2. להיות עדין-to be gentle

בס"ד
נקודת מבט קלואי:
נכנסתי לכיתת שירה והתחלתי לארגן לי את המילים מול העיניים על המעמד שנועד לתווי נגינה.
" שלום" המורה סטפני אמרה מחויכת כשהיא נכנסה לכיתה באיחור קצר של 2 דקות.
" היי" החזרתי מבוישת בקול חלש , היא יותר מידי נחמדה אליי , זה לא רגיל…
" איזה יפיפייה ! החולצה השחורה ממש מבליטה את העיניים המשגעות שלך!" אמרה סטפני בקולניות.
הדם זרם לי לאוזניים, הסמקתי כולי כמו עגבנייה, בחיים לא החמיאו לי , גם לא הוריי.
" טוב, שיעור ראשון בשירה, מתרגשת? " החזרתי לה הנהון מהיר.
" יופי, המנהל אמר לי שאת ממש יהלום ושרק צריך לשייף אותך קצת, אז… שנתחיל?" שאלה.
הנהנתי שוב בזריזות, ממהרת לסיים עם הקטע המביך הזה.
" בתור התחלה אני רוצה לשמוע אותך עושה חימומי קול, תתחילי!"
קראתי במחשב אתמול איך עושים חימומי קול על הצד הכי טוב שאפשר אז היה לי מושג התחלתי מה לעשות … והנה התחלנו.
" בזזזז…. להלהלהלהלה…" עשיתי את כל הקולות הכי מוזרים שאפשר לעשות, גרגרתי רוק, שרבבתי שפתיים, גלגלתי לשון ומה לא? .
השיעור הסתיים כשהמורה סטפני מרוצה ממני עד מאוד, היא ציינה באוזניי אלפיי פעמים עד כמה המנהל צדק ועד כמה אני מוכשרת, ממש יהלום מוסתר, יצאתי מהשיעור סמוקה כמו עגבנייה והתחלתי להתקדם לעבר אולם הספורט.
נכנסתי למלתחות הבנות והתחלתי להתלבש לשיעור. את החולצה השחורה עם השרוולים הארוכים החלפתי לחולצה כחולה מנדפת זיעה ואת הג'ינס באפור הארוך החלפתי למכנס יחסית קצר בצבע כחול עם פסים לבנים בצדדים, לבשתי את נעלי הספורט ואספתי את שיערי לקוקו גבוה וקטנטן .
יצאתי מהמלתחות לאולם ספורט והתחלתי להתקדם לעבר ריכוז התלמידים שעמד בקצה ודן עם המורה לספורט על איזה משהו כשלפתע שמעתי צחקוקים מאחורי גבי, הסתובבתי על מנת לצפות באיש שמצחקק ולבדוק מה פשר הצחקוקים.
לאחר שהסתובבתי הבחנתי שהמצחקק הוא בעצם מצחקקת והמצחקקת היא בעצם מישל ולידה עמדה השפוטה המועדפת עליה , ליין.
החלטתי שעניין זה לא אמור לעניין אותי ,סבתי על עקביי וחידשתי את התקדמותי לעבר המורה וקבוצת התלמידים.
" היי קלואי" מישל קראה לי, הפנתי את ראשי לעברה ועשיתי פרצוף שואל.
" קלואי נכון?" שאלה לשמי. הנהנתי בשקט, מאשרת את דבריה.
" רציתי להחמיא לך על הלבוש המעלף שלך!!" אמרה מישל כשדבריה נוטפים מציניות
לבינתיים כל הילדים בעולם הספורט השתתקו וצפו בנו
" אה…." לא היה לי מה לענות אך לא רציתי להיראות פראיירית מול כל הכיתה
" חחח… בפעם הבאה תחשבי פעמיים לפני שאת יוצאת מהמלתחות לבושה בצורה כזאת נוראית" אמרה מישל, חייכה חיוך אדיב כאילו הרגע עשתה לי טובה כשנתנה לי את ה'טיפ' הזה
והחלה הולכת לכיוון סל הכדורים שעמד בקצה האולם. נהייתי אדומה, הסמקתי מבושה והתפללתי לאלוקים שהאדמה תפתח ברגע זה את פייה ותבלע אותי.
כל הכיתה המשיכה לצפות בי לעוד רגע קט שנדמה לי כנצח אך לבסוף הם שוב נסגרו בתוך חבורותיהם ושוב רעש ההמולה נשמע.
הלכתי במהירות הבזק לעבר הספסל הצמוד לקיר הימיני והתיישבתי עליו, מחפשת משענת.
תבינו, בחיים לא התייחסו אליי, ככה שיצא שאף פעם לא פגעו בי ועכשיו בפעם הראשונה שלי זה פגע בי חזק למרות שמישל בסך הכל רק אמרה כמה מילים פעוטות.
המורה התחיל לכנס את כולנו והסביר לנו שהיום נשחק כדור-עף, הוא חילק אותנו לקבוצות והתחלנו לשחק. אינני טובה כל כך בספורט, בלשון המעטה,
כך שרוב המשחק עמדתי בקצה השטח שלנו ולא עשיתי כלום, לפתע הכדור עף בדהרה מהירה לכיוון ראשי , פגע בי ושיטח אותי על אספלט האולם.
הייתי מסוחררת ושמעתי ברקע כמה ילדים צוחקים עליי וכמה ילדים מלמלו " היא בסדר?.. אוייש.." וכאלה… שמעתי גם את המורה גוער בראיין, אוי, זה ראיין, מה אני עושה? לא תכננתי להסתבך גם עם מישל וגם עם ראיין ביום הראשון לכיתה יב .
" חחח, ממש שיטחתי אותה" גיחך ראיין בינו לבין מישל.
"אה אה.." מישל הסכימה עם דבריו וצחקה מעט.
" ראיין תשתדל בפעם הבאה לכוון יותר" העיר המורה לראיין.
" אוקי, אני אשתדל" ראיין הפטיר בזלזול .
" היי, תנסי לקום רגע, את יכולה לקום?" פנה לעברי המורה לספורט.
" אמ… כן, כן, אני יכולה!" אמרתי במהירות וקמתי מיד אך ברגע שקמתי הרגשתי שוב מסוחררת , ראשי פעם והשתטחתי שוב על הרצפה והפעם נשמע גם קול החבטה של גופי עם הרצפה.
" אאווץ'" שמעתי מלמולים מאחורי.
" טוב ראיין מכיוון שאתה גרמת לזה, אתה תלך עכשיו ללוות אותה לאחות" אוי לא, לא לא לא ! חשבתי לעצמי , ראיין עומד ללוות אותי לאחות?? זה לא יהיה טוב!! אני לא רוצה בזה! יש לי פחד גדול מבדיקות רפואיות ופחד עוד יותר גדול מקרבת מקובלים.
קמתי במהירות כדי להראות למורה שהכול בסדר איתי אך כשקמתי מעדתי שוב , הפעם אל תוך ידיו של המורה.
" אני בסדר, בסדר גמור, לא צריך אחות, לא צריך ללכת לאחות" מלמלתי במהירות ובלחץ.
" קלואי, את לא נראית טוב, את צריכה ללכת למרי!!" המורה אמר בתקיפות. מרי היא אחות בית הספר כפי שכבר הבנתם והיא בן אדם טוב וחביב אך בכל זאת זה לא שינה את דעתי לגביי בדיקות רפואיות.
"טוב.." אמרתי בתבוסתנות אני אף פעם לא הייתי תקיפה.
לפניי שהספקתי להזיז את רגליי וללכת לבד המורה העביר אותי לראיין שאחז בי חזק כדי שלא אפול.
"אוח.. נו.." ראיין לחש לעצמו קצר רוח.
יופי, חשבתי לעצמי , עדיף שהם יתעלמו ממני מאשר שהם ישנאו אותי… הבנתי כבר שאני לא אוכל ללכת לאחות ללא ראיין שאוחז בי אז נכנעתי והתחלנו לדדות לעבר חדר האחות.