התחלה חדשה – פרק רביעי

לאחר שעה וחצי ארוכות נגמרה שעת חינוך והצלצול הודיע על תחילתה של ההפסקה.במהירות שלא הייתה מביישת כל ספורטאי ואצן אספתי את חפציי ויצאתי החוצה עם התיק על הגב.הקפדתי לא להסתכל על סם,מחשש שהחלטתי תופר ואני אדבר איתו.או אגמגם איתו.
טוב,לאן אני אלך?הייתי הולכת לספריה אבל אין לי מושג איפה היא ואם היא בכלל קיימת.מה לעשות?אני אצטרך לשאול.
מסתבר שיש תלמידים ממש נחמדים פה כי לפחות חמישה הסבירו לי את הדרך פעמיים ועוד אחד ליווה אותי עד שראיתי את דלת הספריה הנוצצת באורה של השמש.הודיתי לו ונכנסתי בצד בוטח לספריה הממוזגת.להפתעתי הרבה,דקה אחרי נכנס סם בצד מהוסס אל הספריה.הוא סקר במבטו החד את התלמידים אשר שהו בספריה עד שמצא את מה שחיפש.אותי.
"היי,איימי."הוא אמר מתנשם ומתנשף.אפילו כשהוא היה במצב כזה שכל בנאדם אחר היה נראה מגוחך ביותר הוא היה עוצר נשימה ולב.
"היי."אמרתי והסתובבתי אל מדף הספרים הכבד.אוקיי,להירגע,איימי.זה רק סם.אוקיי,זה רק אל יווני בהסוואה של נער בגילי.לא להיכנס לפאניקה.אז הוא חיפש אותך,סו וואט?זה לא אומר שהוא רוצה אותך או משהו כזה.בכלל לא.פשוט תהיי רגועה ותדברי איתו כאילו הוא מכר וותיק.כן,בטח.
"חיפשתי אותך."בום בום,בום בום,בום בום.ככה נשמע הלב שלי באותם רגעים,רק שזה נשמע יותר כמו יריות אקדח ענקי שאבא שלי משתמש בו במבצעים החשאיים שלו.
"אהה."מה אומרים במצבים כאלה?
"מה את עושה?"
"מחפשת ספר."זה לא ברור??
"איזה ספר?"אני נשבעת לכם,זה נשמע כמו שיחה של מורה שמנסה ללמד תלמיד שפה חדשה ללא הצלחה.
"לא יודעת."
"רוצה עזרה?"הוא שלח את ידו מעל לכתפי כדי לבדוק ספר כלשהו.העובדה שהיד שלו הייתה כל כך קרובה לפנים שלי עשתה לי בלגן ענק בפנים.זה היה חגיגות האביב בתוך תוכי.מסיבה שבה השתתפו הלב,הריאות,המוח,הכל.חוץ מזה,הריח שלו היה כל כך קרוב אליי.יש משהו שלא מושלם אצלו??
"לא,תודה.אני מסתדרת."אמרתי וכמעט ברחתי משם.רצתי\הלכתי למדף הבא כשהוא מאחורי,ממהר גם הוא אחר שערי המתנופף.
"את בטוחה?"הוא היה כל כך קרוב אליי עד שאם הייתי מסתובבת הייתי פוגשת את חזהו הרחב שרציתי לחבק כל כך.כמעט והסתובבתי אבל מנעתי מעצמי טעות גורלית.
"מה יש לך?"שאלתי כשמבטי נתון לספר בשם:"תולדותיו של מרקו יחצ'ון".עד כדי כך לא רציתי להביט בו אך בו זמנית כללל כךךך רציתי לעשות את זה.
"מה זאת אומרת?"
"אתמול נפלת עלי,היום אתה מתיישב לידי כאילו אנחנו מכירים מאז ומתמיד ומחפש אותי בהפסקה.אתה שואל אותי שאלות פרטיות באמצע השיעור שבכלל לא קשורות.מה עובר עלייך?"שאלתי בכעס וסוף סוף הסתובבתי אליו.נשמתי התקצרה כשראיתי שהוא באמת קרוב אליי.הוא היה בקושי כמה סנטימטרים ממני.גופו הדיף ריח נעים של אפטרשייב גברי שגרם לי לזרוח מבפנים.שפתיו היו כל כך קרובות אליי,זה כאילו רק הייתי צריכה לעלות קצת ולנשק אותן,ככה,בטבעיות.כאילו הוא שייך לי.ברור.
"אני…אני רק מנסה להיות חביב.אני מצטער אם הבהלתי אותך."אמר והתרחק צעד ממני.לבי נחמץ בקרבי וקול קטן צרח במוחי:"חתיכת מטומטמת!למה לא נישקת אותו?!הוא היה כל כך קרוב אלייך!"
"זה בסדר.אני פשוט לא רגילה לזה."
"לא רגילה למה?"ניתב את השיחה לכיוון אחר.
"לא רגילה לכזאת תשומת לב.אני מעדיפה להישאר מאחורי הקלעים.יותר בטוח שם."צחקתי ומשהו מדהים קרה.סם חייך למשמע צחוקי.או למשמע הבדיחה.אני לא יודעת אבל מה שאני כן יודעת זה שאותו חיוך היה יותר מדהים מבדרך כלל,בעיקר בגלל העובדה שאני גרמתי לו לחייך.
"מצטער.לא חשבתי שמישהי-"
"תתנגד לתשומת לב ממך?"השלמתי את משפטו בחוצפה.אני לא יודעת מה עבר עליי אבל רציתי להיות קצת רעה אליו.רק קצת.
"מה?לא,זה לא מה שאמ-"
"אתה חושב שאתה משהו מיוחד,נכון?אתה חושב שאני אפול לרגלייך ואתחנן למבט קטן ממך,נכון?טעית.אני לא מסוג הבנות האלו.ובטח החבר ההוא שראה אותי ורצה לצאת איתי הוא דמיוני.זה אתה,לא?"לעזעזל!מאיפה האומץ הזה בא??
"הוא לא דמיוני וזה לא אני.זה החבר הכי טוב שלי,ביל."אמר בקול קר.כנראה הייתי קצת יותר רעה.
"באמת?אני אשמח לפגוש אותו."אמרתי כשגבה אחת שלי מורמת.לא האמנתי לו.
"אבל אמרת שאת תפוסה."
"עכשיו אני פנויה."
"אז אני אתן לו את המספר שלך."
סבבה.זה 05076185.שיתקשר אליי מתי שירצה.אני פנויה."אמרתי בחיוך ושילבתי את ידיי על חזי.
"רשמתי.אני אתן לו."אמר והלך משם.לפתע יצאתי מהמצב רוח הרשע שהייתי בו וחשבתי:'גאד!אני יכולה להיות כל כך מטומטמת עד שזה מפתיע!מה עשיתי כרגע??ביל הוא אמיתי.הוא ירצה לצאת איתי ואני בכלל דלוקה על סם,החבר הכי טוב שלו!'
לפתע הפלאפון שלי רטט בכיסי.הוצאתי אותו ועניתי בקול משועמם:"הלו?"
"איימי?זה ביל."בקה קול עמוק מהמכשיר הקטן.וואו,הוא לא מבזבז זמן.
"היי,ביל.מה קורה?"אוקיי,למה אני לא יכולה להיות ככה עם סם??הרי אני לא מכירה את הבנאדם הזה ואני מדברת איתו בשיא הרוגע.כשאני עם סם אני נלחצת מכל דבר קטן.אוף.
"הכל בסדר.מה איתך?"היה לו קול בס עמוק ונעים.
"מעולה.סם סיפר לי עלייך."אמרתי בחיוך ונשענתי על מדף הספרים.
"כן.תגידי…רוצה לצאת?"
"סבבה.מתי?"
"מחר,בשבע?"
"קבענו."
"ביי."
"ביי."ניתקתי את השיחה והכנסתי את הפלאפון לכיסי.מה שבטוח,יש לי תוכניות למחר.