לבי בדמשק

לבי בדמשק
צאלח נסע לדמשק בפעם הראשונה בחייו. במשך שנים רבות חשב וחלם על דמשק. ראה בה כסמל המאבק למען עצמאות ושחרור העם הערבי בכלל. הוא תאר את התושבים שמרעבים את עצמם ואת משפחותיהם, חיים בדוחק ובעוני רב, כשהם מקדישים את כל האמצעים למטרה אחת בלבד: למלחמה באויבי הערבים ולעצמאות העם הערבי. העיתונות וכלי התקשורת היו מגויסים למען מטרה זו. צאלח ידע כל דבר על סוריה בכלל ועל דמשק בפרט רק מקריאה בעיתונים ובספרים. הוא הכיר היטב כל רחוב ורחוב, כל שכונה בדמשק. הכיר את הנוער הלוחם למען החירות, הכיר את כל המנהיגים. כל זאת רק מהקריאה. חלם על היום בו יבקר ואף יגור בסוריה.

סוף סוף חלומו התגשם. הוא נשלח לדמשק ככתב של אחד העיתונים החשובים במצרים. צאלח היה אדם משכיל ורחב אופקים. אהב להתיידד עם משכילים והוגי-דעות ולא בזבז את זמנו על שיחות בטלות עם אנשים לא משכילים.
במערכת העיתון שבדמשק נפגש לראשונה עם בחורה יפה ומקסימה שהרבתה לשלוח לעבור חיוכים רחבים ומזמינים. לא האמין למראה עיניו שבדמשק יודעים גם לחייך. חשב ששם לא מחייכים, לא צוחקים ולא יודעים לשמוח. אך הנה הוא רואה את ההפך ממה שחשב.

המפגש הראשון היה במערכת העיתון שם קבלו אותו בשמחה. התיישב ליד שולחן עבודתו במערכת העיתון והחל לתכנן כיצד להתחיל את עבודתו וכיצד לדווח את דיווחיו על אורח החיים בדמשק. נכנסה המזכירה הקסימה ושאלה כשחיוך רחב ממלא את שפתיה ומבליט את שיניה הלבנות: "האם אדוני רוצה שאגיש לך משהו?". הביט אליה וענה: "לא, תודה!". המשיכה לעמוד מול שולחנו כממתינה שיתפנה אליה. הביט אל פניה הלבנים והחלקים, שערותיה הזהביות הארוכות, כעיני התכלת הגדולות שצבעם היה כתכלת השמים, גזרתה הדקה והעדינה וחיוכה המקסים.

צאלח אף פעם לא שם לב ליופי הנשי. הוא שם לב רק להשכלה שלהן. היא רק מזכירה, חשב, לא יכולה להיות משכילה ורחבת אופקים והוא אינו מעוניין לבזבז את זמנו היקר בשיחה עם בחורה לא משכילה. המתין שהיא תעזוב, אך היא לא זזה ממקומה ואמרה שנית: "אולי בכל זאת אתה זקוק למשהו?". כשנענתה בשלילה שנית, עזבה את משרדו.

לאחר מכן התחילה להופיע אצלו כל יום. נהגה לשבת מולו ומביטה בו כשהוא עסוק בכתיבה או בקריאה ואינו מזכה אותה ולו במבט אחד. ניסתה בכל מאודה להתקרב אליו ללא הצלחה. פעם העיזה להזמינו:
" אולי תרצה לצאת עמי לארוחת ערב?".
ענה קצרות: "לא תודה, אין לי זמן!".
הזמנה זו חזרה על עצמה מדי יום ביומו עד שפעם אחת נענה להזמנתה. הובילה אותו אל מסעדה קטנה ושקטה מחוץ לדמשק. שוחחה עמו על נושאי סרטים, שחקנים, שחקניות, שירים ומוסיקה עממית. שיחה פשוטה של בחורה לא משכילה. התפלא כיצד הוא נהנה משיחות שאינן דנות בנשאים רציניים או נושאים פוליטיים. כשחזרו, החלה לשיר לו שיר ענוג של הזמרת המפורסמת "פיירוז". בשבתו בחדרו בלילה ראה את עצמו מפזם בשיר של פיירווז. לא היה יכול יותר להתנגד!!
פיזם את שירה של פיירוז!!
חלם על המזכירה המקסימה!!
מה זה יכול להיות?
אולי זו תחילתה של אהבה!!
אך כיצד הוא יכול לאהוב בחורה לא משכילה?
בחורה שמעודה לא קראה ספר.
לא!! לא יתכן!! הוא לא יתקשר בסיפור אהבה עמה!!
היא לא ממעמדו!!
לא יהיה להם נושאים משותפים.
אך הוא גם לא יכול להתנגד!!
אין לו הכוחות כדי לסיים את הקשר עמה!!
הוא ידע כי הוא מאוהב!!

הם החלו לצאת כמעט כל ערב. כל יום ישבה במשך שעות במשרדו כשהם צוחקים ומחליפים מבטי-אהבה והערצה. היא לקחה אותו עמה לחברותיה וביקר את משפחתה. נראו כזוג אוהבים. בדמשק לא ניתן להסתיר אהבה זו. כל דמשק ידעה.
כל דמשק דיברה וריכלה על אהבה זו.
ואז היתה הנשיקה הראשונה!!
התנסיתי למאות נשיקות מבנות מצרים אך מעולם לא נהניתי כפי שנהניתי מנשיקותיה. הנשיקות היו לעיתים רחוקות, נשיקות מהירות וחפוזות כיוון שאורח החיים הנוקשה של דמשק לא אפשר קשרים רומנטיים לפני החתונה. היא בקשה ממנו להינשא לה.
אך כיצד יכול הוא להיות נשוי לבחורה לא משכילה?
משפחתה משפחה עשירה מאוד
והוא עני שאין ביכולתו להבטיח לה אורח חיים כפי שהורגלה אליו.
לא ידע מה לעשות.
אמר לה: "אני אדם עני ולא אצליח להבטיח לך חיי רווחה אליהם את רגילה. אני צריך לחזור למצרים ואז תצטרכי להתנתק מבני-משפחתך!!". ענתה לו: "אני אהובת אותך
ואחיה את החיים שתוכל להציע לי,
אנטוש את מולדתי ואת משפחתי ואבוא עמך לכל מקום שתרצה,
אפילו אם זה יהיה בסוף העולם,
אני רוצה אותך!".

חבריו הפצירו בו: "זו בחורה זולה וחיה חיים מופקרים.
היא אולי טובה להיות למאהבת אך לא לאישה חוקית.
עליך לעזוב אותה, היא תהרוס את חייך!".
ניסה להתרחק ממנה. נסע למספר שבועות וכתב לה מכתב בו גילה לה כי אינו יכול להציע לה נישואין, וכי הם אינם באותה רמה, ולא יהיה להם נושאים משותפים כדי לדון בהם. היא עשירה והוא עני: היא מודרנית ופתוחה והוא עדיין נחשב למסורתי מהדור הישן: הוא משכיל והיא בקושי סיימה בית-ספר עממי, ו … ו… ".
ענתה לו : "אני יודעת כי חבריך מאיצים בך לנטוש אותי וכי הם מרכלים עלי ומפיצים שמועות מגונות אודותיי. אני יודעת כי בראש חבריך עומד חברך "נאצח".
נאצח אוהב אותי והתחנן שאסכים להינשא לו. הוא מקנא בך ורוצה להרחיקך ממני כדי שדרכו אלי תהיה סלולה. אל תאמין לו!! תאמין ללבך ולאהבתך!!, אל תעזוב אותי, אני אוהבת אותך!".
קרא את המכתב מספר פעמים. לבו אמר לו שהיא צודקת. אך דברי חברו היקר נאצח מטילות ספק ברגשותיו.
אהבתו ניצחה. חזר לדמשק והציע לה נישואין. היא שמחה מאוד, היתה מאושרת. סוף סוף חלומה מתגשם. אמר לה כי הוא נוסע למצרים כדי לקבל את ברכת משפחתו ולהכין את סידורי מגוריהם במצרים. צלאח נסע והיא המתינה לחזרתו בחוסר סבלנות.

כל דמשק ידעה!!
הרינונים על התנהגותה גברו מיום ליום.
הם הגיעו למשפחתה.
השמועות אמרו שצלאח עצמו מפיץ את השמועות על חוסר מוסריותה ועל היותה בחורה זולה ולא משכילה ושאינה ראויה לו.
התקשרה אליו טלפונית והתלוננה:
"אתה מדבר עלי עם חבריך ומפיץ שמועות שפוגעות בכבודי כאישה.
אינך ראוי לי,
אני שונאת אותך,
לא רוצה שום קשר עמך!".
ניסה להתגונן, ניסה לומר לה שהוא חוזר כדי לקחתה עמו למצרים ושם יבנו את ביתם. היא טרקה בפניו את השפופרת בכעס וסירבה לענות על צלצולי המרובים שבאו לאחר מכן.
כעבור שבועיים הופתע לשמעו על נישואיה מצאלח