״לתקן את העולם״- פרק עשרים ואחת

•גל•

״היי,״ שיראל אמרה מאחוריי והבהילה אותי מעט. הייתי בדרכי למועדון, לפעילות השכבתית.
״היי.״ הסתובבתי אליה בחיוך. משהו לא היה רגיל, היא הרכינה את ראשה ושיחקה באצבעותיה. לא הייתי רגיל לראות אותה ככה.
״מה יש?״ שאלתי וליטפתי את כתפה בעדינות. היא נרתעה במהירות ובחדות.
״מה יש?״ שאלתי שוב,
״תשמע,״ היא פתחה בשקט, ״בהתחלה זה היה כדי לעצבן את עידן, אז שנינו זרמנו בזה. וזה היה סתם לגמרי סתם.״ היא אמרה במהירות ונעזרה בידיה כדי להמחיש את הדברים שהיא אומרת.
״ואני לא יודעת איך, ואני לא יודעת אם גם אתה מרגיש ככה. ואם לא פשוט תגיד, למדתי לספוג, פשוט תגיד שאתה לא-״ היא אמרה והפסקתי אותה,
״שיראל, לפואנטה.״ אמרתי בחדות מחכה שהיא תגיד את זה.
״אני אוהבת אותך.״ היא אמרה לאחר כשניה והתנשמת בכבדות, מסתכלת אל תוך עיניי,
״ואם אתה לא מרגיש ככה גם, תגיד. שלא נרגיש רע אחד עם השני.״ היא מלמלה בלחש והטתה את ראשה לצד. בעינייה עמדו דמעות. זה לא היה מראה רגיל, לראות את שיראל כול כך תשושה וכפופה לתגובתו של מישהו אחר.
״אני חושב שגם אני.״ מלמלתי והסתכלתי עליה, היא הטתה את ראשה אלי בחדות.
״גם אתה?״ היא שאלה, ״אוהב אותי כאילו?״ היא המשיכה,
״אוהב אותך,״ אמרתי, ״ולא בכאילו.״

•יולי•

״היי,״ אלירן אמר שהוא נכנס לחדרי. לפני כמה דקות שלחתי לו הודעה אם הוא יכול להגיע, רציתי שנדבר.
״מה רצית?״ הוא שאל כשראה שלא הגבתי, הוא התיישב מולי ואינו נישק אותי על שפתיי כפי שהיה רגיל לעשות.
״לדבר,״ מלמלתי והסתכלתי עליו.
הוא גיחך והסתכל הצידה בפנים מובסות, ״את נפרדת ממני?״ הוא שאל כעבור שניה,
״אני לא מבין, מה עשיתי לא בסדר,״ הוא שאל בתבוסה, ״לא הייתי עם בת כבר חודש.״ הוא אמר והרכין ראשו כלפי מטה.
״אלירן,״ מלמלתי בעצב.
הוא קם, ויצא מהחדר ולא הוסיף עוד.

•דניאל•

״הילה, מה עם אלה?״ קראתי להילה בקול והרמתי זר פרחים גדול וצבעוני,
״יפים.״ היא אמרה והתקדמה לכיווני, בוחנת את הפרחים מכיוונים שונים.
״נקח?״ שאלתי בחיוך. היא הנהנה וחייכה גם.
״אני מתרגשת.״ היא אמרה שהיינו בקופה. הנהנתי וחייכתי. פעם אחת זה השתבש, אני לא אתן לזה לההרס שוב. נשקתי לשפתיה והיא חייכה.
״תגיד, דיברת עם ירדן?״ היא שאלה לאחר כדקה,
״על מה?״ שאלתי במהירות,
״על החתונה, זה עוד שבוע וחצי.״ היא גיחכה ונכנסנו משני צידי האוטו.
״היום.״ אמרתי והתחלתי בנסיעה.
״למה היא נלחצה שאמרתי לה שאנחנו מאורסים?״ הילה שאלה לאחר מספר דקות שבהם היה שקט. חשבתי מה להגיד לה, האם לשקר או להגיד את האמת. ידעתי שהשקר יתגלה במהלך הזמן, אז בחרתי לספר לה את האמת.
״פעם, לפני שנתיים. הייתה מישהי.״ פתחתי והיא הנהנה והקשיבה בשקט.
״הכרנו רק חודש וכבר התארסנו. ארגנו הכול. אוכל, תפאורה, שיר לחופה ולסלואו, הכול.״ אמרתי ועצרתי ברמזור, הטיתי את ראשי אליה.
״יום לפני החתונה היא ביטלה, והשאירה לי ולירדן את החובות.״ אמרתי והיא הסתכלה לתוך עיניי.
״ובגלל זה ירדן נלחצה.״ אמרתי בגיחוך, ״אבל איתך זה אחרת. אנחנו מכירים כבר חצי שנה ואנחנו מרגישים מאוהבים.״ אמרתי ונשקתי לפיה נשיקה גדולה, היא הנהנה ולא הגיבה.
״בואי נכניס את הדברים, ואני יסע לירדן.״ אמרתי והתחלנו לפרוק את הדברים מהרכב.

•ירדן•

״דפוק, תרד ממני.״ אמרתי בצחוק ודחפתי את ליאב ממני בחוזקה. זה לא עזר.
הוא המשיך לדגדג אותי ואני התקפלתי תחתיו.
״מי דפוק?״ הוא שאל וצחק, לא מפסיק לדגדג אותי.
״מי?״ שאלתי בצחוק, ״סבא שלי.״ עניתי לעצמי לאחר כשניה וצחקקתי שוב.
״מישהו דופק,״ הוא אמר וירד ממני בצחוק.
הלכתי לדלת וסידרתי את בגדיי, גינס וחולצה פשוטים.
פתחתי את הדלת ודניאל עמד שם, מחויך.
״דני!״ צעקתי וקפצתי עליו בחיבוק. הוא חייך והרים אותי עליו.
״מה קורה?״ הוא שאל כשהוריד אותי.
״אני בחדר.״ ליאב אמר במהירות ויצא מהחדר לאחר שנישק אותי בעדינות.
״מה אתה עושה כאן?״ שאלתי וסימנתי לו להיכנס, הוא נכנס וקפץ על המיטה.
״נוח דווקא.״ הוא מלמל, חייכתי והנהנתי.
״מה אתה עושה כאן?״ שאלתי שנית ונשכבתי על ידו,
״אני צריך לספר לך משהו.״ הוא אמר והתיישב ברצינות. הנהנתי ולא קמתי.
״אני והילה מתחתנים,״ הוא אמר והנהתי, ״כמו שאת כבר יודעת,״ הוא אמר וגיחך.
״זה בשבוע הבא.״ הוא פלט במהירות וחייך.
חייכתי גם וקפצתי עליו במהירות.
״מחר אני יקנה שמלה.״ אמרתי בקול,
״כמה חברים אני יכולה להזמין?״ שאלתי במהירות ונשענתי עליו.
״כמה שבא לך.״ הוא אמר וגיחך, צחקתי גם.

•נועה•

״זאת יפה,״ אמרתי והראתי לירדן שמלה כחולה בעלת עיטורים בצבע זהב.
״כן.״ היא אמרה בגיחוך, ״לסבתא שלי.״ היא מלמלה והמשיכה לדפדף בין הבגדים.
״ירדן, מה הסגנון שלך?״ שאלתי ביאוש והמשכתי לחפש.
״זה,״ היא אמרה וחייכה. היא החזיקה בידה שמלה שחורה וצמודה, בגבה היה פפיונים מתחרה, היא הגיעה עד אחרי האגן, כול החלק הקדמי שלה היה מלא בפייטים שחורים וזוהרים.
״היא מהמהמת.״ מלמלתי והסתכלתי על השמלה בבהיה, ירדן הנהנה וחייכה. היא נכנסה לתא מדידה ויצאה לאחר כשניה.
״מדהים!״ אמרתי ומחאתי כפיים בחוזקה.
״היא יפיפייה!״ ירדן אמרה והסתובבה.
יצאנו מהחנות, ליאב ועידן חיכו בחוץ.
״מה הנזק?״ ליאב שאל ולקח את השקית מידה של ירדן.
״הרבה.״ ירדן מלמלה בחיוך. הוא הוציא את השמלה מהשקית והנהן.
״יפה.״ הוא אמר וירדן חייכה גם,
״יש אישור?״ ירדן שאלה בציניות ושניהם צחקקו,
״אנחנו הולכים.״ עידן אמר ומשך אותי מידי לתוך אותה החנות,
״מה אתה עושה?״ שאלתי שנכנסנו שנית,
״הפתעה.״ הוא אמר וחייך.
הוא הלך למוכרת ודיבר איתה בלחש, בינתיים אני עמדתי בצד וצפיתי בו בחיוך.
״בואי.״ הוא אמר ומשך אותי מידי, הלכתי אחריו בבלבול.
״יש את זו.״ המוכרת אמרה והראתה לשנינו שמלה אדומה וקצרצרה. עידן ניענע בראשו והיא הבינה לבד.
״תראו.״ היא אמרה לאחר מספר דקות שאני ועידן צפינו במגוון שמלות מצחיקות בחיוך.
היא הוציאה שמלה כסופה, נטולת שרוולים משיפון. היא נפלה עד קצת לפני הברך. הפשטות שבה זה מה שעשה אותה יפה.
נכנסי לתא המדידה והנחתי אותה על גופי בעדינות. יצאתי החוצה, עידן היה בחוץ והסתכל על גופי בפליאה.
״איך?״ שאלתי בתמימות והסתובבתי למראה.
״זה יפה.״ הוא אמר בבהיה ממושכת.
״כן?״ שאלתי בחיוך והסתובבתי אליו. הוא חייך והנהן. הלכנו לקופה יחד.