התחלה חדשה – תשיעי

הסתכלתי על סם נדהמת.ביל נראה מבולבל ביותר וסם היה אדום מכעס.באותם רגעים כל מה שיכולתי לחשוב עליו זה כמה חמוד נראה סם כשהוא עצבני.לא חשבתי על זה שסם בעצם סידר אותי.לא חשבתי על זה שביל היה רק הסוואה.לא חשבתי על זה שרימו אותי.לא חשבתי על כ ל ו ם.
"א…אני…אני מצטער…"גמגם ביל ונראה אשם ביותר.
"למה אתה כזה אידיוט?!"צרח עליו סם.הרגשתי חוסר צדק.ביל בכלל לא אשם!
"תפסיק לצעוק עליו!"צעקתי על סם.הוא הסתובב אליי והסתכל עליי כאילו כרגע נזכר שאני פה.
"איימי….היי."הוא הסמיק את שורשי שערו.
"תפסיק לצעוק עליו.הוא לא אשם."
"כן!"אמר ביל והרים את אגרופו לאות עידוד.
"סליחה.אני…אני מצטער."אמר ושוב הסמיק.
"על מה?על זה שסידרת אותי?על זה שאירגנת את כל זה כדי לצחוק עליי?"
"סליחה."
"אני לא צריכה את הסליחה שלך.בוא,ביל.אנחנו הולכים."אמרתי ולקחתי את ידו של ביל.סם עצר אותי בעדינות,מפחד מתגובתי.
"חכי."אמר.
"מה אתה רוצה?"שאלתי עייפה.רתחתי עליו,פשוט רתחתי.איך הוא מעז??ואני חשבתי שהוא נשמה טובה.
"אני מצטער."עיניו היו מלאות באשמה.
"כבר אמרת את זה."אמרתי בקרירות שהייתה מקפיאה כל אחד.
"אני יודע."
"סם,מה אתה רוצה ממני?"לא הראיתי לו את זה אבל הייתי פגועה.פגועה עד עמקי נשמתי.פגועה עד שהרגשתי דקירות בכל הגוף וסם הוא זה שדקר.
"אני רוצה שתקשיבי לי."ביקש,מנסה לכשף אותי בעזרת עיניו הדבשיות.
"בולשיט!אין לי מה להקשיב לך."צעדתי אליו מאיימת.
"בבקשה."התחנן.
"לא.אני לא מקשיבה לך.אני לא רוצה לשמוע אותך.אני לא רוצה שום קשר אלייך.למען האמת,אני עוברת ליד מיקה והדבר היחיד שאני מבקשת ממך זה לא להתייחס אליי.פשוט תתעלם."הרגשתי כאילו אני עולה באש.כאילו אני רותחת.מפנים ומבחוץ.
"אבל…."ניסה להשחיל מילה.
"לא."
"איימי,בבקשה."הוא כמעט ירד על ארבע שם.
"תעזוב אותי!"צעקתי זועמת,יורה גיצים מעיניי הירוקות.
"אני לא יכול."סירב.
"אבל אני כן."
"אני מצטער!אני מצטער על הכל!אני מצטער שפגשתי אותך!אני מצטער שבכלל הסתכלתי עלייך!אני
מצטער שנכנסתי לך לחיים!אני מצטער שנפגשנו!והכי חשוב,אני מצטער ש….אני מצטער שהתאהבתי."אמר בקול עמוק שהעביר בי צמרמורת.
"מה זאת אומרת התאהבת?"לא הבנתי.
"התאהבתי.את יודעת,פרפרים בבטן,דופק גבוה,לא יכול להתרכז בכלום.אהבה."אאוץ'.חץ בוער באש פגע לי בלב.
"אוקיי,זה כבר ממש מרושע.כאילו,סבבה,תעשה לי דייט מזויף אבל למה לפגוע?למה להגיד לי שאתה מאוהב בסטייסי?"הטחתי בפניו.
"בסטייסי??מה?!לא!"אמר במהירות.
"טוב,אז במישהי אחרת.פשוט…וואו,אתה מוזר.במה לעזעזל הסתבכתי?"מלמלתי.
"איימי,אני מאוהב בך."אמר בשקט.
"ואני מאוהבת בביל."אמרתי בציניות.
"באמת?"שאל מאחורי ביל.
"מה?לא!זה היה בצחוק!כמו שסם אמר."אמרתי.הייתי ממש מבולבלת.משהו קרה שם ולא הבנתי מה.
"איימי,אני באמת מאוהב בך."אמר סם והסמיק שוב.
"אוקיי,זה היה מצחיק בהתחלה עכשיו זה סתם פוגע."אמרתי מעוצבנת.היה לי ממש קר והיה נורא מעצבן לעמוד שם.רציתי כבר לחזור הביתה ולהיכנס מתחת למיטה.
"קר לך?"שאל סם,מתעלם לגמרי מהנושא.
"מה זה קשור?"שאלתי ורעד עבר בי.בלי מילים סם הוריד את הז'קט השחור שלו והניח אותו על כתפי.שמעתי אותו נושם מאחורי.שנייה,האם הוא מריח אותי??
"מה אתה עושה?"שאלתי מבולבלת.
"נותן לך את הזקט שלי."אמר ובלע את רוקו בלחץ.
"אתה הרחת את השער שלי."אמרתי,לא שאלתי.
"כן."הודה והרכין את ראשו.
"למה?"שאלתי באיטיות,מסרבת להאמין.
"כי הוא מאוהב בך,כאילו דא!"אמר מאחורי ביל בקול הדבילי שלו.הסתכלתי על סם בשאלה.הוא שוב הסמיק והנהן באיטיות.
"מה?"שאלתי כמו מטומטמת.
"אני.מאוהב.בך."
"שנייה,תן לי להבין.אתה מאוהב בי?"
"כן."
"בי?בי,באיימי פאוולס??אתה בטוח??"כמעט ולא יכולתי לנשום.זה היה הזוי.הזוי ברמות מטורפות.
"כן.בך.מהרגע הראשון.את לא ראית את זה?אני לא יכולתי לנשום כשהיית לידי.היו רגעים שחשבתי שאני הולך למות מרוב אהבה."
"באמת?"עדיין הייתי מופתעת.לא הצלחתי לקלוט את זה.
"כן!למה את לא מבינה?!אני אוהב אותך!אני מאוהב בך!אני….אני מת עלייך.אני רוצה לחיות איתך.אני רוצה לנשק אותך.אני רוצה לתת לך את הלב שלי.אני רוצה לחבק אותך.אני רוצה…אני רוצה להיות איתך."
שתקתי.למרות ששמחתי,מזה שמחתי??צהלתי עד לב השמיים.למרות שמחתי לא יכולתי להתעלם מהעובדה שאני עדיין פגועה.שאני עדיין כועסת עליו.שכל מבט שלי בו מעלה בי אש ולא אש של אהבה אלא אש של כעס.
"אז…את רוצה להיות חברה שלי?"שאל וסומק עיטר את פניו היפות שהעלו בי חימה עוד פעם.
"לא.אני לא יכולה.מצטערת."הסתובבתי והלכתי משם,דמעות בעיניי והז'קט שלו עדיין עלי.לב היה פגוע אך שמח.הייתי חייבת לדבר עם מישהו.שם אחד צץ בראשי:מיקה.