״לתקן את העולם״- פרק עשרים ושלוש, פרק אחרון.

•ירדן•

״איזה מושלם!״ צרחתי בהתלהבות להילה, שעמדה בפתח האולם. החופה הייתה לפני כחצי שעה. כולם היו כאן. ליאב, אלירן, יולי, נועה, עידן, שיראל וגל.
״חיים שלי!״ היא צרחה בחזרה והתקרבה אלי. היא חיבקה אותי, יותר נכון מחצה.
״איך התרגשת.״ אמרתי בחיוך.
״ברור.״ היא ענתה, ״וקלטת את אחיך?״ היא שאלה ושנינו גיכחנו.
״היה לו פרצוף של חתול דרוס.״ מלמלתי בצחקוק,
״מה את אומרת?״ דניאל אמר והסתובבתי בבהלה.
״התקליטן.״ מלמלתי ואני והילה צחקנו בקול.
״סתמי.״ הוא רטן וחיבק את הילה.
״סותמת,״אמרתי בחיוך, ״החתונה שלך.״
״היי.״ ליאב בא מאחוריי, יפה מתמיד. עם חולצה מכופתרת בצבע לבן וגינס שחור ומחוייט.
״אתם נראים כמו זוג דוגמנים.״ הילה העירה ואני הסמקתי במבוכה.
״נכון?״ ליאב שאל בהשתחצנות וחייך ממזרי התפשט על פניו. חייכתי גם.
״אנחנו הולכים.״ אמרתי והחזקתי בידו של ליאב.
״היי.״ אמרתי שהתקרבנו לשולחן של כול החברים, הם ישבו וצחקו.
״מהמהם כאן!״ יהב אמרה בצעקה קטנה, היא הייתה נראית מדהים. היא לבשה שמלה לבנה ורחבה, עליה היו קשקושים שחורים והיא הגיעה כד קצת לפני הברך.
״אמרתי להילה.״ השבתי לה והתיישבתי לצד נועה ועידן, ״באמת מדהים כאן.״ אישרת את דברייה.

•יולי•

אני ואלירן ישבנו בצד השולחן וצחקנו. אנחנו לא זוג, ניסינו וזה לא עבד. אז וויתרנו, עכשיו אנחנו ידידים.
״תזהרי אני אדגדג אותך.״ הוא אמר והרים את האצבע שלו באיום.
״אויש תסתום,״ אמרתי בחיוך, ״היא נראית טוב.״ המשכתי והוא דגדג אותי.
״טוב אני אפסיק.״ אמרתי בקול חנוק מצחוק,
״לא רוצה לא צריך.״ אמרתי לו ולקחתי שלוק מכוס הקולה שהייתה מולי.
״לא בא לי חברה.״ הוא אמר בחיוך וחטף את הכוס מידי.
״בכוח.״ אמרתי וקמתי לשירותים, משארה את אלירן מאחוריי סחוט ממחשבות.

•גל•

״שיראל, בואי לרקוד.״ צעקתי בחוזקה אל שיראל שישבה לצד נועה.
״גל?״ היא שאלה והסתכלה עליי, ״שתית?״ היא שאלה והתקדמה לכיווני,
״רק קצת.״ אמרתי וצחקתי בקול.
״קצת?״ חייכתי ביאוש ונעמדתי לצידו, מרקדת בהתאם לתנועותיו.
הוא הלך לבר וביקש כוס אלכוהול תוסס מהברמן. הוא בא לכיווני והושיט לי אותה בחיוך.
רקדנו אחד עם השניה כמעט עשרים דקות, ששתינו והשתגענו. שנינו הרגשנו מותשים ופרשנו הצידה.
״רוצה נחזור לפנימיה?״ גל שאל בצעקה, בנסיון לגבור על המוזיקה הרועשת.
״מה?״ שאלתי בקול,
״בואי נחזור, יש לי רכב.״ הוא צעק שוב, הנהנתי והרגשתי שתויה גם.
התקדמנו לכיוון האוטו, ידינו משולבות.
״שתינו הרבה.״ גל אמר בצחקוק והתקדם בצעדים כושלים.
הרעש והשתיה עשו את שלהם ויצאתי עם גל מחוץ לאולם.
״חוזרים לפנימיה?״ שאלתי בצחקוק, ״עכשיו?״ הוא שאל והתנדנד במקומו. נכנסנו משני צידי האוטו בצחקוק, הייתי שתויה, לא הרגשתי את את כפות ידי כלל, אך המשכתי לזרום עם גל בכול רצונו.
הוא התניע את האוטו ולחץ על הגז, בכול הכוח והחל בנסיעתו. לאחר כדקה הוא נכנס לתוך צומת בעלת רמזור, הרמזור היה אדום אל הוא אינו האט, הוא המשיך לסוכ במהירות. הסתכלתי שמאלה לכיוונו והדבר האחרון שראיתי היה מנורה גדולה וזוהרת, ואז הכול נהיה שחור והרגשתי את גופי מתנתק מהכיסא ונתקע בזגוגית.

•עידן•

״איפה שיראל?״ שאלתי את נועה שישבה לידי.
״לא ראיתי.״ היא אמרה והסתכלה לכיוון אלירן, שישב על הבר.
קמתי במהירות והלכתי לירדן, ״ראית את שיראל?״ שאלת בזריזות.
״היא יצאה עם גל מקודם, היא אמרה שהיא אמרה לך.״ ירדן אמרה וליאב בא אחריה וחיבק אותה.
״היא לא.״ מלמלתי ויצאתי במהירות מהאולם, אל היה שיכור, מאוד.
״עידן.״ נועה אמרה ורצה אחריי, ״עידן.״ היא אמרה שוב כשהמשכתי ללכת ולא עניתי לה.
״מה?״ שאלתי והתנעתי את הרכב, בכול הזמן הזה המשכתי לצלצל לפלאפונים של שיראל וגל, אך זה המשיך לעבור שוב ושוב לתא הקולי.
נןעה נכנסה מהצד השני של המכונית במהירות.
״לאן אתה הולך?״ היא שאל וחגרה, התחלתי לנסוע במהירות, לא שם מתייחס לחוקי התנועה.
״לפנימיה.״ עניתי ובחריקת בלמים צורמת עצרתי ברמזור אדום.

•נקודת מבט כללית•

״עידן אוחיון?״ פקידה שאלה בדיוק שעידן נעל את הרכב והתכוון ללכת לכיוון הפנימיה.
״את אחיה של שיראל?״ היא שאלה בעדינות משוועת שוב. עידן שהיה חסר סבלנות ואדיש נורא לכול מה שקרה סביבו הקשיב לה בחצי אוזן.
״כן.״ הוא ענה בהסחת דעת ונכנס למועדון, נועה משתרכת אחריו.
״אחותך הייתה שותפה בתאונת דרכים, היא פונתה לבית החולים קפלן, מצבה כרגע קשה…״ היא אמרה אבל הדברים התערפלו בראשו של עידן, הוא הפיל את הפאלפון על הרצפה ועצם את עיניו בחוזקה, מסרב להאמין.
נועה שעמדה מאחוריו והקשיבה לשיחה בדקדוק רב הרימה את הפאלפון מהרצפה והובילה את עידן לרכב שוב, הפעם היא נהגה.

•ירדן•

״איפה עידן ונועה?״ אלירן שאל כשנכנסנו לפנימיה.
״הוא הלך, גל ושיראל חזרו לפני והוא דאג.״ אמרתי ומשכתי את שולי שמחתי מטה.
האירוע עבר מדהים, הקישוט, הריקודים, השתייה, החופה ובעיקר החתן והכלה. דניאל התרגש והילה גם.
״ירדן?״ ליאב שאל והניע את כף ידו מול עיניי.
״הם לא מוצאים אותם, אולי תתקשרי לנועה?״ הוא שאל ושמתי לב שכולם מסתכלים עליי.
״רגע.״ מלמלתי והוצאתי את הפאלפון מתיק הצד השחור והמבריק שהיה תלוי על כתפי.
לאחר כמספר צלצולים היא ענתה בשקט.
״ירדן?״ היא שאלה בקול צרוד.
״איפה אתם?״ שאלתי במהירות.
״בבית חולים, שיראל וגל עברו תאונה.״ היא אמרה בקול חנוק מדמעות.
״מה?״ שאלתי בצעקה קטנה וליאב לצידי נבהל.
״גל במצב קל, שיראל בניתוח, יש סכנת חיים.״ היא אמרה ושמעתי את הדמעות יוצאות לה.
״איפה עידן?״ שאלתי במהירות.
״כאן, הוא ישן. לא מאמין.״ היא אמרה בשקט,
״הרופא בדיוק יוצא, אני חייבת להעיר אותו. אל תבואו זה סתם יעיק עליו.״ היא אמרה במהירות והשיחה התנתקה.
עדכנתי את כולם במה שנועה אמרה וכולם היו בשוק.
״הולכים.״ אלירן אמר בהחלטיות.
״לא הולכים!״ אמרתי במהירות וחסמתי את דרכו. ״היא אמרה בפירוש, הוא לא רוצה.״
״הוא צריך אותנו שם.״ אלירן אמר ודחף אותי טיפה. זזתי הצידה ונתתי לו לעבור.
״תלך אני לא באה.״ אמרתי והתקדמתי לכיוון הפנימיה, ליאב בא אחריי מיד וחיבק אותי בחוזקה. יולי בלית ברירה באה גם ואלירן לאחר קללה עסיסית בא אחרינו.

•יומיים אחרי- נ.מ כללית•

״חיים שלי, אחות יפה שלי, הדבר שהיה חשוב לי בעולם. הדבר שאני הכי אהבתי והכי אוהב. לפני יומיים היית כאן, לבושה בשמלה בד דקיקה על גופך. כול כך יפה, כול כך עדינה ומקסימה כמו תמיד.״ עידן עמד על במת המספידים ואמר בקול חנוק מדמעות, ״והיום את כבר לא כאן.״ הוא המשיך והדמעה הראשונה יצאה, ומיד אחריה עוד שובל ארוך של דמעות, הוא קינח את אפו והמשיך.
״תמיד הייתי החזק מבינינו, זה שאף פעם לא נשבר, לא בוכה, לא מראה טיפת רגישות. אבל איך אפשר להישאר חזק? איך אפשר להמשיך ולהחזיק את עצמי, את אמא ואת אבא?״ הוא שאל בבכי.
״איך אפשר להמשיך לחיות, להמשיך לקום בכול בוקר, להתלבש, להתארגן ולדעת שהחצי השני שלך מלידה כבר לא כאן? איך אפשר להתאהב, להתחתן ולהביא ילדים.״ הוא אמר ובכה, מסתכל על נועה. ״ולדעת שאת לא תהיה כאן, כדי לראות את זה, כדי לחוות את זה איתי?״ הוא המשיך והדמעות לא חדלו.
״איך אני יכול להחזיק עכשיו משפחה שלמה? את אימא שבוכה כול היום. את אבא שמנסה להחזיק אותה ונשבר גם. איך אפשר?״ הוא זעק בבכי, ״איך?״ הוא שאל שוב בלחש לתוך הרמקול.
״אני רוצה להודות לך, על חיים נפלאים שהענקת לי. שהיית איתי, שתמכת, שירדת, שהתגאת, שחיבקת, שהחמאת.״ הוא אמר חנוק מדמעות, ״שאהבת.״ הוא אמר ושתק למספר שניות.
״אני רוצה לבקש ממך בקשה אחרונה.״ הוא אמר ושתק לרגע, ״אני רוצה לבקש, שתשמרי על אמא ואבא מלמעלה. שתסתכלי עלינו ותגרמי בכול צעד, גם אם זה לא משהו טוב. שתאהבי ותכביד כול דבר שנעשה ובמיוחד, שתשמרי עלינו.״ הוא אמר , ״אוהב אותך, ויאהב עד אין סוף.״ הוא אמר ועוד דמעה יצאה, הוא ניגב אותה במהירות. ״אחיך הקטן.״