🖤Y SIEMPRE FUISTE TU-פרק 2🖤

~אנה~
"אנה תזדרזי, הם תכף מגיעים" אמא שלי קראה לי בהתרגשות מהקומה למטה לקראת בואם של המשפחה של חברתו של כפיר "שנייה" השבתי לחוצה יותר, תוך כדי שאני עונדת את העגיל השני שלי שהחליט שעכשיו זה הרגע ליפול לרצפה ולהתגלגל מתחת למיטה שלי, "פאק" התעצבנתי והתכופפתי לחפש אותו תוך כדי שאח שלי נכנס לחדר וצחק עליי, "סתום" אמרתי ונעמדתי על רגליי לאחר שהעגיל נמצא סוף סוף "יאלה בואי מכוערת" הוא הוסיף ולקח אותי מהיד למטה "רגע בהמה" אמרתי לו והספקנו אפילו לפתח אפילו ריב קטן במדרגות כהרגלנו. "..תינוקת" הוא אמר לי במהלך הריב, שכבר היינו למטה ואמא שלי גלגלה עיניים "אתה לא כאן אפילו 5 שעות וכבר הספקת לריב עם אחותך?" היא החלה בנזיפות הקבועות שלה "תגלה בגרות קצת" היא המשיכה לנזוף בו ואני צחקתי תוך כדי שאני מוציאה לו לשון "נכון, תראה טיפה בגרות" לעגתי לו ובידיוק אבא שלי ירד במדרגות.
"נסיכה שלי, כמה את יפה" הוא אמר לי וסובב אותי כמה נסיכה מאגדה- לבשתי גופיית משי לבנה ומעל בלייזר שחור יחד עם מכנס שחור מחוייט, נעלתי עקבי סנדל שחורים, ענדתי את שלל טבעות הכסף שלי, שרשרת כסף צמודה ועגילי חישוק כסופים בגודל בינוני, בשיער עשיתי שני נחשים והתאפרתי מעט במסקרה וליפגלוס. "תחמיא לה" אבא שלי נזף בכפיר והביא לו מן אגרוף קטן בכתף "טוב נו, את האמת שאת קצת יפה" הוא מלמל "טוב קצת הרבה" הוא צחק ונישק אותי "אולי אפילו אח של דנה ידלק עלייך" הוא הוסיף וההורים שלי צחקו על הערה הטיפשית הזו, כמו כל שאר הערות הילדותיות שהוא אוהב לזרוק לי "יש לי חבר" רתנתי ואח שלי הרים גבה, תמיד אני מסבירה לו מחדש שאני ודור זוג "אוי באמת…החבר הדמיוני הזה?", הוא תמיד אמר לי שאני לא באמת אוהבת את דור ושהקשר שלנו הוא הרגל, אבל אף פעם לא הקשבתי ולא התייחסתי.. לא רציתי להאמין בזה.
"תספר לנו עליה קצת" התחננתי בפני כפיר שהתעקש להסתיר פרטים עליה ורצה שנגלה את האישיות המסתורית שלה בעצמנו "הדבר היחידי שאני אגיד עלייה, זה שהיא האישה של חיי" הוא ענה מאוהב ומיד נשכתי את השפתיים שלי. "איזה יופי לשמוע את זה" אמא שלי שמחה מאוד, ניתן היה לראות את המבט השליו שזה יצר אצלה.
"ועכשיו תשכח ממני?" אמרתי בקול ילדותי וחיבקתי אותו "גם אם הייתי רוצה לא הייתי יכול, את אחותי הקטנה והקרצייה" הוא גיחך ומיד הבאתי לו מכה "דביל" כעסתי והוא החזיר לי חיבוק.
לאחר כמה שיחות קטנות ביני ובין כפיר, השלמות פערים, בדיחות דביליות שרק שנינו מבינים- פעמון הדלת צלצל "אני אפתח" נעמדתי, רציתי להיות הראשונה שפוגשת את הבחורה שאני מוסרת לה את אח שלי.

~דין~
"עדיין אני לא מבין למה אני צריך לבוא לארוחה הטיפשית הזו" התעצבנתי מהעובדה שהבית שלי יהיה ריק ואני לא אוכל לנצל את זה לטובתי האישית "כי לאחותך יש חבר שנה שלמה שאנחנו לא מכירים, והגיע הזמן שנכיר" אמא שלי התחילה לנזוף בי בזמן שכיפתרתי את החולצה הלבנה שלי בחוסר רצון "חבר זה לא קיר" מלמלתי לעצמי ודנה אחותי שמעה "יום אחד תתאהב ואז תבין כמה זה חשוב להכיר משפחות" היא הגיבה לי על דבריי ועזרה לסיים לכפתר את החולצה שלי "היו לי כמה חברות, ובחיים לא עניין אותי מה השם של אבא שלהן או אם אמא שלהן אוהבת חיות או לא" הסברתי את דעתי המוצקת על זוגיות והם כולם צחקו, לא יודע אם איתי או עליי
"לא דיברתי על החברות מחמד שלך, דיברתי על אהבה אמיתית" אחותי המשיכה בדבריה עם ניצוץ עמוק ומבריק בעיניים, מה שגרם לי לצחוק "כן בטח" זלזלתי בדבריה ולקחתי פחית שתייה מהמקרר "אתה סתם ילדותי" דנה התעצבנה עליי שאני לא קונה את סיפור סינדרלה הזה "מציאותי התכוונת" המשכתי בשלי.
אבא שלי הגיע לסלון, לבוש יפה וגרם לכולנו לשרוק לו "טוב סתמו ובואו נצא להכיר את הבחור שנוגע בבת שלי" אבא שלי אמר בצחוק תוך כדי שהוא חיבק את אחותי "איכס, לא רוצה לדמיין אפילו שמישהו מניח עלייך יד" זעמתי כמו אבא שלי, שנינו היינו טיפוסים קנאיים למדי.

הגענו לבית שלהם ויכולתי לראות את ההתרגשות של אחותי בפנים "אל תעשו יותר מידיי בושות, ואל תשאלו אותו שאלות מביכות" היא ביקשה מאיתנו שהתקדמנו לפתח הבית באיטיות מוגזמת, כי כל שנייה היא בלמה אותנו "סמכי עליי" צחקתי, התקדמתי לדלת וצלצלתי בפעמון "אני מזהירה אותך דין" דנה נלחצה ממני והדלת נפתחה….בסיוטים הכי גרועים שלי לא דיימנתי שזו הבחורה הראשונה שאני אראה מולי!!