👄התאהבתי בעבריין 🔫-עומרי ותמרה- פרק 14

תמרה 📚
"ומה הוא אמר לך?" שאלתי את אלמוג בזמן שהגשתי את האוכל לסלון, לערב בנות שלנו "הוא ביקש ממני שנדבר אחר כך כי הוא באמצע סרט" היא הסבירה לי על שיחה שהייתה לה עם אחי "אני לא מבינה, כל הבנים חייבים להיות כאלו מטומטים?" שיר התעצבנה "כנראה שכן" הוספתי ונשכבתי בספה. "מה קורה בנות?" אבא שלי שאל כשהוא נכנס לבית "הכל טוב אבא, אל תפריע לנו" אמרתי לו והוא צחק "בסדר בסדר, אני רק אקח לי לשתות משהו, אם זה בסדר כמובן" הוא ענה בציניות שהצחיקה אותי.
היה לנו ערב נחמד, ראינו סרט, אכלנו, רקדנו, ריכלנו קצת על הבנים.. עד שהבחנתי ששתיהן נרדמו לי באמצע הסרט האחרון "תמיד הן משאירות אותי לבד" מלמלתי לעצמי ונעמדתי כדי להתחיל לפנות את הדברים, עד שיונתן נכנס "מה זה? מה היה פה?" הוא שאל למראה הבלאגן "שתינו מלא ואלמוג איבדה את זה" עבדתי עליו "מה?" הוא נבהל ועמד להעיר אותה "סתם סתם" עצרתי אותו והוא זרק עליי את הג'קט שלו "שוב ריכלתן עלינו?" הוא צחק בזמן שהוא נשנש מהפיצה הקרה שהייתה בשולחן "זה חוק-לא מספרים לבנים על שיחת בנות" עניתי לו ברוע והוא כעס יותר "נכון, וגם לא מספרים לבנות על בילוים של גברים" הוא השיב לי אש בחזרה "אתה ממש מצחיק אה" אמרתי לו בזמן שהתחלתי לנקות את הכלים…הוא לא ענה, הוא בהה באלמוג ישנה ותוך כדי צחצוח הצלחת שבכיור הבחנתי בו וחיוך רחב עלה על פניי "יונתן" אמרתי ופגעתי לו בשכם בעזרת מגבת מטבח "מה?" הוא נבהל "אתה ממש מאוהב אה?" צחקתי "מה? לא.. לא יודע, כאילו כן" הוא ענה בגמגום הזה שמאפיין אותנו, זה קורה לנו שיש צורך להתוודות על משהו מסוים "אני לא יודע איך זה קרה… באמת" הוא התחיל להיפתח והתיישבתי לידו "כל הזמן הייתן ביחד, כל הזמן ראיתי אותה… אני לא מבין איך לא שמתי לב מה אני מרגיש אליה" הוא שאל בתסכול "ככה זה, כל מה שאתה רוצה וצריך בחיים נמצא מתחת לאף שלך" השבתי לו והוא צחק "את מתכוונת לעומרי?" הוא שאל "גם" גיכחתי "אל תדאגי, כבר דיברתי איתו" הוא ענה לי ופקחתי את עיניי "סליחה? על מה בידיוק?" העלתי חיוך "עלייך, הזהרתי אותו לא לפגוע בך" יונתן סיפר לי ותפסתי בשפתי התחתונה "אכפת לך אם הוא יפגע בי או לא?" שאלתי בחוסר אמונה, למרות שבתוכי ידעתי את התשובה "אל תהיי טיפשה, ברור שאכפת לי, למרות שאת חופרת ובלתי נסבלת ועקשנית ו.." הוא התחיל להגיד "הבנתי תמשיך הלאה" עצרתי אותו והוא צחק "למרות כל זה, את אחותי, ואת הדבר הכי חשוב שיש לי, ואני לא אתן שמישהו יפגע בך בשום צורה" הוא ענה וקמתי מיד לחבק אותו "גם אני אוהבת אותך" אמרתי תוך כדי חיבוק "זה החבר שלי אה?" אלמוג אמרה כשהיא התעוררה וראתה אותנו יחד "שלא יהיה לך שום ספק" הוא השיב והתקדם לנשק אותה, שכח ממני כאילו לפני שנייה לא היה לנו רגע מרגש של אח ואחות "אני פה עדיין אתה יודע, לא הלכתי" אמרתי להם תוך כדי שהם מתנשקים והולכים לחדר שלו "תמיד אני נשארת לבד" מלמלתי לעצמי וחזרתי לשטוף את הכלים עד שהחלו להישמע דפיקות בדלת "רגע" אמרתי והורדתי מעליי את הסינר, הלכתי בהתרגשות מתוך ציפייה שזה עומרי, פתחתי את הדלת וזה היה דור "קרה משהו?" הוא צחק כשהוא הבחין בהלם שעל פניי "כלום, הכל רגיל" השבתי לו "תכנס היא בספה" אמרתי והתקדמתי חזרה לכלים.
"טוב אני בחדר" אמרתי לדור ושיר כשהם התנשקו ובכלל לא התייחסו אליי.

נכנסתי לחדר, התקלחתי, לבשתי פיג'מה ופתחתי את הטלפון, לראות אולי יש איזו שיחה מעומרי ולא היה כלום "אולי המכשיר הזה מקולקל" מילמלתי לעצמי וזרקתי את הטלפון לצד.
הייתי קצת במחשב הנייד שלי, כתבתי כמה דברים, הכנתי שיעורים ובאמצע קיבלתי שיחת וידאו במחשב מתומר… תומר הוא האקס שלי, העניינים בינינו היו מסובכים, זה היה קשר לא כל כך אמיתי, היינו רגילים זה לזו מילדות והרגשנו כאילו הזוגיות שלנו היא מעין ברית, לא דיברנו במשך שנה שלמה אבל תמיד ידעתי שאנחנו יכולים לדבר כרגיל גם אם יחלפו 30 שנים "היי" אמרתי לו באופן קצת משונה ויכולתי להבחין בעינייו האדומות מבכי "היי" הוא ניסה להגיד ולא הצליח "עבר הרבה זמן…" הוא המשיך ולא יכולתי לתת להקדמה המטופשת הזו להימשך, ראיתי שעובר עליו משהו "מה קרה לך?" עצרתי אותו והוא לא ידע מה לומר ובידיוק הטלפון שלי צלצל..זה היה עומרי, השתקתי את הטלפון וחזרתי לשיחה "זה ההורים שלי, אני לא מסוגל לחיות איתם יותר" הוא אמר לי כשדמעות מתחילות לצאת מתוך עינייו "מה קרה עכשיו?" שאלתי בתסכול מתוך הרגל לסיפורים של ההורים החוצפנים שלו, ושוב קיבלתי צלצול מעומרי שגם אותו השתקתי "תעני תמרה, זה נראה לי דחוף" תומר אמר לי "עזוב את זה, ספר לי מה קרה" ביקשתי ממנו והוא התחיל לספר לי על המקרים של תמיד, ההורים שלו רבים, מתגרשים, משלימים, מקללים ושוב חוזרים מהתחלה…הוא מרגיש שם כמו פסל, שאף אחד לא מבחין בקיום שלו.. הייתי איתו כמעט כל הלילה כדי לנחם אותו, הרגיז אותי שההורים שלו פשוט לא משתנים.

ישבתי בשיעור עייפה, לא הצלחתי לתפקד ואפילו כמעט נרדמתי עד ששיר העירה אותי "מה קורה לך, תקומי" היא אמרה לי בלחש בזמן השיעור "אני לא מסוגלת לתפקד כמו שצריך" אמרתי לה "בסדר כמה דקות והולכים הביתה" היא השיבה לי וניסיתי לחזק מעמד לאורך כל השיעור.
"את חייבת לישון עכשיו" שיר אמרה לי כשיצאנו משערי בית הספר ובידיוק ראיתי את עומרי בחוץ על האופנוע שלו והלכתי אליו "מה קורה?" שאלתי והתקדמתי לנשק אותו אך הוא דחה את הנשיקה "תגידי לי את מה קורה סיננת אותי כל הלילה" הוא התעצבן ונזכרתי בשיחות שלו מאתמול "כן אני יודעת, מצטערת, הייתי במשהו" השבתי לו "במה?" הוא שאל כועס ולא הרפה "מה עובר עלייך?" שאלתי במעט זעם "כלום, עובר עליי שחברה שלי מסננת אותי" הוא התעצבן "בסדר, אבל הייתי עסוקה במשהו" ניסיתי להסביר לו בהיגיון "אין דבר כזה, אני מתקשר אלייך את אמורה לענות" הוא אמר בקשיחות ואני הופתעתי לשמוע את הדברים האלו "לא ידעתי שאנחנו נשואים" השבתי לו בציניות שהרגיזה אותו "מה היית כל כך עסוקה בואי נשמע?" הוא שאל "סתם, דיברתי עם ידיד שלי שעבר עליו משהו לא נעים" הסברתי לו בהכי הגיון שיש והוא צחק "את כזו תמימה, ממתי לבנות יש ידידים? את לא מבינה שזה לא קיים, אין גבר שרוצה להיות ידיד של בחורה, במיוחד שהיא נראית כל כך טוב" הוא אמר לי והרגשתי שהוא כבר חוצה קו אדום "אתה כזה מיושן, מאיפה אתה מביא את השטויות האלו?" התעצבנתי עליו "שטויות? את לא קולטת שהוא עבד עלייך? בטח סיפר לך משהו עצוב כדי לקנות אותך, זה התרגיל הכי ידוע" הוא אמר לי בביטחון עצמי מופרז "אתה שומע את עצמך?" זעמתי עליו "הוא ידיד שלי, הוא היה צריך לפרוק משהו אז הייתי שם בשבילו, זה הכל, ואני לא איזה חפץ שלך שיכולה להיות זמינה עבורך בכל עת… מה השלב הבא? תקציב לי מספר צלצולים שאני יכולה לענות לך בהם?" זעמתי עליו "את כנראה לא מבינה מה זה זוגיות" הוא השיב בחוצפה "לא עומרי, כנראה אתה לא מבין מה זה זוגיות, ואם אתה לא מבין אני לא רואה סיבה להמשיך את זה" עצרתי אותו והוא צחק "יופי מעולה, אז בואי נחתוך כאן" הוא כעס ונסע עם האופנוע שלו.