התחלה חדשה – פרק אחת עשרה

יום למחרת הכנסתי את הז'קט של סם לתיקי,מסניפה את ריחו המשכר רק עוד פעם אחת.
כשהגעתי לכיתה ראיתי את סם וסטייסי צוחקים.התכוונתי לתת לסם את הז'קט שלו ברגע שאני רואה אותו אבל המראה שלהם ביחד הרג אותי.צביטה צורבת הורגשה היטב בלבי.מיקה ראתה שאני כועסת וסימנה לי לבוא אליה.התקדמתי בפנים חתומות,לא מעיפה אפילו שבריר של מבט אל סם.התיישבתי ליד מיקה והיא לחשה לי:"אל תדאגי.הוא אוהב אותך."
"אני לא כל כך בטוחה עכשיו.נראה לי שפגעתי בו."ראיתי שמיקה רוצה לענות לי אבל היא ידעה שאני צודקת ושתקה.
המורה נכנסה לכיתה,קשוחה ומעוצבנת כמו תמיד.היא היישרה מבט אליי ושאלה בקשיחות:"מה את עושה שם?את יושבת ליד סם."
"עברתי מקום."עניתי סמוקה ובהיתי באצבעותיי מבויישת.
"אני מצטערת,איימי,אבל אתמל כמה מורים התלוננו שאתן מפטפטות ולכן אני מבקשת ממך לעבור בחזרה ליד סם."הסתכלתי על מיקה תוך כדי שארזתי את חפצי,אבל היא לא השיבה לי מבט והורידה את ראשה בייאוש.
"רגע,אבל מה איתי?!"צייצה סטייסי בקול מאנפף,כאילו כל העולם סובב סביבה.איכס.
"את עוברת ליד מיקה,כמובן."מיקה הרימה את ראשה ופיה נפער לרווחה.פחדתי שהיא תבלע זבוב או משהו.
"את רוצה שאני אעבור לידה??!!איכס!!!"אמרה וכמעט בכתה שם.רציתי להקיא ממנה.
"סתמי כבר,פרחונת."אמרה מיקה והעיפה לעברה מבט מלוכלך ביותר.
קמתי באיטיות,מרגישה איך כל המבטים ננעצים בי.הרגשתי כאילו אני עומדת להיתלות בציבור.לא הסתכלתי על סם כשהתיישבתי למרות שיכולתי להרגיש טוב טוב איך מבטו המהפנט צולה את עורי.
הסתובבתי אל מיקה במבט מתייסר.היא הרימה לי ני אגודלים כאות להצלחה.אמרתי לה בלי קול:'לא!'והסתובבתי חזרה מבלי שהמורה תראה.
לבי פעם בחזקה בכל תנועה קטנה שעשה.הוא הסתכל עליי בערך כל שתי שניות ובכל פעם הסמקתי מחדש.ראיתי בזווית עיניי שהוא מחייך ולבי השתגע בפנים.גם מאהבה וגם מכעס.
לאחר בערך 20 מבטים החלטתי שיש גבול לכל תעלול.ברגע שסם העביר את מבטו בשתיקה אליי הפניתי גם אני את מבטי אליו.
עיניו היו עמוקות מתמיד וכמעט טבעתי בהן.בן רגע הוא העלה את אחת מקצוות שפתיו וחייך את חצי חיוכו המיוחד.לא יכולתי לשאת את מבטו יותר.כוח רצוני היה חלש מדי.הסטתי את מבט בכאב והתעסקתי עם קלמרי.הנחתי שגם הוא מרגיש נבוך ולא נוח מהמצב שאליו נקלענו.ניסיתי להבין איך הוא מרגיש.הרי אני בטוחה שלשבת ליד הילדה שרק אתמול סירבה לו ודחתה אותו ואת אהבתו זה לא הדבר שהוא הכי רוצה בעולם.
לפתע הרגשתי ליטוף עדין בברכי.קפאתי על מקומי.יכול להיות ש…לא!אני סתם מדמיינת.
לאחר כמה שניות זה שוב קרה.ידו של סם עברה בעדינות,נוגעת-לא-נוגעת,ברגלי הלבושה בג'ינס.לבי פעם בחזקה,מאיים לצאת ולנשק את סם בכל רגע קט.התחלתי להילחץ,נשמתי התקצרה וכמעט ולא יכולתי לנשום מרוב שמחה!
הסתכלתי על סם.הוא לא הסתכל עליי אך חייך אל מחברתי,סמוק מהתרגשות.
"סם,די."אמרתי בשקט,מתעלמת בקושי רב מהקול הקטן שצרח בתוך ראשי:"לאאא!"
באותה עדינות שהתחיל ללטף כך סיים.ידו החליקה מרגלי ולבי הוחמץ.
המשך השעה עבר בצורה יותר חלקה.סם לא העז לעשות עוד צעד ורק הסתכל על המחברת שלו נזעם.אני הרגשתי אשמה על כך שלא טיפלתי בעניין בצורה קצת יותר…עדינה.
לאחר שעה נכנסה לכיתה המורה לפרות,ג'יין.סם הרים את ראשו כשנכנסה ואמר בצחוק עם שאר התלמידים:"ג'יין אייר!"
צחקתי קלות ושאלתי אותו:"מי זו ג'יין אייר?"
"המורה לספרות.כולם קוראים לה ג'יין אייר בגלל שקוראים לה ג'יין והיא מורה ל…"סם הפסיק לדבר כשהבין שהוא מפתח שיחה איתי.הוא רצה לנקוט בשיטת 'התעלם' אך זה לא הצליח לו.
"אל תפסיק."ביקשתי בעיניים גדולות.
מה שתגידי."הוא העביר את מבטו ממני אל המורה הנחמדה,ג'יין אייר.אוף.
"סם,אני מצטערת."אמרתי בשקט אך סם לא הראה סימנים ששמע.
"סם,אני מצטערת."אמרתי שוב,בקול קצת יותר רם.
"שמעתי."אמר והמשיך להקשיב למורה.נאנחתי בייאוש.אני חייבת לדבר עם סם.אני יודעת ששום דבר לא יתפתח מזה אבל אני נורא רוצה להיות ידידה שלו.הוא נחמד ויותר מעניין משאר הבנים שרק רוצים לדבר על כדורסל,כדורגל ופוטבול.אם רק הוא יקשיב לי…