״סיפורי ערסים – ליאן ודניאל״ פרק 12+13

״אז?..שמעתי שאת אוהבת לצייר״,אמרה וורוניקה בחיוך לאוראל
״כן…אבל זה סתם״,ענה אוראל ביבוש ושתתה מהקולה שלה
הייתי שקטה כל הערב,בפעם הראשונה שלי שנאתי ככה בנאדם,עדיין לא הכרתי אותה ופשוט לא סבלתי אותה
התעצבנתי יותר כשאבי שם את ידו על ידה והם ניראו מאושרים…איכס!
אני יודעת שאתם בטח אומרים שאני מגעילה,אבל אמא שלי תמיד הכי חשובה לי,והאישה הזאת…פשוט לא
״טוב אני יוצאת לקחת אוויר״,קמתי במהירות
״ליאן..״,הסתכל עלי עצבני וסימן לי לשבת
״זה גם משהו חדש?…פתחת בית כלא?״,שאלתי
״אני מעדיף שפשוט תשתקי ליאן!…את עוברת כל גבול״,דפק על השולחן וכמה הסתכלו
״או או…לדברים כאלה אתה מזה שם לב!..רק לליאן העוברת כל גבול ופתחת תעיינים!״,התעצבנתי
״ליאן…״,אמרה לי וורוניקה ברוגע
״ואת אל תגידי לי בכלל מה לעשות!..״,התעצבנתי אליה והלכתי
הייתי לי התנהגות ילדותית אני יודעת…אבל אני שונאת אותה ואותו!
התחלתי ללכת ברגל לבית,שקועה במחשבות שלי וגשם חזק התחיל לרדת
״ליאן!״,שמעתי צעקה מאיזה אוטו
הסתובבתי וראיתי את דניאל,הוא עצר את המכונית ופתח לי תדלת
״את משוגעת לצאת ככה?..את תתקררי״,אמר לי ונתן לי את הג׳קט שלו
״אני…בסדר״,אמרתי בקול חלש וחיבקתי את עצמי
״מה קורה?״,שאל מודאג והסתכל עלי
״סתם עברתי ערב מגעיל״,חייכתי,חיוך מזויף ועייף
״כן כן!…חיוך כזה לא עלי״,אמר והתחיל לנסוע
״טוב…מה עובר עליך?״,שאל וחנה את האוטו באיזה מקום
נשמתי,נשימה עמוקה וסיפרתי לו
״תקשיבי…אני לא בא נגדך אבל לאבא שלך מותר קצת להיות מאושר,הוא חייב לעבור אלה״,אמר
״זה…קשה,זה כאילו שהיא מתה רק אתמול..״,אמרתי ודימע זלגה מעיני
״מה שהיה היה ליאן…תתני לה הזדמנות,היא לא תחליף את אמא שלך״,אמר ויבש לי את הדמעות
חייכתי אליו שהוא ידע מה לומר לי,שהוא היה כאן בישבילי,כשהוא היה איתי הוא לא היה אותו דניאל,ערס מגעיל ומעצבן…הוא היה פשוט הוא
הוא התקרב אלי ונישק אותי
״את הפכת אותי למישהו אחר ליאן״,אמר בחיוך כשמבטנו שקועים רק בנו
״זה טוב כן?״,חייכתי
״הכי טוב שיש״,חייך אלי והתנשקנו שוב
״אני אוהבת אותך״,אמרתי
״גם אני״,חייך ושוב פעם נשיקה סוערת

״אני יכול לדעת איפה היית?״,שאל אבי כשנכנסתי לבית,הוא ישב בחושך על הספה הקטנה שלו ושתה
״אנ…אני הייתי צריכה זמן לבד״,אמרתי והתקרבתי אליו
״אני לא מבין אותך ליאן…מה חסר לך שאת חייבת להרוס לי?״,שאל בעצב
״אמא…אם שכחת אמא!…אבא אני לא מנסה להרוס לך…זה פשוט קשה לי״,אמרתי והתישבתי לידו
״לא רק לך קשה ליאן…אני מתגעגע לאימך כל כך חזק…אבל אני חייב גם ללמוד לעבור אלה״,אנר
הנהנתי בעצב
״כמה דקות אחרי שהלכת..וורוניקה הלכה,היא לא יכלה לסבול את זה שיש לה תמחשבה שהיא הורסת משפחות״,אמר שקועה במחשבות שלו
״אני…מצטערת״,אמרתי כואב…לא מאמינה שעשיתי דבר כזה!…זאת לא אני!
״טוב…אני עולה לישון״,אמר וקם הוא נישק את ראשי והתקדם לעבר המדרגות
עליתי לחדרי אוראל ישבה על מיטתי
״היי״,אמרה
״היי״,אמרתי לפתע הרגשתי מוזר לדבר עם אוראל…היא לא הייתה היא וזה הרגיש לי שאני מדברת עם זרה
״ליאן…אין לי מושג מאיפה להתחיל…אני באמת מבקשת סליחה על הכל״,אמרה
״זה היה בעבר״,חייכתי והורדתי את נעלי
״אני…באמת רוצה שתעזרי לי הפעם…את יודעת..להיות נערה רגילה״,אמרה
״את לא צריכה אותי…תהיי את הפעם!…אבל אני תמיד פה בישבילך״,אמרתי בחיוך והיא חיבקה אותי
״נו?…לאן ברחת באמת?…היית עם דניאל?״,שאלה בחיוך
״כן..״,אמרתי ונכנסתי לחדר האמבטיה
״יופי…״,חייכה
היא התקדמה לעבר הדלת ועצרה
״תודה..״,אמרה
״אין על מה״,חייכתי והיא יצאה

קמתי מוקדם,כבר לא הצלחתי להירדם,הרגשתי רע שוורוניקה הלכה בגללי
״בוקר״,אמר תומר בחיוך ונישק את ראשי,התקרב לעבר המקרר והוציא משם מיץ
נתי גם ירד חצי רדום ואכל
״בוקר טוב״,חייכה אוראל וירדה
היא לבשה הפעם בגדים של נערה לגילה
חולצת בית ספר שחורה,וחצאית וורודה לא קצרה מידי,ונעלי בובה שחורות,שיערה היה פזור ומתולתל בקצוות
״מי את?״,תומר שאל והסתכל עליה
״דביל״,נתנה לה כאפה קטנה
״אה אוראל…מה קורה אחותי״,אמר בחיוך ושפשף את ראשו
צחקתי ואחרי נתי
הלכנו לבית ספר ואוראל התחילה להילחץ,כולם הסתכלו עליה כהילדה שניסתה להתאבד
״אני בחיים לא הצליח״,עצרה אוראל
״היי,פשוט על תתיחסי״,אמרתי לה
״זה לא קל…״,אמרה מיואשת
״אוראל…תשארי אותה אוראל,שלא שמה על אף אחד לא משנה מה״,אמרתי
היא הנהנה והתישרה
״היושים!״,קפצה לירון
״היי״,חייכתי
״אוראל!…אהבתי את…הנעלים שלך״,ניסתה לירון להתחבר אליה
״תודה״,ענתה אוראל עדיין לחוצה
לפתע איזה חבורה קראה לאוראל,היא הסתכלה עלי כאילו ׳הם קוראים לך׳ והסתובבה
״סתומה…הם קוראים לך״,אמרתי
אחת מהחבורה התקרבה לאוראל בחיוך
״אוראל!…אני כל כך שמחה לראות אותך,חצי בית ספר שאל עליך ולא נתנו לנו עדכונים״,אמרה
״אה…באמת״,אמרה אוראל
״בואי את חייבת להכיר..״,אמרה ומשכה אותה
״טוב הלך לה די טוב״,אמרה לירון
״יופי לה״,אמרתי והתקדמנו לכיתה
״מה?..מה יש לך?״,שאלה אותי
״אני פשוט..חייבת לעשות משהו..״,אמרתי
״עכשיו?…בזמן הלימודים?…להבריז?״,שאלה מופתעת
״אני פשוט לא הצליח להתרכז״,אמרתי
״אני באה איתך אז…״,אמרה
״אל תעשי לעצמך בעיות״,אמרתי
״אני לא עושה…הם עושים אותי״,אמרה וצחקנו

התקדמתי לעבר הבית של וורוניקה,חיפשתי ביומן של אבי את הכתובת
״ליאן?״,שאלה מופתעת
״היי..״,אמרתי והרגשתי מבוכה…התבישתי מעצמי
״כנסו״,אמרה ופתחה לנו את הדלת
היו מלה קרטונים בבית שלה,התחלתי לחשוש שהיא עוזבת
״אני…באתי…כדי לבקש סליחה,לקחתי את זה קשה ופשוט…״,התחלתי לומר ועצרתי
״אני מאוד שמחה שבאת לדבר איתי״,אמרה בחיוך
״תחזרי לאבא שלי…הוא אוהב אותך״,אמרתי לה והיא הורידה את ראשה
״זה לא קל…״,אמרה והתקדמנו לעבר המטבח
״אני יודעת שנתתי לך תחושה של..הורסת משפחות..אבל כעסתי וזה פשוט לא היה בכוונה״,אמרתי
״את ילדה מדהימה ליאן״,חייכה
הגענו לבית שלי,אבי היה באמצע לדבר בטלפון וכשראה אותי ניתק
״כן גברת…מה את עושה פה?..ולא בבית ספר?״,שאל
וורוניקה התקדמה ופניו השתנו להעלם
״וורוניקה?…מה את עושה פה?״,שאל
״הלכנו״,אמרתי ומשכתי את לירון
״זה היה גדול!״,חייכה לירון כשיצאנו מהבית
״עכשיו היום הזה התחיל טוב״,חייכתי
״למה שלא נמשיך אותו?…יום אחד של הברזה לא יהרוג אותנו״,אמרה
״נתי ותומר יהרגו אותי…אבל נסתדר״,חייכתי
הסתובבנו ברחובות,סתם דיברנו,צחקנו היה כיף
״היי אני מכיר אותה״,לפתע קול מוכר נשמע
הסתובבתי וראיתי את דניאל עם חבר שלו
״דניאל?…מה אתה עושה פה?״,שאלתי
״מבריזה עכשיו?״,שאל והתקרב אלי
״מה יכול לקרות לי?״,שאלתי בחיוך
״מהצד שלי?…עונש גדול!״,אמר בחיוך והצמיד אותי אליו,התנשקנו והרגשתי כל כך מאושרת
עברנו את היום ביחד ארבעתנו
ולירון התחברה לחבר שלו