״לתקן את העולם״- פרק שש עשרה

1:

•אלירן•
״כי אין בעולם אהבה,״ זימנתי לעצמי במסדרון בית הספר, לפני השעה הראשונה ביום.
״כמו אהבה של אמא,״ המשכתי ושרקתי בקצב השיר.
״איזה אהבה ואיזה נעלים.״ אושר בא מצידי, הוא היה מעוצבן וגיחכתי,
״מה קורה אבויה?״ שאלתי מחויך,
״תעיף את השמחה שלך לאלף עזאזל לפני שאני מוריד לך כאפה.״ הוא אמר והלך בהליכה מהירה וטעונה,
״למה אתה מוריד אותי, יכלב מזדיין.״ אמרתי לו בעצבים,
״שתוק!״ הוא ציווה ונכנס לכיתתו. גיחכתי ונכנסתי מיד אחריו.
״בוקר טוב.״ אמרתי לירדן ונועה, שישבו מולי ודיברו.
״בוקר טוב,״ ירדן קמה במהירות וחיבקה אותי בחוזקה,
״איזה כיף שכולם שמחים היום.״ אמרתי וחייכתי שוב, ״חוץ מהשטן.״ אמרתי והורדתי את החיוך. צעקתי בכוונה, שישמעו.
״איזה שטן?״ ירדן שאלה בגיחוך.
״השטן הראשי.״ אמרתי והסתכלת על אושר.
״אותו, אני מבינה.״ ירדן אמרה והלכה לידו. היא חיבקה אותו ואמרה לו משהו באוזן. הוא הנהן וחייך בהוקרת תודה.
היא חזרה אלינו.
״מה עובר עליו?״ שאלתי אותה ברצינות ונועה הסתכלה גם,
״הוא ויהב,״ נועה אמרה באנחה.
״כולם לשבת.״ המורה צעקה והתיישבנו במהירות. לא, לא בגלל שאנחנו ממושמעים. אלא בגלל שהיום מסבירים לנו על הטיול.
״בוקר טוב לכולם,״ היא פתחה וכולם היו בשקט,
״ראשית כול, נדבר על הטיול.״ היא אמרה וקולות נרגשים עברו בין התלמידים.
״שקט!״ היא ציוותה בצעקה והקולות דעכו בהדרגה.
״הטיול יתקיים בימים שני עד חמישי, לאילת בשבוע הבא.״ היא התחילה, ״כדי להביא בגדים, יש אישור לכולם לצאת הביתה, או לבקש שישלחו לכם. כול מה שאתם צריכים מבחינת ממתקים ואביזרים. זה אתם אחראיים. מחר תצאו הביתה ותביאו או שתקנו.״ היא אמרה ורובנו שתקנו, חלק דיברו.
״אישורים, תביאו לי מההורים בהודעות או בכתב. מי שרוצה, בחדר כביסה יש מזוודות. כול המקדים זוכה. ודבר אחרון,״ היא המשיכה בחיוך,
״אוטובוסים, אתם מתפצלים.״ היא אמרה, חלק התבאסו ונאנחו, חלק צעקו במחאה, חלק שמחו. וחלק פשוט שתקו.
אבל מהטיול, אין ספק שכולם התלהבו, התרגשו ובמיוחד, חיכו.

•עידן•

״היי,״ אמרתי לנועה שישבה הקפיטריה וכתבה משהו במחברתה, היא סגרה את המחברת במהירות והרימה את ראשה בבהלה.
״היי,״היא אמרה וחייכה.
התיישבתי לצידה והצבעתי על המחברת,
״מה זה?״ שאלתי אותה בהרמת גבות,
״זה סתם,״ היא אמרה בגיחוך,
״מה קורה?״ היא שאלה וחייכה,
״אני בסדר.״ מלמלתי והסתכלתי מאחוריה.
שיראל וגל עמדו שם, הם צחקו אחד עם השני, הידיים שלהם היו שלובות.
״בן זונה,״ נפלט לי, בלי לשים לב.
״מה?״ נועה שאלה, מופתעת.
סימנתי לה להסתכל מאחוריה, היא הטתה מבטה וראתה את גל ושיראל.
״אז מה?״ היא שאלה בשוק, ״תעזוב אותה, היא כבר לא קטנה, היא יודעת מה היא עושה.״ נועה אמרה והסתכלה עלי,
״הוא חרא.״ אמרתי לה,
״הוא גם בן דוד שלי.״ היא אמרה בעצבים, ״אז תפסיק להגיד את זה.״ היא המשיכה וקמה במהירות, אוספת את חפציה והולכת.
״מה?״ שאלתי אחריה בשוק.
גל הוא בן דוד של נועה.

•ירדן•

״אני הולך להתגעגע אליך.״ אלירן אמר וחיבק אותי חזק, בדרכנו חזרה למגורים.
״כולה יום,״ מילמלתי והמשכתי ללכת,
״אני רגיל שאנחנו תקועים אחד בתחת של השני, מזל שאין לנו את אותו הדם.״ הוא אמר ונכנס לחדרי, נכנסתי אחריו.
״לך תדע,״ אמרתי וחייכתי, חיוך ממתיק סוד.
״את אחותי?״ הוא שאל בהלם מזוייף,
״תמיד ידעתי.״ הוא המשיך ונכנס לתוך התקף צחוק, שהצחיק אותי גם.
״דביל,״ אמרתי בין ציחקוק לציחקוק. שכבנו שנינו על המיטה ותפסנו את הבטן, צוחקים כמו שני משוגעים ממשהו שבכלל לא היה מצחיק.
״אתה מטומטם.״ אמרתי לו לאחר מכן,
הוא חייך והנהן.
״זהו שמי השני,״ הוא אמר וצחק שוב,
״מה יקרה שיהיה חופש של שבועיים?״ הוא שאל,
״או יותר גרוע, חודש.״ אמרתי, הוא פער את עיניו וקפץ עלי בחיבוק גדול.
״אה יופי.״ ליאב אמר מאחורינו,
שנינו הסתובבנו, אלירן בדיוק היה מעלי ואני מניחה שליאב התעצבן מאוד.
״זה כלום.״ אמרתי לו והצבעתי עלינו, דחפתי את אלירן מעליי והוא קם במהירות.
״האמת,״ הוא אמר, ״סומך עליו בעיניים עצומות.״ הוא המשיך והפיל את עצמו על מיטתי.