״לתקן את העולם״- פרק שישי

עמדתי מול המראה, מנסה בכוח לסגור את השרשרת השחורה והצמודה.
על גופי לבשתי שמלת תחרה בצבע ורוד עתיק ועל רגליי נעלתי נעלי פלטפורמה שחורות וגבוהות. סוף סוף הצלחתי לסגור את השרשרת.
פיזרתי את שיערי על גבי בטבעיות ואיפרתי את פניי איפור עדין.
דפיקה על הדלת הפסיקה את ארגוניי האחרונים, ליאב עמד שם.
״אלירן התעורר עכשיו-״ הוא אמר מיד שפתחתי את הדלת והפסיק.
הוא בחן את גופי,
״ליאב?״ שאלתי ונפנפתי בעזרת ידי מול פרצופו,
״אלירן התעורר עכשיו והוא אמר לי לקרוא לך.״ הוא אמר והסתכל כעת על פני,
״בסדר, אמרתי והתכוונתי לסגור את הדלת,
״ירדן,״ ליאב אמר במהירות ועצר את הדלת בעזרת רגלו,
״מה?״ שאלתי ופתחתי אותה שנית,
״רוצה שנלך ביחד?״ הוא שאל והחזיר את הרגל למקומה,
״אני אלך עם אלירן.״ השבתי קצרות,
״אני גם.״ הוא אמר בחיוך,
״את באה?״ הוא המשיך ושאל,
״כן,״ מלמלתי ונכנסתי בחזרה לחדר, לוקחת את ארנקי ונועלת את החדר.
למרות נעלי העקב הגבוהות שלי, עדין ליאב היה גבוה ממני כמעט בראש.
״אני מצטער על מה שעשיתי לנועה, את יודעת.״ הוא פתח ולא נתן לי לדבר,
״היא אף פעם לא נותת לי להגיד לה את זה. היא תמיד מרחיקה אותי.״ הוא המשיך והסתכל עליי,
״היא נפגעה.״ אמרתי והחזרתי לו מבט.
״אני יודע, כואב לי עליה, באמת. אבל לא חיבבתי אותה בחזרה והיא אף פעם לא נתנה לי להוכיח שאני באמת מצטער.״ הוא אמר,
״יש צורה להגיד דברים.״ השבתי קצרות,
״אני יודע שאת והיא חברות עכשיו, רק תגידי לה את זה.״ הוא אמר בחרטה,
״אני אגיד,״ אמרתי וחיוך קטן בצבץ בזווית פי,
״לפני כמה זמן כול זה היה?״ שאלתי אותו לאחר מספר שניות,
״בערך שבועיים לפני שבאת.״ הוא ענה קצרות.
״אה.״ עניתי בזמן שליאב פתח דלת של חדר,
״מה אתה דפוק?״ צעקתו של אלירן נשמעה מבפנים,
״אה זה רק אתה בסדר.״ אלירן המשיך,
״אלירן,״ מלמלתי בשקט,
״מה לעזאזל?״ אלירן אמר והסתובב במהירות לקיר, מנסה להסתיר כמה שיותר, בזמן שליאב עמד בצד ובכה מצחוק, נכנסתי במהירות לשירותים מתאפקת לא לצחוק גם אני.

——

״אני לא מאמין שזה קרה עכשיו.״ אלירן אמר כאשר יצאנו מחדרו לכיוון חדרה של נועה,
ליאב עדין לא הפסיק לצחוק ואלירן נשאר עם פניו הרציניות,
״מה אתה צוחק ילד זבל.״ אלירן שאל בעצבים מובהקים,
״סליחה, סליחה.״ ליאב אמר וניגב את דמעותיו,
״יאוכל בתחת.״ אלירן מלמל בשקט,
״די אלירן.״ אמרתי וגיחכתי גם אני,
״מה די?״ הוא שאל בעצבים,
״את ראית לי הרגע את הזין.״ הוא צעק ומספק ילדים שעברו שם הסתכלו עליו והעלו גיחוך.
דפקתי על דלת חדרה של נועה, בזמן שחיכיתי לתשובה אלירן מלמל,
״אין בינינו פרטיות, למה את דופקת?״.
״היי,״ אמרתי לה וחיבקתי אותה.
היא לבשה שמלה ירוקה עם שני חורים בצידי המותן ונעלי עקב שחורות משובצות אבנים.
״היי.״ היא ענתה בחזרה,
״מה יש לך?״ היא שאלה את אלירן והתעלמה לגמרי מליאב.
״חברה שלך ראתה לו את החבר.״ ליאב ענה לה וצחק שוב,
״מה?״ היא שאלה בלי הבנה וכאשר הבינה, פערה את פיה וצחקה גם היא.

—–

המועדון היה במרכז העיר, המוזיקה הרמה נשמעה במרחק כמה רחובות לפני.
כאשר נכנסנו לא היה מקום לזוז, המועדון היה הומה אדם. מרחוק זיהיתי את יהב, רוקדת עם מישהו. היא לבשה חולצה לבנה ורופפת וגינס קרעים בהיר וצמוד.
דחפתי מספר אנשים וכאשר הגעתי אליה משכתי אותה לצד.
״היי,״ היא אמרה ונשקה אותי נשיקה חטופה בלחי,
״היי,״ אמרתי,
״תגידי מה את חושבת על אושר?״ המשכתי ושאלתי במהירות,
״הבן של רינת?״ היא שאלה,
״כן.״ עניתי בזמן שהתקדמנו לשירותים, כדי להתרחק מהרעש,
״הייתי דלוקה עליו שהגעתי,״ היא אמרה בחיוך והמשיכה,
״אבל בחיים לא חשבתי עליו בקטע אחר.״ היא אמרה,
״למה?״ היא שאלה מיד,
״סתם, הוא שאל עליך.״ אמרתי בהשתהות מוחלטת.
נדחקתי כדי להגיע לבר, כאשר הגעתי, התיישבתי על כיסא והודיתי לאלוהים שיש כאן איפה לשבת.
״מה זאת אומרת שאל עלי?״ יהב שאלה והתיישבה לצידי,
״מחבב אותך.״ אמרתי בלי התייחסות,
״בחיים אפילו לא דמיינתי,״ שמעתי אות ממלמלת מבין צלילי המוזיקה.
חייכתי והסתכלתי מאחוריה, רואה את אושר.
״אני ילך.״ מלמלתי וחייכתי לכיוונו, הוא חייך בחזרה,
מבין כול ההמולה שמעתי אותו אומר ליהב שתתלווה אליו לריקוד ואתה מסכימה.
לאחר כחצי שעה הלכתי לצד השני של הבר והזמנתי ספרייט,
״בת כמה את שאת שותה ספרייט?״ הברמן שאל בחיוך,
״לא מעניינך.״ ליאב התיישב לידי וענה במקומי,
״את באה לבחוץ?״ הוא צעק באוזני כאשר קיבלתי את הכוסית התוססת,
״כן.״ עניתי בחזרה והתלוותי אליו.
ראשי פעם בחוזקה וכאבים חזקים פילחו את צד ראשי.
התיישבנו בספסל והושיטתי לו את הכוס,
״מה?״ הוא שאל,
״שניה.״ אמרתי לו ועיסיתי את רקותיי, בינתיים הוא הניח את כוס הספרייט בשולחן צדדי.
״בואי נחזור.״ הוא אמר ותפס במותניי. הרגשתי שאני עומדת לקרוס וזאת הסיבה היחידה שהתלוותי אליו, בחזרה לפנימיה.

שבוע טוב ❤️