-1-Can we ever get better then this?

-1- החיים שלהם –
"כן לעזאזללל אתה טוב" היא לחשה לו במין צעקה. הוא חייך לעצמו. כן, הוא יודע שהוא טוב.
הוא תפס בשיערה ומשך אותה אליו, תוך שאיברו נמצא עמוק בגופה והיא עם גבה אליו. הוא כרח ידיו סביב גופה והצמיד אותה אליו, מניע את אגנו לעברה. היא גנחה בקול.
"שתקי כבר מה את לא מבינה?" הוא לחש לך בתקיפות ושם יד על פיה. היא גנחה לתוך ידו והוא, שלפני רגע יצא ממנה, דחף את איברו לתוכה בפוש חזק.. "את אוהבת את זה קשוח אה?" הוא לחש לה והיא נשכה את שפתיה חזק והוא חייך. בטח שהיא תאהב את זה חזק. כמו כל הבנות. צריכות רק מי שיעמיד אותם במקום, והם כפופות לכל מה שתגיד להם.
הוא הניע את אגנו עוד כמה פעמים לעברה וכבר הרגיש את ההתכווצויות של איברה כלפי איברו. הוא חבט את גופו בגופה עוד כמה פעמים לפני שהיא גמרה ואז הוא יצא ממנה במהירות ושפשף אותו בגניחות שקטות, עד שגמר על גופה השחום, ונשכב לידה, מתנשף.
"פאק דרור… דמיינתי לעצמי שאתה טוב, אבל לא ככה. לא ברמה כזו לעזאזל…" היא לחשה לו. הוא שתק.
"אתה יודע. לא יזיק לך לזרוק לי גם איזו מילה טובה" היא אמרה. הוא גיחך ושתק שוב.
"אני לא מחמיא לבנות" הוא אמר ואז "יאלה, את יודעת איפה המקלחת נכון? תתלבשי ותלכי" הוא אמר וקם לחלון, מדליק סגרייה.
"מה?" היא שאלה בפליאה.
"מה 'מה?' את יודעת שאת לא ישנה פה נכון?" הוא שאל, וכשראה שהיא קמה ונגשת לצידו השמאלי של הבית, לעבר חדרו הפרטי והמקלחת ששם, הוא צעק- "היי בובה, צד ימין. יש שם מקלחת רגילה. לחדר השינה שלי אני לא מכניס תזיונים שלי. חדר השינה שלי זה המקדש שלי" ולקח עוד שאכטה מהסגריה.
היא בלעה את רוקה ופסעה בשקט לצד הימני. הוא חייך לעצמו.. אךך בנות… עם של פטתיות.
היא יצאה לבושה, נגשה אליו והניחה נגישה על שפתיו, מצפה לקבל חזרה, אך כשלא ניענתה,הסתובבה ויצאה מהבית. הוא נזרק על הספה, נאנח.
***
היא עמדה מול מראת הקיר הגדולה שהייתה תלויה מול הדלפק במשרד הסוכנות בו עבדה כמתמחה. היא סדרה את החצאית הקצרצרה שלבשה רק לפני רגע כשהחליפה את בגדי עבודתה בבגדים רגילים. היא ישרה את גבה ומבטה נתקל בבחור שעמד ליד הדלפק. היא הסתובבה נחרצות ושאלה "כן, אפשר לעזור לך?"
הוא הסתובב בבהלה וסרק אותה מכף רגל ועד ראש ואז נשך את שפתיו, היא נשמה חזק. הוא הגבר הראשון שבאמת עושה את זה.
"אמ.. כן. אני רון, באתי לאודישן… את יודעת אולי לאן אני אמור ללכת?"
"כן" היא אמרה. "בוא" היא תפסה את ידו ומשכה אותו אחריה, מכניסה אותו לאחד המשרדים, סורקת אותו במבטה.
"את בוהה" היא שמעה קול מאחוריה והסתובבה. הוא עמד שם בלי חולצה, כרגיל, כנראה יצא מצילומים.. אחח איזה טובה היא הייתה עושה לו אילו רק…
היא הרגישה אותו נצמד אליה מאחורה כמו תמיד "מה זה החצאית הזו סקסית? החלטת להעמיד לי אותו בכל מצב היום?" הוא לחש לה באוזן ואם היא לא הייתה היא, כנראה שהייתה מסתובבת עכשיו ונותנת לעצמה להבלע בין זרועותיו לנשיקתו הרטובה. אבל היא היא, ולכן היא רק תשתחרר באופייניות מעצבנת ותגיד "אויש ליאור, לא תפסיק להיות חרמן?" והוא שוב יילך בצעדיו המהירים ויעקוף אותה, יחזיק אותה ממותניה, יתכופף לאוזנה וילחש, "אחח אני מת לראות אותך פראית. אני בטוח שבמיטה את פשוט חיה…" והיא תשים יד על חזהו השרירי ותלטף, תחייך בעדינות ותשתחרר מאחיזתו, תעקוף אותו ותפסע באיטיות החוצה, בעודה מריגשה את מבטיו, סורקים את גופה.
"היי נטלי" היא שמעה צעקה מבחוץ ומיד אחרי זה שלוש צפירות קצובות. היא הסתובבה וראתה אותה, חיכתה שניה או שתיים עד שנעצרה לידה ואז נכנסה באיטיות למכונית.
"היי" היא אמרה. ועוד לפנישהספיקה לנשום שמעה את לירון, חברה הטובה ביותר צורחת ואז אומרת "נחשי מי עבר ללמוד באוניברסיטה, בדיוק באוניברסיטה שלך, שלנו?"
"אממ?" היא נהמה תוך כדי שטפחה באודם האדום על שפתייה.
"דרור" היא צרחה.
"אממ?!?" היא נהמה שוב.
"נוווו דרור ההורס מהתיכון, זה שהיה ההורס של השכבה..!"
"אה.. הסנוב הזה. תמיד שנאתי אותו" נטלי אמרה כשסיימה לטפוח על שפתיה.
"מה?! לא נכון.. הוא כזה חתיךך לעזאזל הייתי עושה לו איזו טובה…" היא לחשה.
"פתטית" נטלי זרקה לאוויר וגלגלה את עיניה. "יאלה, תעצרי לי פה. אני יורדת. תאחלי לי בהצלחה. אני נפגשת עם נאור עכשיו" היא אמרה.
"נאור? חחח זיון מהנה בייב" לירון צחקה ונטלי נתנה בה במט תחמן מלא משמעות ונשקה לה לפני שיצאה ממכוניתה המהודרת.
אכן, לילה מלא מצפה לה.
***

אזז התחלתי סיפור חדש (כן אני לא עקבית אבל סבבה) מקווה שתהנו..
אשמח לקבל עצות והארות ווהערות וכו
אוהבתתת