התחלה חדשה – פרק עשרים

בהפסקה אני ומיקה הלכנו לסיפריה.לא ידעתי אם לספר למיקה על מה שאמרתי לכריס.לא רציתי שמיקה תכעס עלי כי היא החברה היחידה שלי ואני אוהבת לבלות איתה,אני ממש מקווה שמה שעשיתי לא יהרוס את החברות שלנו ויגרום לנו לריב…
כשהגענו לסיפריה מיקה ביקשה ממני בקשה שלא יכולתי לסרב לה.
״איימי…יש לי משהו לבקש ממך,זה ממש חשוב.״אמרה מבוישת.
״מה קרה,מיקה?״שאלתי מודאגת.
״את יכולה להתקשר לכריס ולבקש ממנו לבוא לפה?אני רוצה לדבר איתו.״אוי לא.אוי לא.זה נקמתו של אלוהים בי.
״אממ….להתקשר לכריס?אח שלי,כריס?״
״כן.את יודעת,אח שלך.״
״למה את רוצה לדבר איתו?״שאלתי מודאגת,מקווה שמיקה לא שמה לב כמה אני לחוצה בגלל בקשתה.
״אני רוצה לדבר איתו על אתמול.אני רוצה להגיד לו שאני אוהבת אותו.״אמרה והסמיכה עד לשורשי שערה.
״אוקיי.אני אתקשר.״אני כבר רואה את זה,כריס הפגוע מטיח במיקה שהוא נפגע בגלל שאמרה שהיא לא סובלת אותה,מיקה מבינה שזו אני שאמרה את זה והנה,אני מאבדת את שניהם.את אחי ואת החברתי הטובה והיחידה.מעולה.
חייגתי באצבעות רועדות אל הפלאפון של כריס.קיוויתי שהתא קולי יענה לי או שכריס לא ישים לב או משהו,רק שכריס חמיקה לא יפגשו והחיים החדשים שלי פה ייהרסו.לצערי,קולו העמוק של כריס בקע משפורפרת הפלאפון:״הלו?״
בצד עיניי ראיתי את מיקה קופצת משמחה.
״היי,כריס.זו איימי.״אמרתי בקול רועד שהצלחתי להסתיר אחרי שנים של אימונים.
״היי,איימי.מה קורה?״הוא נשמע מבולבל ביותר.זה לא היה רגיל שהתקשרתי אליו כשאני בבצפר והוא בדיוק מתעורר.
״אממ…אני צריכה לדבר איתך.דחוף.אתה יכול לבוא לסיפריה הציבורית שבבצפר?תגיד לאמא שאתה לוקח ספרים חדשים או משהו.״
״אוקיי…מה כל כך דחוף?״
״אני אספר לך כשתבוא.פשוט בוא!בלי שאלות!״פקדתי עליו.ידעתי שהוא לא יסרב לבקשה שלי,כריס הוא ילד סקרן במיוחד שחייב לדעת הכל.פשוט הכל.
״טוב,אני בא תוך כמה דקות.״אמר וניתק במהירות.לצדי מיקה צווחה מאושר ושמחה עד שהספרנית הרגזנית העירה לה בכעס ומיקה הפסיקה למרות שהחיוך הגדול והמאושר עוד היה תלוי בגאווה על פניה.
״אני לא מאמינה שהוא בא.״אמרה בחולמניות מתוקה.הרגשתי כאילו אני הולכת להקיא.לעזעזל!הוא אח שלי!
״אז…מה קרה אתמול אחרי שהפרעת לי ולסם?מה בדיוק קרה?״שאלתי באי חשק,מנסה למצוא דרך איך להעביר את הזמן עד שכריס יגיע והסיוט יתחיל.
״אני נכנסתי לחדר שלו כי התבלבלתי בין החדר שלו ושירותים.הוא שכב על המיטה,בלי חולצה ושער רטוב כי הוא בדיוק יצא מהמקלחת.אני ממבט ראשון התאהבתי.באמת.הוא היה כל כך מושלם שם.כאילו החדר הואר כשהוא שם.הוא היה המום כי נכנסתי לחדר בכזה ביטחון,את מכירה אותי,זו הדרך היחידה שאי מכירה.חייכתי אליו נבוכה והוא חייך רגוע כזה.היה לו חיוך מדהים,כזה חמוד!באתי לצאת מהחדר אסל הוא קרא לי להישאר.דיברנו קצת ובכל מילה נוספת שלו ככה התאהבתי יותר.היה רגע שפשוט הסתכלתי על העיניים שלו ולא חשבתי על כלום.אף פעם לא הרגשתי ככה.״אמרה והסמיקה בביישנות.הרגשתי אשמה נוראית על מה שעשיתי.הרגשתי כאילו אני נחנקת מרמת הגועל העצמית שלי.
לפתע קלטתי שכריס בדיוק נכנס לסיפריה.שערו היה פרוע מהרוח הקרה שבחוץ ושמעתי את מיקה משתנקת כשהבינה לאן מבטי עבר.
עיניו הירוקות חיפשו אותי וסקרו את הדיכאון כולה.נופפתי אליו וסימנתי שיבוא.הוא קלט את ידי המונפת אל על והלך בצעדים מהירים אלי ואל מיקה הנחבאת בין מדפי הספרים.
״היי.״אמר וחייך חיוך קטן שעלה מעט כשראה את מיקה הסמוקה אך מיד ירד.מיקה התנשמה בהתרגשות לידי.
״מה היא עושה פה?״שאל בארסיות שנבעה מפגיעות בלבו הרגיש.והכל באשמתי.
״היא….היא העניין הדחוף.״אמרתי,יודעת שבעוד כמה רגעים הכל יתגלה.
״אם היא העניין אז אני הולך.״ידעתי שהוא ממש לא מתכוון לזה.
״לא.אל תלך.״אמרה בכאב מיקה.ידעתי שלבה נשבר בגלל דיבורו.
״למה שאני לא אלך?זה רק יקל עלייך,לא?הרי את לא סובלת אותי.״הנה זה מתחיל.
״מה?על מה אתה מדבר??״
״די.בבקשה,אל תריבו.אתם לא מבינים כלום,תנו לי להסביר.״ביקשתי.
״מה לתת לך להסביר?״שאל מבולבל כריס.
״טוב,אני אעשה את זה קצר ותמציתי:כריס,שיקרתי לך.מיקה אוהבת אותך.מיקה,אתמול,אחרי שהלכת,כריס נכנס אלי לחדר ואמר לי שהוא אוהב אותך.את ידעת כמה כעסתי וברוב טיפשותי,אמרתי לו שאת שונאת אותו ושאת חושבת שהוא מכוער וטיפש.אני פשוט לא רציתי שתהיו ביחד.אני מצטערת.״