״לתקן את העולם״- פרק שבע עשרה

•יולי•

״אלירן,״ קראתי לו, הוא עמד מאחורי האוטובוס ודיבר עם נער לא מוכר,
הוא הסתובב אלי במהירות והטה את ראשו לאות שאלה,
״אתה יכול לבוא רגע?״ שאלתי יותר בשקט. הוא הנהן, אמר משהו לנער והתקדם לכיווני.
״מה קורה, חיים שלי?״ הוא שאל בחיוך ונתן לי נשיקה קצרה על השפתיים.
״אתה יכול להכניס את זה?״ שאלתי והצבעתי על המזוודה,
״כבר שנה אני מנסה, זה לא נכנס.״ אמרתי ביאוש,
״בטח.״ הוא אמר בחיוך והרים אותה. בתוך שניות המזוודה הייתה בתוך תא המטען, עומדת ומסודרת.
הוא הסתכל עלי, מרוצה.
״מתנשא.״ מלמלתי בחיוך והתקדמתי לדלת האוטובוס. הוא משך אותי מהמותניים אליו וצחקתי.
״מה אמרת?״ הוא שאל והתקרב לפניי,
״אתה…״ התחלתי להגיד והדגשתי כול הברה בנפרד,
״אני מה?״ הוא שאל ועדיין החזיק במותניי,
״מתנשא.״ אמרתי וברגע שהוצאתי את המילה מפי, אלירן החל לדגדג אותי בכוח.

•עידן•

״אני עייפה.״ נועה צעקה, לידי, לאחר בערך כשלוש שעות נסיעה.
נועה ישבה לידי, ואלירן ליד יולי, ליאב ישב ליד גל ודיבר איתו.
בגלל שפיצלו את הכיתה שלנו לשנים ואת יא׳ לשניים, גם שיראל וגם ירדן לא היו איתנו באוטובוס.
חצי מכיתתי ביחד עם חצי מהכיתה של ירדן ולהפך.
אני ונועה לא דיברנו על מה שקרה לפני מספר ימים. ועכשיו מצאתי לנכון שזאת הזדמנות טובה לדבר.
״נועה,״ פתחתי והיא הסתובבה לכיווני, היא בדיוק דיברה עם ליאב, שישב בכיסאות לפנינו.
״מה?״ היא שאלה והסתובבה בחיוך,
״מצטער,״ אמרתי לה, ״על מה שקרה לפני כמה ימים, שדיברתי על גל.״ המשכתי, כשהיא עיוותה את פניה בבלבול.
״רק אל תגיד את זה שוב. הוא הדבר הכי חשוב לי בעולם.״ היא אמרה בחיוך,
״בסדר?״ היא שאלה מיד לאחר מכן.
״בסדר,״ עניתי ונשענתי עליה, מנסה לתפוס תנומה קלה לפני שיורדים.

•שיראל•

״סוף סוף.״ צעקתי שירדנו מהאוטובוס,
״כול התחת שלי תפוס,״ ירדן מלמלה בכאב. גיחכתי והתקדמנו לכיוון האוטובוס השני.
״היי,״ ירדן אמרה לליאב והוא נישק אותה נשיקה קטנה על פיה.
גל ירד מיד אחריו, ואחריו היה עידן, חייכתי והתקדמתי אליו.
נישקתי את גל בפיו, בתחילה הוא התבלבל, את אחר כך זאם עם זה והנשיקה המשיכה בסדר.
״שיראל,״ עידן הפריע מהצד,
הסתובבתי אליו וגיחכתי,
״כן עידן?״ שאלתי. גל ליפף את ידו סביב מותניי.
״כלום,״ עידן מלמל והתקדם לכיוון נועה, שעמדה בצד.
״הוא מעוצבן.״ גל אמר והסיר את ידו מגופי.
״זאת המטרה.״ אמרתי, ״שכחת?״ שאלתי בגיחוך.
״בחיים לא,״ הוא אמר וגיחך גם הוא. ״חברה שלי.״ הוא המשיך ושנינו צחקנו.

•נקודת מבט כללית•

״אנחנו עכשיו נצא למסלול.״ אמרה אחת המדריכות וכולם נאנחו ביאוש.
״אחר כך, אנחנו נלך מיד לאכסניית הנוער שבמרכז העיר. ברור?״ היא הסבירה ושאלה,
״ברור,״ ענו לה בקולות שקטים.
חילקו לכול כיתה מדריכה אחרת וכולם יצאו למסלולים. בטיול היו בסך הכול ארבע כיתות, שניים משכבה יא׳ ושניים משכבה יב׳.
״את המדריכה הכי מעצבנת, אנחנו קיבלנו.״ ליאב זרק לחלל האוויר וכולם הנהנו בהסכמה.
ליאב החזיק את ידו לירדן. אלירן ונועה היו מאחוריהם. יולי הייתה בכיתה השניה.
״מתי מסיימים?״ נועה שאלה את המדריכה לאחר כשעה וחצי של הליכה, שבה היה שתי הפסקות משעממות עם המדריכה.
״תכף.״ המדריכה ענתה לה בפעם העשרים באותו המסלול.
אלירן החזיק בידה של נועה ותמך בה מהצד, עוזר ללכת. היא הייתה עייפה והשמש רק הגריעה את המצב עוד יותר.
״מדריכה, קשה לה.״ אלירן אמר ונעצר. הוא השעין את נועה עליו והזדקף.
״עוד רבע שעה מסיימים.״ היא אמרה ולא יחסה לזה חשיבות.
אלירן וליאב הסתכלו אחד על שני ורק מהמבטים הבינו שהם רוצים להרוג אותה.
הם המשיכו ללכת ולאחר כרבע שעה באמת סיימו את המסלול ועלו על האוטובוס, בדרכם לאכסניה, לחופשה האמיתית.