קטן ואחרון.
היא יצאה מהבית שלי. מהדירה שלי.
דמעות זלגו מעיניי, לא הבנתי, ממש ממש לא הבנתי אותה, אני אוהב אותה והיא אותי ופשוט החברה השפיעה עליי, הרגשתי מושפל, הרגשתי שהיא וויתרה עלינו סתם ככה, ההורים שלה בקושי הכירו אותי, רק שלום פה ושם והיא יודעת מי אני! היא יודעת מי אני זה מה שמשגע אותי! והי פשוט זרקה הכל לפח! הכל!
כל מה שעברנו, כל הקשר שלנו, הכל… והכל בגלל אנשים שלא מכירים אותיס
׳רצית תשובה׳ אמר קול בראשי, כן רציתי תשובה, סיבה, הסבר! לא רציתי שזה יגמר, אבל ידעתי שהקשר שלנו נגמר.
״הלו״ דניאל ענה לצלצול שלי
״זה נגמר בנינו, לתמיד״ אמרתי
״אני בא״ דניאל ניתק.
דניאל קטן ממני בתשע שנים אבל הוא יודע הכל על נועם ועליי.
דניאל נכנס לבית שלי וחייך, הוא זרק עליי חפיסת נחשים מגומי, אהובים עליי.
ודחפתי חצי לפה במכה.
״היא אמרה שהמשפחה שלה לא אהבו אותי״ אמרתי והתחלתי לצחוק ״הם לא הכירו אותי דניאל״ הוא הנהן מבין ״אני שונא אותם! ואותה! ואת כולם!!״ צעקתי, הוא שתק.
״אני שונא הכל״ אמרתי, אחרי כמה דקות של שתיקה הוספתי ״אני רוצה להיות קצת לבד… להתקלח ולישון״ אמרתי
״בסדר שיר,״ אמר דניאל ״כל פעם שאתה חושב עליה, תחשוב כמה היא הפסידה אותך ותחשוב שאתה תמצא מישהי הרבה יותר טובה ממנה, אני מבטיח שיר! שנה הבאה חתונה״ אמר והנהנתי הוא חיבק אותי ויצא בשתיקה.
ואני נכנסתי למיטה, הפעלתי מוזיקה, ונרדמתי.