״לתקן את העולם״- פרק אחד עשרה

•אלירן•

נכנסתי לתוך תא בשירותי בית הספר, בעודי עושה את צרכיי, שמעתי לחשושים מבחוץ.
״אבל עוד מישהו רוצה להצטרף,״ מישהו אמר,
״תקשיב אנחנו כבר חמישה, זה כבר לא כיף.״ עוד מישהו הוסיף,
״זה שש מאות שקל, אחי.״ הקול הקודם אמר.
הנחתי שהיו שם שני אנשים.
״בוא נוסיף אותו,״ אמר הראשון,
״טוב,״ השני מלמל בחשש.
הם קראו למישהו מבחוץ. כול הזמן הזה אני עמדתי בצד השירותים, מנסה להחביא את עצמי כמה שאפשר.
״מה החלטתם,״ הנער השלישי שאל.
״אתה בפנים, מעכשיו, אתה גם נלחם על ירדן.״ אחד מבניים הקודמים אמרו, כך הם גמרו את השיחה ויצאו מהשירותים.

——-

נכנסתי לכיתה והתיישבתי ליד ירדן בשקט. שבראשי לא מפסיקים לעבור מחשבות על מה ששמעתי ״גם אתה נלחם על ירדן״ הקול הדהד בראשי.
״אלירן,״ ירדן לחשה,
״מה?״ מלמלתי וחזרתי למציאות.
״מה יש לך?״ היא שאלה,
״מאז שיצאת אתה שקט.״ היא המשיכה במהירות.
״לא, סתם.״ אמרתי וחייכתי,
״עייף.״ תירצתי ובכך גמרתי את שיחתנו.

•ליאב•

התיישבתי הקפיטריה ליד אלירן נועה, אושר, יהב, ירדן, עידן ויולי, שהצטרפה אלינו לאחרונה.
״היי,״ מלמלתי ונשקתי לירדן על לחיה הימנית,
״היי,״ ירדן מלמלה, בזמן שהשאר אמרו שלום קטן.
״מה הולך?״ שאלתי והסתכלתי על אלירן, שהיה שקט מאז שהגעתי.
״בסדר.״ אלירן אמר והסתובב לכיווני,
״אתה בא רגע לצד, אחי?״ הוא שאל ברצינות,
״כן,״ מלמלתי והלכתי איתו.
״תשמע,״ הוא מלמל וגירד בסנטרו, כמו שהוא עושה תמיד שהוא חושב.
״כן?״ שאלתי וסימנתי לו להמשיך,
״בבוקר, יצאתי לשירותים.״ הוא התחיל להגיד והתנשם בכבדות,
״שמעתי כמה בנים, הם מתערבים על ירדן.״ הוא שפך במהירות.
הרגשתי את ורידי יוצאים ואותי מאדים. איגרפתי את ידיי והתנשמתי כדי להירגע.
״מי אלה היו?״ שאלתי ברוגע.
״שמע, אחי״ הוא אמר, ״אם אתה עושה משהו, אני איתך.״
״מי אלה היו?״ חזרתי ושאלתי,
״אני חושב שזה נועם, מהשכבה.״ אלירן אמר ותפס בידי,
״היו איתו עוד כמה.״ אלירן אמר, ״אם אתה עושה משהו, אני איתך.״ הוא חזר.
הנהנתי והתחלתי להתקדם.
״אז כדאי שתבוא.״ אמרתי אחריי.

•נקודת מבט כללית•

ירדן הסתכלה כל אלירן וליאב מתרחקים, שניהם נראו לה מעוצבנים.
היא תירצה לכול שאר החברים שהיו בשולחן שטות והלכה אחרים.
ליאב ואלירן, שהיו שניהם בסטרס מהחדשות שנודעו להם זה הרגע אפילו לא שמו לב שירדן באה אחריהם.
הם התפרצו במהירות לכיתה של נועם, בזמן שנועם ישב בכיסאו וצחק עם חבר.
שניהם נכנסו לכיתה וליאב החל להכות אותו, הוא ניסה להאבק חזרה, אבל ליאב היה חזק ממנו פי כמה.
אלירן שרצה גם להשתתף בכול ההמולה, העניק אגרוף לנער שעמד וצפה מהצד, אלירן זיהה את קולו מהשירותים.
בכיתה היה תוהו בבוהו, כולם נאבקו עם כולם וקללות התרוצצו באוויר.

•ירדן•

נכנסתי לכיתה כששמעתי רעש, נדהמתי לראות את כול הנערים שם מתקוטטים.
ניסית לצעוק כמה פעמים, אבל אף אחד לא הקשיב. כולם היו עסוקים בלרסק אחד לקני את הלסת.
הלכתי לליאב ונעמדתי בינו לבין הנער הבלונדיני, נועם נדמה לי.
״מה הולך פה?״ שאלת בצעקה והרחבים דעכו בהדרגה.
כולם הסתכלו עליי.
״מה הולך פה?״ שאלתי שוב, כשאף אחד לא ענה.
״הם התערבו עליך.״ אלירן מלמל והסתכל עליי,
״מה?״ שאלתי והנעתי את ראשי מצד לצד בנסיון נואש להבין מי נגד מי בכול העיניין.
״הם מתערבים עליך.״ אלירן איית כול מילה בנפרד,
״מי?״ שאלתי ושמטתי את ידיי מליאב, הוא התקרב לחבק אותי.
״הם,״ אלירן הצביע על ארבעת הנערים שעמדו מסביבי, מתנשמים.
פעם דבר כזה היה מחמיא לי, ירדן הקודמת הייתה מגחכת להם בפנים ומעניקה להם לא יותר מתגובה עוקצנית.
אבל היום, דמעות נקוו בעיניי והסתכלתי על חבורת המסכנים מסיביבי.
״מה קנאתם בו?״ שאלתי והצבעתי על ליאב.
״קנאים מסריחים, אני מאחלת לכם שאף פעם, אבל אף פעם. לא תתאהבו, לא תתרגשו. לא תחוו את הרגש הזה שנקרא אהבה. הלוואי שכול בת שרק תתחילו להרגיש אליה רגש תעשה לכם את זה!״ אמרתי להם והסתכלתי לכול אחד בעיניים, הם שתקו.
״אמן.״ מלמל וירק , ניקה את שפתו מהדם הקרוש שהיה עליה והוביל אותי ליציאה.
אלירן בא גם.