can we ever get better than this? -2-

-2- פעם ביצ'ית, תמיד ביצ'ית-:

נקודת מבט דרור:
"היי ביצ'" רועי התיישב לידי, זורק את מגש האוכל הריק שלו על השולחן, ולרגע שאלתי את עצמי למה הוא הביא מגש אוכל ריק, עד שהוא איפר לתוכו ואז הבנתי. כן, רועי קצת מוזר לפעמים. תתרגלו.
"אחי, איפה היית אתמול?" הוא שאל ואז עלה חיוך על פניו. "אתה לא מבין כמה כוסיות יש במקום הזה לעזאזל. לא שיקרו שאמרו שכל הסטודנטיות כוסיות." הוא אמר ולקח לגימה מהקפה שלו שהיה חזק כמו תמיד.
"כן…" גמגמתי ודחפתי עוד פסטה ברוטב שמנת פטריות לפה. לפחות האוכל פה. "הייתי עם מישהי" אמרתי.
"מישהי?" הוא שאל. "אין לה שם?" ולקח עוד שאכטה מהקאמל המגעילה שהוא מעשן.
"כנראה שאני לעולם לא אדע אותו" אמרתי, מסובב את ראשי אחרי איזה אחת עם גוף ששווה לראות מקרוב.
הוא גיחך, "באנה אחי… אתה בן זונה נשבע" הוא אמר ומעך את הסוף של הסגריה על המגש ושפך עליה טיפה קפה. היא העלתה עשן. "נו, אז בסוף החלטת שאתה עוזב תבית ועובר למגורים של המקום?" הוא שאל בחוסר ריכוז כשבחורה בעלת שיער בלונדיני דפקה בי ובו מבטים שואלים ואז סובבה את ראשה, חיפשה מישהי או מישהו כנראה, וחזרה להביט בנו בהיסוס.
לאחר כמה רגעים שבינהם מילמלתי לו "כן" רפוי, הבנו את מי היא חיפשה.
היא נכנסה, חולצה בורדו לגופה ומכנס שחור מבד ג'ינס. שיערה הארוך מעבר לשני כתפיה, נזרק בחישוב על החזה שהייתי מת להפשיט. עיניה מאופרות כבד, שפתיה משוכות בצבע אדום כהה ועל חזה החשוף, נזרקה שרשרת עדינה. היא נתנה בנו מבט חודר והתקדמה לכיוונינו.

"היי" היא זרקה כשעמדה מידי קרוב. בבת אחת נהייה שקט בחדר ואפילו העובדים נעמדו במקומם. כולם הפנו את מבטם אליה. "אתה יושב לי במקום" היא אמרה וזרקה את מגש האוכל שהיה מלא בירקות שנראו דיי מגעיל על השולחן. הוא החליק ונפגש בזרועי שהייתה מונחת על השולחן. דחפתי את המגש בגועל ואמרתי "חבל." מביט בעיניה החומות בצבע דבש שקרני השמש האירו יותר. הגובה הנמוך שלה עזר לי לדבר איתה בגובה עייניים גם כשאני הייתי יושב. היא פתחה את פיה לדבר ואמרתי "לא כדאי, מותק. שום דבר לא יעזור פה. החלטתי לשבת פה ולא יעזור לך כמה את כוסית, אני לא קם מפה." אמרתי וסובבתי את גבי לעברה, פותח את הפה כדי להמשיך את השיחה עם רועי, ברגע שהרגשתי את ידה על כתפי. הסתובבתי.
ראיתי אותה מנסה לדבר והבלונדינית המעצבנת שעמדה לידה שמה יד על כתפה ונתנה בה מבט מלא משמעות. היא סגרה את פיה והסתובבה, הספקתי לשמוע אותה אומרת "הוא ישלם על זה ביוקר" ומתרחקת במהירות, לפני שקבוצת בנים לובשי מדים כחולים לבנים התקרבו אליי במהירות, מתלחששים וצוחקים, עד שאחד מהם הגיע לשולחני והניח את ידיו בחבטה על שולחני.
"אוי לא." אמרתי כאילו לרועי, "רק שלא יגיד שזה המקום שלא עכשיו" צחקתי. "או יותר גרוע" אמרתי ואז רועי התרצן לרגע "שהשרמוטה ההיא חברה שלו." צחקנו שנינו. הוא הביט בי במבט שליו. "מה, גבר? באת להגן על החברה שלך מפניי?" צחקנו.
"חברה שלי?" הוא שאל, מתפוצץ מצחוק יחד איתנו. "לא על אף אחד פה. היא זונה, אחי. ביצ'ית אמיתית. אף אחד פה לא מעז להתעסק איתה. היא סטוציונרית ומשחקת בבנים. אין אחד פה שהיא לא סובבה על האצבע הקטנה שלה. היא יכולה לחייך לך רגע אחד וברגע הבא תפיץ שמועה שיש לך קטן. לא אכפת לה מאיך מדברים עליה, היא פשוט שרמוטה אחי. אני לא מבין מאיפה באת לנו עכשיו, אבל יצאת מלך"
הסתכלתי עליו במבט מטומטם. בחורה? מתמרנת את כולם? ביצ'ית? יש בכלל דבר כזה?

ברור שלא. כולן שרמוטות. רק צריך לדעת איך להתנהג אליהן. חייכתי ונעמדתי, "אחי, אתה רק צריך לדעת איך להתנהג אליהן." אמרתי ורועי קם אחריי, לקחת את מגשי האוכל שלנו ושנייה לפני שיצאתי מהקפיטריה, שמעתי את קולו שוב. "רגע, אחי. חכה שנייה… בוא בוא שב איתנו. איך אמרת שקוראים לך? דרור?…"

***
נקודת מבט כללית:
"בן זונה!" היא זרקה את תיקה הצד שלה כשנכנסה לחדרה במעונות המעוצבים. "הוא פשוט בן זונה. אני לא מאמינה שהוא חוזר שוב לחיים שלי… לעזאזל כל כך שנאתי את המבט המזלזל הזה שלו תמיד. אני רוצה להרוג את הבן זונה!" היא צעקה שוב.
"נו תרגעי…" לירון אמרה בעודה אוספת את שיערה הבלונדיני לקוקו מתוח. "הוא לא כזה נוראי.."
"לא כזה נוראי?" היא צעקה שוב "תגידי את לא אמורה להיות החברה הכי טובה שלי במקרה? לעזאזל איתך לירון!"

לירון ניגשה לעבר מיטתה של נטלי, "תשמעי בייב" היא אמרה, משחקת בשיערה. "אני יודעת שתמיד שנאת אותו והכל, אני הייתי איתך שם תמיד וראיתי בדיוק איך הבן זונה התנהג אלייך. אבל אני לא חושבת שהוא עוד זוכר אותך… הוא היה מתנהג אחרת אם היה זוכר. הוא תמיד היה כזה… מנייאק לכל הבנות. לא מתרגש מאף אחת. זה לא משהו ספציפי או אישי את יודעת…" היא אמרה, חיוך מרוח על פניה. נטלי דפקה בה מבט עצבני וקמה ממקומה, "אדיוטית" היא מלמלה, "את מתאהבת לי בבן זונה עכשיו?"
לירון הרימה את עיניה. "לא מתאהבת." היא אמרה ואז קמה אחריה. "נו נטלי…" היא רצה אחריה הלוך ושוב, "את יודעת שלך תמיד היה סיכוי עם כל הבנים מעולם. ואת יודעת שתמיד הייתי דלוקה עליו… ראיתי איך הוא הסתכל עליי היום. נטלי," היא אמרה בהדגשה ונעצרה במקומה. נטלי נעצרה אחריה.
"מה טיפשה?" היא אמרה.
לירון הרימה את ראשה ולחשה בחיוך מאושר "אני חושבת שיש לי סיכוי איתו סופסופ." נטלי הביטה בה במבט עייף ואז צחקה. "אדיוטית" היא אמרה. "את לא מבינה שהסיכוי היחיד שיש לך איתו אי פעם זה הכוס שלך וגם זה רק אם הוא מאוד מגולח ורק אם דרור יהיה ממש ממש חרמן ונואש? את לא למבינה שבחיים לא יסתכל לכיוון שלך? תשתחררי ממנו כבר. שנים אני שומעת אותך מדברת עליו. דרור פה ודרור שם. חלאס, הוא בחיים לא יסתכל עלייך.!"

לירון הביטה בה בעיניים פקוחות לרווחה. "ומה עם כל הפעמים שאמרת שאולי כן יהיה סיכוי ביננו?" היא שאלה, מבט מאוכזב ופגוע בעיניה.
"אמרתי את זה רק כדי שתסתמי." היא אמרה. לירון התנשמה במהירות ואז קמה ממקומה ולחשה "לעזאזל, נטלי. את כל כך אכזרית לפעמים. מי בכלל ירצה אותך אי פעם? בסוף את תמותי לבד כמו כלב.." ויצאה מהחדר.
היא נשארה עומדת לבד, מול מראה שמשקפת אומנם כמה היא יפה מבחוץ, אבל מבפנים, בפעם הראשונה בחייה, הרגישה רע.
***

אוקייי…

אז, פרק שני. מה אומרות?

אני יודעת שאמרתי שאני אשתדל להעלות כל יום אבל גם קצת נתקעתי בהמשך וגם לא היה לי כל כך זמן לכתוב כי אני עובדת ולומדת ו… אתן יודעות כיתה יא וזה…

בכל אופן, אני אשתדל להעלות היום עוד פרק או שניים אם אני אראה שקראו אותו ואהבו אותו והכל…

עוד משו אחרון לפני שאני מפסיקה לחפור, מה אתן אומרות על סגנון הכתיבה? הוא פרובוקטיבי מידי? (יענו מוגזם והכל?) כי פעם ראשונה שאני כן כותבת ככה ובאמת שחשוב לי לשמוע את הדיעה שלכם…

מקווה שתהנו אהובות<3