״לתקן את העולם״- פרק שביעי

התעוררתי בבוקר ובמהירות נזכרתי באירועי יום קודם.
הסתכלתי על הרצפה וראיתי את ליאב ישן שם, עם הבגדים והנעליים מאתמול.
קמתי כדי להעיר אותו אך סחרחורת חזקה תקפה אותי,
״אח,״ גנחתי בכאב ותפסתי את ראשי.
ליאב קם במהירות ותוך שניות נזכר בליל אמש,
״תחזירי את הראש,״ הוא אמר בקול צרוד.
הוא קם מהרצפה ושיחרר את גופו.
״כואב,״ מלמלתי בלי יכולת מרבית להשיך ועקבתי אחרי הוראתו,
״שתית אתמול?״ הוא קם בקפיצה והלך לכיוון השירותים,
״מתי?״ שאלתי
״בחצי שעה שהיינו שם?״ המשכתי ושאלתי.
הוא לא ענה וסגר את דלת השירותים.
״אלירן בא.״ הוא אמר לאחר מספר דקות, כשיצא מהשירותים,
״מתי הספקת להגיד לו?״ שאלתי בחיוך וקמתי לארון.
לקחתי בידי פיגמה חמימה ונכנסתי לשירותים.
שטפתי את פני והחלפתי בגדים. לאחר כמספר דקות יצאתי והתיישבתי ליד ליאב.
״אין לימודים היום?״ שאלתי לאחר כמספר דקות,
״כמה שעות,״ הוא החל להגיד,
״את היית חולה, אני עזרתי לך ואלירן הוא עזרת חבר.״ הוא אמר וחייך ובאותו הרגע אלירן נכנס.
״שו עזרת חבר?״ הוא שאל והתיישב על המיטה בחוזקה ובכך גרם לשנינו לקפוץ.
״מה יש השבוע?״ שאלתי ונשענתי על הקיר, אלירן נשען על מסעד וליאב התיישב על הרצפה.
״מבחן בספרות,״ הוא אמר והתחיל למספר בעזרת אצבעותיו,
״מבחן בהיסטוריה,״ הוא המשיך,
״ויום הולדת לנועה.״ הוא סיים בסתמיות,
״יום הולדת של נועה?״ שאלתי בהפתעה ונעמדתי מולו.
״אל תנסי.״ הוא גיחך וכך גם אליאב.
״מה זאת אומרת?״ אמרתי והתיישבתי בחזרה.
״אנחנו איתה חמש שנים והיא כול שנה מזהירה אותנו שלא נחגוג לה.״ הוא פלט במהירות.
״ילד טמבל.״ ליאב מלמל והרביץ לעצמו בעזרת ידו.
הסתכלתי עליו בהשתהות והוא המשיך,
״היא ביקשה שלא נגיד.״ הוא הסביר והצביע על אלירן בהאשמה.
״לכול דבר יש פעם ראשונה.״ אמרתי וחיוך ממזרי התפשט על פניי.

——

״שבת מעפנה.״ מלמלתי אל אלירן ביום ראשון, בדרך לבניין בית הספר.
בגלל שזו הייתה השבת הראשונה שלי, אלירן אמר לי להישאר בפנימיה ונשארתי.
ליאב הלך לבית שלו, שבהרצליה. הוא הזמין אותי לבוא מספר פעמים, אך חזרתי ואמרתי לו שאני מעדיפה להישאר.
גם נועה הלכה לביתה, באשדוד. גם היא הזמינה אותי, אך גם לה סירבתי באמירת תודה.
בערב שבת שיחקנו משחקי קופסא אני, אלירן ויהב- שנשארה גם היא בפנימיה לשבת.
בבוקר שבת שלושתנו ישנו עד מאוחר ועד צאת שבת ראינו טלוויזיה.
״ירדן,״ ילדה מתולתלת ושחורת שער, כהה ובעלת מותניים רחבות ניגשה אלי ואל אלירן בדרכנו לבית הספר.
״כן,״ מלמלתי והתעוררתי מחלומותיי,
״יש לנו עבודה לעשות ביחד.״ היא מלמלה בביישנות והסתכלה על אלירן.
אלירן החזיר לה מבט, היא הייתה נמוכה ממנו בערך בראש וחצי. הוא חייך והסתכל עליה.
״איך קוראים לך?״ הוא שאל והסתכל עליה,
״יולי,״ היא מלמלה והסיטה מבטה אלי,
״המורה אמרה שנעשה שלושתנו ביחד, כי את חדשה ואת חברה של אלירן.״ היא אמרה בשקט ובמהירות.
״היום בערב תבואו לסיפריה?״ היא שאלה והעבירה מבטה ממני לאלירן ובחזרה.
״אוקי.״ הנהנתי והסתכלתי על אלירן, הוא הנהן גם וחייך אל יולי.
״יול,״ ילדה בעלת שיער עבה וגינגי ועיניים חומות בהירות ומיוחדות התקרב לכיווננו במהירות.
״מה?״ יולי הסתובבה אליה במהירות,
״בואי, מתחיל שיעור.״ היא אמרה לה ונעמה לידנו.
״היי, את ירדן?״ היא שאלה בחיוך,
״כן,״ השבתי וחייכתי גם,
״היי,״ היא הציגה את עצמה חוהושיטה את ידה לפני,
״עידן סיפר לי עליך הרבה.״ היא המשיכה במהירות,
״אני אחותו, אני איתך בשכבה.״ היא ענתה וחייכה.
״מגניב.״ עניתי ועזבתי את ידה.
״אתם באים לשיעור?״ היא שאלה וכרכה את ידה סביב ידה של יולי .
״כן,״ אמרתי וחייכתי גם.
והמשכנו ארבעתנו להתקדם לכיוון ביניים הלימודים.