״לתקן את העולם״- פרק עשרים

•נקודת מבט כללית•

״אז אתה חבר שלה?״ דניאל שאל את ליאב בפעם החמישית, באותה הארוחה.
דניאל, הילה, ירדן וליאב ישבו בשולחן קטן, בביתו של דניאל. דירת שני חדרים קטנה ושכורה. ואכלו אוכל סיני שהלכו להביא בדרך.
״כן,״ ליאב ענה לו בחיוך ואכל עוד ביס קטן מהנודלס ששחה בתוך הצילי שלו.
״ממתי?״ דניאל שאל במהירות ומעט גסות.
הילה ששמה לב לכך העניקה לו מכה קטנה בצד המותן והוא שתק.
״אז את חברה של אחי?״ ירדן שאלה את הילה בחביבות לאחר מספר דקות מובכות.
״הארוסה שלו.״ היא אמרה בחיוך, מצפה לתגובה נרגשת מצד ירדן. אך ירדן רק שמטה את המזלג מידיה על השולחן ופערה את פייה.
״א…ארוסה?״ ירדן שאלה בגמגום,
״כן,״ הילה אמרה והחיוך ירד מפנייה, ״הכול בסדר?״ היא שאלה את ירדן.
״הכול מעולה.״ ירדן אמרה וחיוך מזויף התפשט על פניה, ״דניאל, אפשר רגע?״ ירדן שאלה וסימנה בעזרת האצבע שלה לכיוון החדר.
הוא הנהן והם קמו. ליאב והילה שהיו מובכים ברגעים אלו. המשיכו לדבר על עניינים פוליטיים ועל מזג האוויר, אך רק לא על בני הזוג שלהם.

•דניאל•

״מה. יש לך?״ שאלתי בגיחוך והסתכלתי על ירדן, שעמדה מולי בלחץ.
״מה יש לי?״ היא פלטה בצרחה שקטה. פלטתי צחקוק בלי כוונה.
״אתה זוכר מה קרה פעם שעברה שהתארסת זריז?״ היא שאלה ונרגעה מעט,
״אני זוכר, אבל זה לא קשור אליך ואני אסתדר.״ אמרתי לה והתחלתי ללכת.
״דניאל-״ היא התחילה להגיד ותפסה בידי. ועצרה את עצמה, ״לא משנה,״ היא אמרה ושמטה את ידי.
שנינו התיישבנו בשולחן בחזרה.

•אושר•

״איפה זה?״ שאלתי את נועה ביאוש בפאלפון.
״אושר תקשיב לי, תפסיק להיות בלחץ.״ היא אמרה והרגיעה אותי.
״מה אתה רואה לידך?״ היא שאלה ברוגע ועצרתי את הליכתי.
״בתים ומין מרכז חנויות קטן כזה.״ אמרתי והתאפסתי,
״יופי, מול המרכז הזה. יש בית גדול אפור כזה נכון?״ היא שאלה והטיתי את ראשי הצידה, נתקל במבטי בווילה גדולה ואפורה,
״כן,״ אמרתי לה והתחלתי להתקדם.
״יופי, אז היא אמורה להיות שם. בהצלחה אושר.״ היא אמרה וחייכה,
״תודה נועה אהובתי.״ אמרתי וחייכתי.
התקדמתי לכיוון הבית האפור, נכנסתי בשער, שהיה פתוח לרווחה ודפקתי על הדלת מספר פעמים.
השעה הייתה שבע בערב, השמש התחילה לשקוע. ״רגע!״ קול בס גברי וחזק נשמע מאחרי הדלת הגדולה.
הוא פתח את הדלת וסקר אותי מלמעלה למטה ובחזרה.
״כן?״ הוא שאל בהתנשאות והסתכל עלי,
״היי, אני אושר.״ אמרתי במהירות והנעתי את ידי מולו,
״כן?״ הוא חזר ואמר בפנים חתומות.
״אני ידיד של הבת שלך, אפשר להיכנס?״ שאלתי ובאותו הרגע נשמע קולה הענוג של יהב ברקע, ששאל מי בדלת.
לאחר כלא יותר משתי שניות היא נעמדה ליד אביה והסתכלה עלי.
״הוא אומר שהוא ידיד שלך.״ אביה אמר והסתכל עליה במבט מאשים,
״הוא…״ היא גמגמה ולא ידעה מה לומר, אז הצלתי אותה.
״לא אני לא,״ אמרתי בגיחוך, ״אמרתי את זה כדי שתקרא לה, אני רק צריך למסור לה משהו.״ אמרתי והוא הנהן, והלך.
״היי,״ יהב מלמלה ולא הזמינה אותי פנימה.
רציתי להתחיל לדבר אך היא פסיקה אותי.
״אתה יודע שגם אבא שלי לא מרשה לי חבר?״ היא גיחכה ופתחה את הדלת במקצת, מסמנת לי להיכנס.
״מה זאת אומרת?״ שאלתי לאחר כשניה והלכתי אחריה, לכיוון המטבח.
״הוא לא מרשה לי. קצת כמו אמא שלך. ההבדל הוא שאני רציתי לספר לו.״ היא אמרה והסתכלה עלי במבט חודר.
״מצטער.״ אמרתי ושמטתי את ראשי,
״סלחתי.״ היא אמרה וחייכה, ״משהו לשתות?״ היא אמרה וסימנה לי לשבת על הכסא.
״מים.״ אמרתי בשקט ,
״באתי לכאן,״ התחלתי להגיד והיא לא הגיבה, היא הוציאה כוס זכוכית נקיה מהמגירה.
״כדי להגיד לך שאני מצטער, ואני אוהב אותך. ושאם את עדין מרגישה משהו ואם יש הזדמנות.״ אמרתי בלי להתנשם, ״אז אני עדיין רוצה.״ אמרתי בשקט והסתכלתי עליה. היא נעמדה מולי והסתכלה עלי במבט מאוכזב.
״איך אני ידע שלא תעשה את זה שוב?״ היא שאלה והגישה לי את כוס המים, לאחר אמירת תודה הגבתי לה בנחישות.
״כי פעם הרגש אליך לא היה ברור לי, היום זה שחור על גבי לבן. אני אוהב אותך.״ אמרתי את רגשותיי והסתכלתי לתוך עיניה.
היא החזירה לי מבט, אחרי הרבה זמן שהיא התרחקה.
״אפשר לנסות.״ היא מלמלה ונשכה את שפתיה, מתאפקת לא לחייך.
״אפשר לנסות?״ שאלתי ולאחר רגע הבנתי, ״יעני אנחנו?״ שאלתי בצעקה,
״כן,״ היא אמרה בשקט, ״ותשתוק, אבא שלי כאן.״ היא המשיכה בחיוך.
הסתכלתי עליה, וחיוך גדול התפרש על פניי. לאחר כשניה ששנינו שתקנו, גחנתי לנשק אותה, היא לא התנגדה.

•נועה•

״את צריכה כסף?״ אימי שאלה שהיינו בדרך חזרה לפנימיה,
״לא, יש לי.״ מלמלתי והתעסקתי בפאלפוני.
לאחר כמספר דקות צחקתי בחוזקה,
״מה?״ אמא שלי שאלה וחיוך עלה גם על פניה,
״סתם.״ מלמלתי ומחיתי דמעה שיצאה מצחוק. זה היה עידן, הוא כתב לי משהו.
״הגענו.״ אמא אמרה והחנתה את הרכב בחניית בפנימיה.
״ביי,״ אמרתי ונשקתי ללחי שלה. היא הנהנה ופתחה את הבגאז. יצאתי מהאוטו, הוצאתי את המזוודה והתקדמתי לפנימיה.
״בו.״ עידן הבהיל אותי ברגע שנכנסתי לפנימיה. נרתעת אוטומטית אחורנית וצעקה קטנה נפלטה מפי.
״אדיוט.״ מלמלתי בגיחוך והמשכתי ללכת. הוא בא אחריי ולקח ממני את המזוודה.
״איך היה?״ הוא שאל בחיוך,
״היה סבבה.״ מלמלתי והרמתי את ראשי אליו. הוא היה גבוה ממני בערך בשני ראשים.
״נמוכה.״ הוא גיחך והסתכל עליי מלמעלה.
״שתוק.״ אמרתי והענקתי לו מכה הגונה בצלעות.
״כוס אמק.״ הוא מלמל ושפשף את המכה, גיחכתי ופתחתי את דלת חדרי.
״אפשר להיכנס?״ הוא שאל בהתחכמות.
״לא.״ אמרתי בחיוך ממזרי ולקחתי את המזוודה מבין ידיו.
״אני אכנס בכול זאת.״ הוא אמר ונכנס במהירות.
״דפוק!״ צעקתי והוא בא לכיווני באיום.
״מה זה?״ הוא שאל ברצינות מוחלטת.
״אתה דפוק.״ אמרתי והגיתי כול אות. הוא בא לדגדג אותי.