התחלה חדשה – פרק עשרים ואחת

מיקה וכריס הסתכלו עלי נדהמים ביותר כשסיימתי לדבר.הם היו בהלם ממני ובצדק.אם אני הייתי במקומם אז הייתי מתחילה להרביץ לעצמי.באמת.
"שנייה…את אומרת שהיא אוהבת אותי?"שאל בבלבול כריס.
"כן."אמרתי בפשטות שהייתה כל כך מסובכת באותם רגעים.
"ואת אמרת לי שהיא שונאת אותי."התקדם צעד צעד.
"כן."
"כי לא רצית שאנחנו נהיה ביחד."
"כן."
"ולא יכולת להתמודד עם זה אז סיפרת לנו."אמר בשקט וידעתי שבתוך תוכו הוא רותח וצועק ומשתולל אבל הוא מתאפק כי…טוב,כי זה כריס.
"אני לא מאמינה.אני פשוט….אני לא מאמינה.ואת קוראת לעצמך חברה שלי??"שאלה בתימהון מיקה.
"אני מצטערת.אני כעסתי ועשיתי טעות ועכשיו אני משלמת עליה."
"את….את לא….אני…"לא היו למיקה מילים.היא לא יכולה לדבר מרוב הלם.רציתי שבאותו רגע ממש יפול עלי פסנתר ויגאל אותי מייסורי.
"את יודעת כמה נפגעתי??את אחותי,למען השם!את אמורה להיות לצדי!לעזור לי!"כעסו של כריס התפוצץ בפניי והטיח בי את האמת:מה שעשיתי זה טעות נוראית שבזמנו נראתה כמו הדבר הכי נכון שאני יכולה לעשות.אם הם לא רוצים להיות בקשר איתי,בשמחה.אני ראויה להיות חסרת חברים או חיים או משפחה.
"כריס,די.היא עשתה טעות והיא יודעת את זה."הגנה עלי מיקה.כל כך הופתעתי,היא אמורה לכעוס עלי ולהשתולל ולזעום אבל במקום זה היא…היא מגנה עלי.כמו חברה אמיתית.כמו מישהי שהיא לא אני.
"מה די??את בעדה??"שאל מופתע בדיוק כמוני.
"אני לא בעדה ואני חושבת שהיא יודעת שאנחנו כבר לא חברות אבל….אתה מתייחס לזה יותר מדי ברצינות."אמרה את מה שעל לבה.
"יותר מדי ברצינות??איך אני אמור להתייחס לזה?להגיד לה תודה ולנשק את כפות רגליה??להתעלם מזה ורק אחרי שנים של כעס עצור להוציא את הכל עליה??את אומנם לא חברה שלה אבל אני עדיין אחיה."
"אני לא מתכוונת לזה ככה.אני מתכוונת ש….שתרגע ואחרי זה תדבר איתה."
"להירגע?היא ניסתה להפריד בינינו.היא שברה לי את הלב."
"אבל זה לא אמת!אתה לא מבין שמה שחשוב פה זו העבודה שאני אוהבת אותך ואתה אוהב אותי??וכמובן העובדה שעדיין לא התנשקנו!"
"אני…את באמת אוהבת אותי?"התקשה להאמין למרות ששמע את זה שלושה פעמים.
"ברור.איך אפשר לא לאהוב אותך?"אמרה והסמיקה.נראה לי שבדיוק שמעתי את לבו של כריס עובר את רף הפעימות הנורמלי.
"אני…אני גם אוהב אותך."אמר בביישנות מתוקה.
"אני יודעת."
בצעדים מהוססים התקרב אליה כריס.הוא ליטף בעדינות את לחייה,נוגע-לא-נוגע בשערה החום בהיר.באיטיות גמלונית הוא נישק אותה וגרם לי להרהר ביחסי עם סם.הם נראו כל כך מתוקים ביחד עד שלרגע לא האמנתי שאני זו שהפרידה ביניהם.אני באמת אדם נורא.באמת באמת.
הם המשיכו להתנשק ולשקוע באהבה החדשה שלהם עד שלבסוף הגיע הרגע שהרגשתי לא קשורה.באיטיות,שלא ירגישו ואני אפריע להם,הלכתי משם.יצאתי מהסיפריה אל מזג האוויר הקפוא של פורטלנד.בצעדים מהורהרים הלכתי אל הכיתה.אני רוצה שסם ינשק אותי ככה,מול כולם.אני רוצה שהוא יכריז שאנחנו ביחד.אני רוצה להיות איתו.אני רוצה שהוא ייפרד ממנה ויהיה איתי ולא רק יגיד לי שהוא אוהב אותי וילך לחבק אותה.אבל רצון זה דבר אחד ומעשה זה דבר אחר.
כשנכנסתי לכיתה מהורהרת עד שהתנתקתי מהעולם סופית ובכלל לא שמתי לב שנתקעתי במישהי.במישהי שאת פניה לא זיהיתי אבל הם היו מוכרים לי כל כך.לפתע קלטתי.לבי התחיל לדפוק חזק בחזי.למה היא פה?אסור היא תהיה פה.אסור,פשוט אסור.חשבתי שזו ההתחלה החדשה שלי.היא תהרוס לי.את תהרוס את כל מה שבניתי.היא היחידה שיכולה לספר לכולם את העבר שלי ובניד יד תיקח לי הכל.