״מכולן אותך ביקשתי״ – פרק 38

נקודת מבט אליאן:
״קומי כבר ישנונית!״ קפצתי על המיטה של תאיר.
״מה… מה השעה?״ היא מלמלה אל תוך הכרית.
״חמישה לשבע.״ עניתי.
״עוד חמש דקות,״ היא מלמלה וזרקה עליי כרית ואני זרקתי עלייה חזרה, ולבסוף התפתחה מלחמת כריות.
עבר שבוע מאז הפרידה מזוהר, חזרתי לפנימייה רק לפני יומיים. הייתי צריכה קצת זמן בבית. מאז אותו יום לא ראיתי את זוהר, לפי מה ששמעתי מתאיר הוא כמעט ולא נמצא בפנימייה, הוא חוזר רק בלילה בשעות מאוחרות, אף אחד לא יודע איפה הוא נמצא במשך היום.
״שיהיה לך ברור שאני ניצחתי.״ אמרה תאיר.
״ממש לא!״ אמרתי בהתנגדות.
״כן!״ אמרה תאיר בהתחכמות.
״לא!״ המשכנו להתווכח כל הדרך לקפיטריה.
״אליאן, תאיר,״ שביט קראה לנו וסימנה לנו לבוא.
שלושתנו התיישבנו סביב השולחן ודיברנו, חיכינו לסתיו ולירון.
לפתע זוהר נכנס לקפיטריה כשהוא מצחקק עם איזו בלונדינית אחת, אחרי שבוע שלא ראיתי אותו.
הסתכלתי עליו, הוא היה נראה מאושר, הוא המשיך הלאה כאילו כלום. כנראה שבאמת הייתי סתם אחת בשבילו, לא הייתי יותר מסתם משחק.
״אליאן…״ מלמלה שביט.
״אני בסדר.״ שיקרתי וחייכתי חיוך מזויף.
בתוכי התפרקתי, הרגשתי שבכל רגע הדמעות שעמדו בעיניי עומדות להתפרץ החוצה.

נקודת מבט זוהר:
עבר כבר שבוע מאז שנפרדתי מאליאן, זה היה השבוע הכי ארוך בחיים שלי, מאז אותו יום לא ראיתי את אליאן, התרחקתי מכל החברים שלי, הזנחתי את הלימודים שלי, אני מבלה במועדון של חיים מהבוקר עד הלילה.
נכנסתי לקפיטריה עם איזו אחת שאני אפילו לא זוכר את שמה. עיניי קלטו את אליאן, אחרי שבוע שלא ראיתי אותה, היא ישבה בשולחן יחד עם שביט ותאיר, היא הייתה נראית עצובה. כל כך רציתי לגשת אליה, לדבר איתה, לחבק אותה. 
בכל יום שעובר כואב לי יותר, אני מצטער על הטעות שעשיתי, שוויתרתי עליה, על הסיבה לחיוך שלי.
״אתה בא?״ אמרה אותה אחת שאני אפילו לא יודע איך קוראים לה.
~
״מה קורה זורי, לאן נעלמת כל השבוע הזה?״ שאלה מזי בדאגה בזמן שעזרתי לה עם העבודות בקפיטריה.
״אני מתגעגע לאליאן.״ אמרתי בעצב. מזי הביטה בי וחייכה חיוך מנחם.
״זהו, אני מרגיש שאיבדתי הכל,״ נאנחתי  והמשכתי לנקות את השולחנות.
״אם אתה כל כך אוהב אותה אז למה זה נגמר מלכתחילה?״ היא שאלה בסקרנות.
״כי אני מטומטם, זה למה.״ מלמלתי.
״זוהר,״ אמרה מזי באזהרה.
״פחדתי לפגוע בה, היא לא צריכה להיות עם אחד כמוני.״ עניתי.
״אל תדבר שטויות! אליאן אוהבת אותך כמו שאתה.״ אמרה מזי.
״מגיע לה מישהו יותר טוב ממני. אחד שלא מסתבך בצרות כל שני וחמישי, היא צריכה מישהו אחר, מישהו כמוה.״ אמרתי בעצב.
״זוהר, אני לא מבינה מה הבעיה,״ אמרה מזי בחיוך.
״בעיה אחת?״ שאלתי בגיחוך.
״זוהר, אתה אוהב את אליאן לא?״ שאלה מזי.
״יותר ממה שאני אוהב את עצמי.״ נאנחתי.
״אז תשתנה בשבילה.״ אמרה מזי בחיוך.
״מה… אני לא…״ מלמלתי בבלבול.
״אתה הרי אוהב את אליאן, הודית בזה לפני רגע. אז תעשה את המקסימום בשבילה, תן את הכל. אני מכירה אותך כבר לא מעט זמן, ומאושר כמו שהיית איתה לא היית עם אף אחת.״ היא אמרה.
השיחה עם מזי עזרה לי להבין כמה דברים, אני אוהב את אליאן, כשהייתי עם אליאן הייתי מאושר, מאושר כמו שלא הייתי הרבה זמן.
״תודה על הכל מזי!״ נישקתי אותה על הלחי ויצאתי מהקפיטריה בריצה.

נקודת מבט שביט:
~פלשבק~
״אוף, תחזור כבר. אני מתגעגעת!״ אמרתי ללירון בזמן שדיברנו בפלאפון. הוא חזר הביתה להיות קצת עם אליאן, מאז הפרידה של זוהר ואליאן, אליאן חזרה הביתה לכמה ימים אז לירון נסע לראות אותה.
״בערב אני חוזר.״ הוא לחש.
למה אתה לוחש?״ שאלתי באותו טון.
הוא צחקק. ״אליאן ישנה, אני לא רוצה להעיר אותה.״ הוא ענה.
״מסכנונת. איך היא?״ שאלתי בהתעניינות.
״כמו כל אחת ששברו לה את הלב.״ הוא ענה.
״כן…״ מלמלתי בעצב.
״טוב, דבר איתי יום מאוחר, ד״ש לאליאן.״ אמרתי.
״יגיע. יאללה ביי חיים שלי.״ השיחה נותקה, חייכתי לעצמי חיוך קטן.
לפתע נשמעה דפיקה על הדלת, קמתי ממיטתי ופסעתי לכיוון הדלת, פתחתי את הדלת והופתעתי לראות את ערן עומד בפתח.
״היי,״. אמר ערן בגמגום.
״ערן… מה… מה אתה עושה פה?״ שאלתי המומה.
עבר חודש מאז שאני וערן נפרדנו, חודש שלא דיברנו אפילו פעם אחת מאז. 
״אני מצטער, מצטער שהייתי אידיוט כל הזמן הזה. מצטער על ההתנהגות שלי, אני אוהב אותך.״ הוא אמר והסתכל לי בעיניים.
באותו רגע לא ידעתי מה לעשות, אני אוהבת את לירון, אני חושבת…
 אני המשכתי הלאה, אני מאושרת. אבל,
״שביט, את הקשבת למה שאמרתי לך, את הבנת מה אמרתי לך?״ ערן העיר אותי ממחשבות.
״אני… אני המשכתי הלאה.״ אמרתי לאחר שהתעשתתי על עצמי.
״אני יודע שאת אוהבת אותי.״ הוא אמר והתחיל להתקרב אליי ואני התרחקתי ולקחתי צעד אחורנית.
״ערן, די בבקשה.״ התחננתי. 
״אני לא מאמין לך, אני יודע שאת אוהבת אותי.״ הוא אמר בחצי צעקה.
״די, אני אוהבת את…״ ולפני שהספקתי לגמור את המשפט ערן התנפל עליי בנשיקה.
~סוף פלשבק~

״לירוני?״ לחשתי לו בזמן ששנינו שכבנו במיטה שלי וצפינו בטלוויזיה.
״מממ…״ הוא המהם.
״אני אוהבת אותך.״ אמרתי וחיבקתי אותו חזק.
״גם אני אוהב אותך, נסיכה שלי.״ הוא אמר ונשק לראשי.
״אני רוצה שתדע שלא משנה מה, אני אוהבת אותך ורק אותך.״ אמרתי וחיזקתי את אחיזתי.

נקודת מבט זוהר:
אחרי השיחה עם מזי הבנתי מה אני צריך לעשות, יצאתי מהקפיטריה בריצה, תפסתי מונית ונסעתי למועדון.
היום, פעם אחת ולתמיד אני הולך לגמור עם זה, אני הולך להודיע לחיים שאני מתפטר ולא חוזר יותר, והפעם זה סופי.
הנהג עצר לי ליד המועדון, שילמתי לו וירדתי מהמונית.
~
״עסוק?״ שאלתי בזמן שפתחתי את דלת המשרד של חיים הוא סימן לי בידו להיכנס.
״באת בדיוק בזמן.״ אמר חיים.
״יש לי משימה בשבילך הערב.״ הוא אמר.
״בקשר לזה,״ התחלתי לומר ופניי הרצינו. חיים הביט בי בשאלה.
״אנחנו צריכים לדבר.״ אמרתי ברצינות.
״מה קרה זוהר, אתה מדאיג אותי.״ אמר חיים בדאגה.
״אני עוזב, והפעם לתמיד.״ אמרתי בנחישות.