״מכולן אותך ביקשתי״ – פרק 29

נקודת מבט אליאן:
״אתה לא יכול לחסוך זמן. אתה יכול רק לבזבז אותו בחכמה או בטיפשות, אין לנו למעשה זמן בכלל, כיוון שאנחנו עסוקים מדי בביזבוזו במטרה לחסוך אותו, ותוך כדי ניסיון לחסוך כל רגע נתון, הוא מבוזבז.״ 
״קומי כבר ישנונית!״ תאיר קפצה על מיטתי.
״עוד חמש דקות.״ מלמלתי אל תוך הכרית.
הייתה שתיקה, אבל יכולתי להרגיש שתאיר עוד נמצאת לידי. ופתאום תאיר התחילה לדגדג אותי.
״בסדר… בסדר אני קמה.״ אמרתי בין צחוק לצחוק.
פסעתי לכיוון חדר האמבטיה, עשיתי מקלחת קצרה. אין כמו להתחיל יום חדש עם מקלחת טובה.
היום מתקיים יום ספורט עם הפנימייה השכנה, אתמול עבדנו קשה בלילה, עד שעה מאוחרת בשביל שנהיה מוכנים לזה כמו שצריך.
התלבשתי בזריזות. לבשתי טייץ שחור וחולצת פנימייה בצבע תכלת, הרמתי את שיערי לקוקו גבוה והתאפרתי בקטנה, נעלתי את נעליי הספורט שלי והייתי מוכנה.
״שנצא?״ שאלתי את תאיר לאחר שהייתי מוכנה.
״אחרייך אחותי.״ היא אמרה ושתינו יצאנו מהחדר.
בדרך לקפיטריה פגשנו את כולם.
״אז מה, מוכנים לנצח את הצפונבונים האלה?״ שאל לירון.
״נולדתי מוכן.״ ענה זוהר.
״אבל חשבתי שזה רק יום ספורט, בלי תחרות.״ אמרתי בתמימות.
״ממש לא. כשמנהל אומר יום ספורט הוא רק מתכוון במילים יותר עדינות לתחרות.״ אמר זוהר.
״טוב… אם זה ככה אז ברור מי ינצחו ביום ספורט הזה.״ אמרתי בנחישות.
״עכשיו את מדברת.״ אמר לירון בהתלהבות.
״אוייש, אתם כל כך תחרותיים שזה כבר נהיה מפחיד.״ אמרה תאיר.
״אנחנו רק הולכים לייצג את הפנימייה שלנו בכבוד, ברוח ספורטיבית.״ אמר זוהר.
״כן בטח.״ גיחכתי.
הגענו לחצר, בחצר כבר היו לא מעט ילדים. חיכינו כמה דקות עד שמנהל והמורים יגיעו.
״בוקר טוב,״ המנהל אמר וכולנו השתתקנו.
״מה שהולך להתבצע עכשיו זה דבר כזה, כל שכבה עולה על האוטובוס שמיועד לה, רשום על כל אוטובוס את הכיתה.״ אמר המנהל.
כל הילדים התחילו להתקדם לכיוון האוטובוסים.
״טוב אז… ניפגש אחר כך.״ אמרתי לכולם וחייכתי חיוך קטן.
״ממש לא! את עולה על האוטובוס ביחד איתי!״ אמר לירון ואחז בידי.
״לירון, אולי כדאי שקודם…״ מלמלתי.
״תתקדמי אני אסדר את זה.״ אמר לירון.
״מענייו אותי איך הוא יסדר את זה.״ אמרתי.
״תסמכי על לירון שיש לו את הדרכים שלו.״ אמר זוהר וחייך והחזרתי לו חיוך.
״זה בדיוק מה שמדאיג אותי.״ מלמלתי. 
״טוב, סידרתי הכל. את ותאיר איתנו באוטובוס.״ אמר לירון.
״מה, אבל איך?״ שאלתי בפליאה.
״יש לי את הדרכים שלי.״ הוא ענה וחייך.
״אמרתי לך.״ אמר זוהר.
״אבל עכשיו בואו יותר מהר, לפני שהוא יתחרט.״ אמר לירון.
צחקקתי לי. ״אז קדימה, בואו!״ אמרתי להם ורצתי לאוטובוס יחד עם תאיר.

נקודת מבט זוהר:
אליאן ותאיר רצו לאוטובוס, הסתכלתי עליהן וחייכתי.
״תודה לי אחר כך.״ אמר לירון.
״תגיד, אבל עכשיו באמת, איך שכנעת אותו?״ שאלתי.
״יותר אמרתי לו משהו בכיוון של, אליאן ותאיר איתנו באוטובוס, יאללה ביי.״ הוא אמר.
״דביל.״ אמרתי.
״אני הייתי הולך יותר בכיוון של חכם.״ הוא אמר.
״לא נראה לי בקשר לזה.״ אמרתי בגיחוך.
״טוב שתוק ותעלה.״ הוא אמר. עלינו על האוטובוס, האוטובוס היה מלא בתלמידים, חיפשתי בעיניים מקום פנוי לשבת.
״זוהר! לירון!״ חיפשתי בעיניים לראות מי קורא לנו. זו הייתה אליאן שישבה יחד עם סתיו, שביט ותאיר במושבים האחרונים.
״בואו! שמרנו לכם מקום.״ היא אמרה.
לירון ואני פסענו לכיוונם.

נקודת מבט אליאן:
״נהגוס, תגביר את המוזיקה.״  לירון צעק לנהג.
״קוראים לזה שגעת, קוראים לזה טרפת.״ הבנים התחילו לשיר.
ואני עם המזל שלי ישבתי בין שני הילדים הכי זייפנים באוטובוס זוהר ולירון.
״די, אתם שרים זוועה.״ צעקתי להם וכיסיתי את אוזניי עם שתי ידיי.
״קוראים לזה היסטריה, כבשנו גם את טבריה…״ הם שרו יותר חזק ואני קברתי את ראשי בין ידיי רק התפללתי שהשיר יגמר והם יפסיקו לשיר.
״נו, אל תהיי קשה.״ אמר זוהר.
״עזוב אותה, היא שונאת מוזיקה מזרחית בדם.״ אמר לירון.
״לא אני לא!״ אמרתי.
זה לא נכון, אני לא שונאת מוזיקה מזרחית ולירון ידע את זה, הוא רק רצה לעצבן אותי.
״תוכיחי.״ אמר לירון.
הבנתי מה הוא רוצה, הוא רוצה שאני אשיר, אני שונאת לשיר ככה מול כולם, יש לי קול זוועה, אבל הפעם זה לא היה ממש אכפת לי.
״קוראים לזה שגעת קוראים לזה טרפת,״ התחלתי לשיר.
ועשינו כמו מסיבה קטנה כזאת באוטובס, וככה עברה כל הדרך, וכמובן שגם הצטלמנו כמה תמונות והעלינו לאינסטגרם, בכל זאת… איך אפשר שלא?
זוהר ולירון הסתובבו באוטובוס ורקדו.
״אליאן!״ לפתע לירון צעק.
״מה זה התמונה הזאת שהעלית, אני נראה זוועה.״ הוא אמר.
״אתה נראה זוועה בכללי.״ אמרתי בציניות וכולם צחקו.
״אם ככה אז גם את, את אחותי.״ הוא אמר.
״אבל אני יותר יפה.״ אמרתי בהתגרות.
המורים השתיקו אותנו כשהפנימייה החלה להיראות באופק. 
״לפני שנרד, כמה כללים שחשוב לזכור, ״
״באנו להינות.״ זוהר חיקה את המורה.
״באנו להינות, זה לא תחרות…״ אמרה המורה ואני צחקקתי.
״הכל בסדר שם בסוף?״ שאלתי המורה והפנתה את מבטה אליי ואני מיהרתי לשתוק.
״טוב, ועוד דבר, אנחנו אורחים פה, אני מבקשת בכל לשון של בקשה, שלא יקרו מקרי אלימות, הייתי ברורה?״ היא שאלה.
״כן…״ כולם ענו וירדנו מהאוטובוס.

נקודת מבט זוהר:
ירדנו מהאוטובוס והתיישבנו בחצר, הפנימייה הזאת באמת ענקית, הגודל שלה כפול משלנו, היא הייתה מטופחת יותר משלנו. טוב נו, מה הפלא, פנימייה של טחונים.
ואז יצאו הילדים של הפנימייה מהמבנה, הם יצאו בטור כמו חיילים, דבר כזה עוד לא ראיתי.
״קלטו אותם, ישרים כמו סרגל.״ אמר לירון בגיחוך.
״טוב, עכשיו יש לכם הפסקה של חצי שעה לאכול, להסתובב. אבל בשעה תשע אפס אפס כולם מתייצבים פה.״ אמרה המורה.
״באלכם שנעשה סיבוב, נכיר קצת הילדים?״ שאלה אליאן.
״רעיון טוב, אנחנו באות.״ אמרו תאיר ושביט.
״מה איתכם?״ שאלה אליאן.
״תלכו, אנחנו נצטרף עוד מעט.״ אמר סתיו.
״טוב, אז ביי.״ אמרו הבנות והלכו.

נקודת מבט לירון:
הבנות הלכו ונתרנו רק אני, זוהר וסתיו.
״אז מה אתם אומרים על הפנימייה?״ שאל סתיו.
״נחמדה.״ עניתי ביובש.
כמה בנות מהפנימייה השנייה הסתכלו עלינו בחיוך פלרטטני.
״הבנות פה נראות לא רע.״ אמר זוהר והחזיר להן חיוך.
״אתה יש לך בעיית הכחשה רצינית.״ אמרתי לו.
״לא שוב השיחה הזאת לירון.״ הוא אמר בייאוש.
״לירון?״ שמעתי מישהו קורא לי.
״יואו! אני לא מאמין רון, שנים.״ אמרתי בהתלהבות כשראיתי אותו והתחבקנו חיבוק חברי.
״מה אתה עושה פה?״ שאלתי בפליאה.
״אני לומד בפנימייה הזאת.״ הוא אמר והצביעה על הפנימייה.
״האמת, עליך לא האמנתי.״ אמרתי.
״מה לעשות, קורה.״ הוא אמר.
״אליאן תשתגע כשהיא תראה אותך.״ אמרתי בהתלהבות.
״גם היא פה?״ הוא שאל בפליאה.
ואז הבנות חזרו מהסיור שלהן.

נקודת מבט אליאן:
״וואו, הפסדתם שלא באתם איתנו, המקום הזה פשוט מדהים.״  אמרתי בהתלהבות.
״אלי זו את?״ 
״אומייגאד! רון זה אתה?״ שאלתי בפליאה כשראיתי את רון.
״אני.״ הוא ענה.
ואז ישר קפצתי עליו בחיבוק. ״התגעגעתי אליך.״ אמרתי בזמן שהתחבקנו.
״גם אני קטנטונת.״ הוא אמר ופרע את שיערי.
״לירון כבר הכיר לך את כולם?״ שאלתי והסתכלתי על לירון.
״לא הספקתי.״ הוא ענה.
״אז כנראה שיש לך מזל, אני אעשה את זה.״ אמרתי וחייכתי חיוך קטן, ולאחר מכן התחלתי להציג את כולם.
״בא לכם שאני אראה לכם את הפנימייה?״ הוא שאל.
״כבר ראינו.״ ענה זוהר ביובש והתעסק בפלאפון שלו.
״לא אתה לא!״ אמרתי.
״אז לא בא לי, בסדר?״ הוא אמר בעצבים.
״מה יש לך?״ לירון שאל אותו.
״כלום נו.״ הוא ענה והשפיל לפלאפון שלו.
״האמת, שאני אשמח לסיבוב, בכל זאת הפנימייה ענקית לא הספקתי לראות הכל.״ אמרתי וחייכתי חיוך קטן.
״בנות, אתן באות?״ שאלתי את תאיר ושביט.
״לא, אני עוד עייפה מהסיור הקודם.״ ענתה תאיר.
״ואני עוד לא אכלתי.״ אמרה שביט.
״טוב… אז ביי.״ אמרתי והלכתי עם רון.
״תהנו!״ צעקה לי תאיר מרחוק.
ההתנהגות של זוהר ממש מוזרה, מה יש לו? למה הוא כל כל עצבני?
החלטתי לא לתת לזוהר להרוס לי ולהתרכז בסיור ולהנות.

נקודת מבט זוהר:
״מה יש לך?״ שאל לירון לאחר שאליאן וההוא, שכחתי את השם שלו הלכו.
״כלום נו.״ עניתי בעצבים.
״ראיתם איך אליאן מסמיקה לידו, הם יכולים להיות ממש חמודים ביחד.״ אמרה תאיר.
עצבן אותי לשמוע כמה שאליאן וההוא מתאימים, ועל איך שאליאן מסמיקה לידו.
״זוהר… מה קורה?״ שאל לירון.
״אמרתי שכלום!״ עניתי בחצי צעקה.
״ובכל זאת?״ שאל לירון.
״תגיד, איך אתה נותן לה ללכת איתו לבד?״ שאלתי את לירון.
״מה עם רון? אני מכיר אותו עוד מגיל קטן, הוא כמו אח.״ הוא ענה.
״רגע… זוהר, יש מצב שאתה מקנא?״ שאלה שביט בחשדנות.
״לא מקנא.״ עניתי בהתגוננות.
״אז?״ שאלה תאיר.
״סתם נו, הוא פשוט לא בא לי טוב בעין.״ עניתי.
״בעצם, במילים אחרות אתה מקנא.״ אמר סתיו וחייך חיוך שובב.
״די עם זה כבר!״ אמרתי בעצבים.
״שתי הפנימיות נא להתכנס ברחבה ברגע זה.״ שמענו בכריזה.
ואז בדיוק אליאן וההוא חזרו מהסיור.

נקודת מבט אליאן:
״תודה על הסיור.״ אמרתי לרון בזמן שחזרנו לחצר.
״בכיף.״ הוא אמר וחייך וחייכתי גם אני.
״נו, איך היה בסיור?״ שאלה תאיר וחייכה אליי חיוך ממזרי.
״הפסתדם שלא באתם.״ אמרתי וחייכתי.
״העיקר שנהנית.״ אמר תאיר וחייכה חיוך שובב.
״טוב, כדאי שנלך לרחבה שלא נאחר.״ אמר זוהר וחלף על פניי והבנים בעקבותיו.
״אנחנו רוצות לשמוע הכל, אבל הכל.״ אמרו תאיר ושביט.
״לא היה כלום, רק הסתובבנו קצת, אתן לא מבינות כמה המקום הזה ענק.״ אמרתי.
״אל תעבירי נושא, תספרי הכל!״ הן לחצו עליי.
״לא קרה כלום.״ עניתי.
״אז למה את מסמיקה?״ שאלה תאיר.
״אני לא.״ אמרתי בהתגוננות.
״אז אולי תספרי לנו מאיפה אתם מכירים.״ אמרה שביט.
״רון הוא חבר ילדות שלי ושל לירון, גרנו יחד באותה שכונה עד שעברנו דירה ואז הקשר נותק. אפשר להגיד שהייתי סוג של, דלוקה עליו כזה.״ אמרתי וחייכתי חיוך מבויש.
״טוב נו, אי אפשר להאשים אותך, הוא באמת נראה טוב.״ אמרה שביט ותאיר הסכימה איתה.
״אתן תסתמו, יש לכן חבר!״ אמרתי.
״אבל לך אין. כאילו, תראי אותו, לא חבל עליו.״ אמרה שביט.
הן צודקות, רון באמת נראה טוב. מאז ומתמיד הוא היה נראה טוב, ועוד עכשיו הוא נראה טוב יותר מקודם. הפנים שלו הפכו לבוגרות יותר, הוא נהיה גבוה יותר. יכול להיות שאני באמת סתומה אם אני לא נופלת בקסמיו, אבל אולי אם הייתי פוגשת אותו לפני שהגענו לפנימייה , או במילים אחרות לפני שפגשתי את זוהר, יכול להיות שהייתי מצליחה להתאהב בו שוב, אבל עכשיו זה כבר מאוחר מידי, הלב שלי שייך למישהו אחר, למישהו שלא רוצה אותי.