״לתקן את העולם״- פרק שלישי

אספתי את שערי הארוך מול המראה שבחדרי, הרהיט האחרון שעוד לא נלקח. ליפפתי סביב שערי גומיה שחורה והנחתי לו להתפזר על צווארי בקוקו רופף.
תפסתי בשתי ידיי את שתי המזוודות הגדולות שארזתי כדי לקחת עימי לביתי החדש.
פתחתי את דלת חדרי ויצאתי ממנה, בצעדים כושלים התקדמתי במסדרון הצר לכיוון דלת הכניסה של הבית.
כשיצאתי ראיתי את דניאל, יושב על ספסל מחוץ לביניין.
הנחתי לשתי המזוודות ושיחררתי מהם את ידיי.
״היי,״ מלמלתי והתיישבתי לידו,
״היי.״ הוא אמר בבהלה קטנה כאשר ראה שאני ישובה לידו,
״קחי,״ הוא אמר והושיט לכיווני אלון כתום ועליו התנוססו המילים ״פנמיים אדרים״.
״זה קצת מידע, יש לך נסיעה של שעה, תקראי את זה, תראי לאן את הולכת.״ הוא אמר והסתכל לתוך עיניי.
״תודה,״ מלמלתי והכנסתי לתיק הצד שהיה תלוי על כתפי.
על גופי לבשתי גופיה ירוקה וצמודה וגינס סקיני שחור וחלק. לא ידעתי לאן אני הולכת, לפני כן, לא שמעתי על הפנימייה הזאת אף פעם וכך גם לא על מישהו שלמד בה. לא ידעתי האם אני יראה מוזר בין הסביבתיים שם, האם יאהבו אותי, האם יסתכלו עלי כמישהי מוזרה.
הרבה כמיהות עברו בראשי עד שדניאל העיר אותי מחלומי,
״ירדן.״ הוא אמר והיפנה בידו מול פני,
״מה?״ אמרתי וניערתי את ראשי,
״המונית הגיעה את צריכה ללכת.״ הוא אמר ורק אז שמתי לבש המזוודות לא היו כבר לידי.
הסתכלתי על דניאל ודניאל הסתכל עלי, בפעם האחרונה להמון זמן.
״אני יתגעגע.״ הוא אמר וגחן לחבק אותי, הגבהתי את רגליי וליפפתי את ידי סביבו בחוזקה.
״גם אני,״ אמרתי ״מאוד.״ המשכתי וחיזקתי את חיבוקי.
״אוהב אותך אחות קטנה.״ הוא חייך ובלגן את שערי כמו שנהג לעשות תמיד.
״גם אני.״ אמרתי והתקדמתי למונית בעוד אני מסובבת את ראשי ומביטה בו בפעם האחרונה.

———

״ילדה, ילדה.״ מישהי ניער אותי וקרא בשמי,
״אה?״ מלמלתי ופתחתי את עיני באיטיות,
״הגענו.״ נהג המונית אמר ופתח את הדלת, מסמן לי לצאת.
הנהנתי בראשי ויצאתי, רואה את שתי מזוודותי עומדות מול המונית ומאחוריהם בניין גדול ולבן.
״תודה,״ אמרתי והתקדמתי לכיוון השער.
בצעדים קטנים התקדמתי לכיוון השער השחור, כשמאחריי סחבתי את שתי המזוודות הגדולות.
״ירדן פאר?״ אישה גבוהה לבושה בלבוש מחויט בצבע שחור ולבן באה פתאום מאחורי.
״כן.״ אמרתי והסתובבתי אליה בבהלה,
״בואי איתי,״ היא אמרה ומיד המשיכה
״קוראים לי רינת אבשלום, אני מנהלת הפנמיה, בואי תביאי לי מזוודה אחת אני אעזור לך.״ היא אמרה ולקחה ממני בעדינות את המזוודה השחורה,
״בכול אופן, אני מנהלת הפנימייה, יש לנו כאן מזכירה, מנהלנית ובנוסף צוות הוראה שכולל בתוכו אחד עשר מורים שילמדו אותך מקצועות שונים.״ היא עצרה והניחה את המזוודה צמוד לקיר וכך גם אני.
״בואי תכנסי.״ היא אמרה וסימנה לי להיכנס לחדר בעל דלת כחולה סגולה. היא פתחה את הדלת ונכנסה וכך גם אני.
״זאת ליאור, המדריכה שלך.״ היא אמרה והצביעה על נערה זהובת שיער שישבה בכיסא והסתובבה כאשר נכנסנו.
״היי.״ היא אמרה והתקרבה לכיווני גוחנת לחבק אותי,
״היי,״ אמרתי, מופתעת מעט וחיבקתי אותה חזרה.
״בואי, אני יעשה לך סיור בפנימייה.״ היא אמרה ומשכה אותי בידי כול כך במהירות שלא הספקתי אפילו להגיד שלום לרינת, המנהלת.
״זאת הסיפרייה,״ היא אמרה ודחפה דלת חומה גדולה ומולי נגלה חדר גדול, מלא בספרים ומעט תלמידים שעושים עבודות או קוראים ספרים.
״יש לנו פעילות שכבתית היום בערב אז אני לא אספיק להראות לך הכול. אני ישלח מישהו.״ היא אמרה במהירות ובזיזה דלת הזזה כחולה,
״כאן המגורים.״ היא אמרה ופתחה את הדלת, מסמנת לי להיכנס. נכנסתי והיא נכנסה מיד אחרי.
״את בחדר-״ היא אמרה ובדקה הדף שהיה בכיס הגינס שלה.
״שלוש מאות ושמונה עשרה.״ היא מלמלה לעצמה והתקדמה במסדרון הרחב.
״הנה.״ היא אמרה והושיטה לכיווני את המפתח הקטן והכסוף.
״זה החדר שלך, לכול אחד יש חדר לבד, מהשעה שמונה בערב בנים לא יכולים להיכנס לחדרי הבנות ולהפך, בשעה אחד עשרה כולם חייבים להיות בחדרים בלי יוצא מן הכלל, חוץ מיום חמישי שבו יש אישור יציאה לכול התלמידים על זה כתוב לך בקלסר ההסברה שנמצא על שהשולחן בחדרך.״ היא אמרה ונתנה לי את המפתח.
״אני מקווה שתהני כאן, לכול בעיה או שאלה אני כאן.״ היא אמרה וחייכה.
״תודה.״ חייכתי אליה בחזרה, היא הסתובבה והלכה.
נכנסתי לתוך החדר, שתי המזוודות שלי כבר היו בתוכו צמודות לקיר הפנימי.
בצד החדר הייתה מיטה גדולה בעלת מזרן עבה, מולה היה ארון עץ, ובקיר ממולו שולחן קטן בצבע לבן שהותאם למיטה.
״נחמד.״ מלמלתי, הלכתי לכיוון המזוודות והתחלתי לפרוק אותן.
לאחר כשעתיים שבהם פרקתי את כול הדברים שלי והספקתי גם לקרוא את הקלסר מישהו דפק בדלת חדרי, פתחתי אותה בהנחה שזה מי שליאור שלחה, שידריך אותי.
בדלת עמד נער בעל עיניים חומות בהירות אך מיוחדות, שערו החום הכהה סופר בתספורת מארינס נמוכה וזיפיו נטו להיות זקנקן קטן.
״היי,״ אמרתי וסימנתי לו להכנס,
״תודה.״ הוא אמר, חייך חיוך כובש והמשיך,
״ליאור שלחה אותי לכאן, היא אמרה לי להראות לך את בית הספר.״ הוא אמר וחייך שנית,
״שניה.״ אמרתי וחייכתי גם אני.
נכנסתי לחדר ובמהירות נעלתי על רגליי סנדלים פשוטות.
״מוכנה,״ אמרתי ויצאתי אליו בחזרה. עכשיו היה שם עוד נער. שערו היה שחור פחם מסודר בקוצים עומדים בעזרת ג׳ל, עיניו הכחולות הסתכלו היישר אלי וסרקו את גופי.
גופו היה שרירי אך במידה מסויימת היה נראה גברי ונאה וריח הבושם שלו גרם לי לאיבוד חושים קל.
״הולכים?״ שאלתי וחייכתי,
״כן,״ הילד בעל העיניים החומות אמר,
״אני אלירן,״ הוא אמר והצביע על עצמו,
״וזה ליאב.״ הוא אמר והצביע על הנער בעל העיניים הכחולות.
״היי.״ אמרתי וחייכת אליו,
״מה קורה?״ הוא אמר בנימה מתנשאת.
״בסדר.״ מלמלתי והמשכנו בסיור בבית החדש שלי.

מקווה שתאהבו. ותגיבו ❤️