can we ever get better than this? -3-

-3-bad boy vs a bitch-
היא שכבה על הדשא היחסית ירוק בעיפות. לעזאזל. כמה אכזרית היא מסוגלת להיות? דמעות ירדו מעיניה באיטיות והיא אפילו לא טרחה לנגב אותם. ראשה נח על כר דשא גבוה במיוחד, ולא באמת עניין אותה שהשיער שלה, שצבוע היה בבלונדיני פלטינה בוהק, קבור איפשהו בדשא. באוזניה התנגן השיר "כל העיר יודעת" של איתי לוי, ובאמת הרגישה שליבה נשבר. ובפעם הראשונה בחיים, הוא לא נשבר מבנים אלא מחברתה הטובה ביותר, בערך. הפעם היא באמת עברה כל גבול.
היא בדיוק חיפשה שיר אחר לשים ברקע, בזמן שצל גבוה הסתיר לה את השמש. היא פקחה את עיניה באיטיות.
"היי" הוא היה עליז מידי, שחום עם יופי פשוט, לא משהו נדיר, שביום יום בכלל הייתה מדברת איתו. הוא התיישב לידה. "לעזאזל עם השמש הזו" הוא ליהג שוב, "בא לי חורף כבר", ואז שתק. היא חייכה חיוך מטומטם, בלי סיבה.
"מה?" הוא שאל.
"כלום" היא ענתה. "שלום, מה השם שלך, למה אתה בוכה? יש לך מליון שאלות לשאול, ובאורח פלא בחרת לדבר על מזג האוויר." היא אמרה וצחקה במבוכה.
הוא חייך וגירד בשיערו במבוכה. "אמ.. סליחה. היי, אני לירן. מה השם שלך?
"לירון" היא לחשה ושניהם פרצו בצחוק. "את מסתלבטת עליי עכשיו?" הואשאל ביןנשימה לנשימה.
"לא" היא לחשה שוב.
"למה את לוחשת?" הוא לחש אחריה
שניהם צחקו שוב.
"נו אז באמת למה את בוכה?" הוא שאל והיא שפשפה את פניה משאריות של דמעות יבשות.
"לא סיבה מיוחדת, האדם הקרוב אליי ביותר בעולם פגע בי עכשיו…" היא אמרה והוא נאנח. "אח.. מה יהיה איתנו הבנים?" הוא שאל במלודרמטיות מוגזמת. היא צחקה.
"לא" היא אמרה "את האמת שלא". היא שתקה לרגע ונשמה עמוק ואז: "הפעם זה לא אתם אשמים." היא לחשה.
"הורים?" הוא שאל. היא נענעה בראשה ללא. "אז?" הוא שאל.
"עזוב." היא לחשה שוב.
"אבל למה את לוחשת?" הוא שאל, מביט בה.
"אין לי כח לכלום." היא לחשה והניחה את ראשה על רגלו. הוא לרגע הופתע ולאחר הניח את ידו על שיערה. "הי, בייב?" הוא לחש לרגע והיא המהמה משו כמו "הממ?"
"אני באמת לא מכיר אותך, אבל אני מוכן להקשיב למה שיש לך לומר. אם את רוצה… זאת אומרת, לומר.." הוא אמר לרגע ושתק ואז שניהם צחקו מההסתבכות שלו.
"אתה מתוק היא לחשה והואנאנח.
"אוקיי, הבנתי את הרמז. אפשר גם סתם לשבת ולשתוק אם זה יעשה לך טוב." הוא אמר והיא חייכה. ובפעם הראשונה בחייה, מזה הרבה זמן, הרגישה שלווה.
***
נקודת מבט דרור:
תום ישב לידי על הרצפה, ראשינו מופנים למסך הטלוויזיה היחדית גדול שתלוי על הקיר, ידינו על שלטי הפלייסטיישן.
"אחי, שברת אותנו היום." הוא אמר. חייכתי. פאטתים כל הבנים כאן. עאלק נותנים לבחורה לסובב אותם על האצבע הקטנה שלה.
"תגיד" אמרתי והוא הפנה את ראשו במחצית הסנטימטר ומבטו מופנה עדיין למסך, כאילו מאזין.
"מאיפה היא בכלל? היא ממש מוכרת לי." שאלתיוברגע הבא חשבתי לעצמי שנשמעתי כמו בחור שמנסה להתחיל איתה.
"אממ.." הוא המהם. "את האמת? אין לי מושג קלוש. מעולם לא דיברתי איתה. אבל שלא תתאהב לנו בה עכשיו… 'מכיר אותה'…" הוא גיחך.
"לא אחי נו אני רציני" אמרתי וזה די היה נשמע כמו נסיון שכנוע טיפשי ולכן העדפתי לשתוק. הוא גיחך שוב. אדיוט.
רועי נכנס לחדר והתיישב לידי. "אחי.. שיחה צפופה. דחוף.." הוא אמר. הסטתי את מבטי מהמסך, לא באמת מייחס חשיבות לזה שהשחקן שלי נפל וכנראה שבר את הרגל.
"מה אחי?" שאלתי. הוא רמז בעיניו על תום. בזמן אחר הייתי מגלגל את עיניי וקורא לו כוסית אבל ראיתי את המצוקה על פניו. זרקתי את השלט על הרצפה וזרקתי מבט לתום. הוא הנהן בראשו והתגלגל על גבר. יצאנו החוצה.
הוצאתי סיגריה והצתתי אותה במהירות, שואף שאיפה לריאות. "נו אחי" אמרתי. "דבר."
הוא שתק לכמה רגעים ואז לחש "הוא פה אחי" והצביע לעבר מגרש החניה הריק כמעט ובו מכונית מרצדס s500 שחורה חונה בדיוק בין שני פסים לבנים ןעבין. בולטת על רקע השמים הלבנים.
פלטתי את העשן ונחנקתי לרגע. "ראית שזה הוא?" שאלתי,מועך את הסיגריה בין אצבעותיי. הוא הנהן.
"אני לא מאמין! כוסאמק!" צעקתי בקול ודפקתי את רגלי בקיר שהשמיע קולות פיצוח ואז נצמדתי לקיר ונחתתי מיואש. אני לא מאמין שהוא חוזר שוב לחיים שלי. חשבתי שסיימתי איתו לתמיד.
"די, אחי" רועי אמר. "זה יסתדר. הוא לא יכול לגעת בך עכשיו, זוכר? יש לך גב." הוא אמר, רומז לגב שהובטח לי מהמשטרה בדיוק לזמנים כאלו בדיוק. הסתכלתי עליו וידעתי שגם הוא אינו מאמין לחארטה הזו. זרקתי את ראשי לאחור והרגשתי מותש, לעזאזל, כל כך רציתי להשתחרר ממנו כבר.

שמעתי קולות מרחוק והרמתי את ראשי. ראיתי אותה מתקרבת אליי שוב, מכנס קצרצר לגופה וחולצת בטן בעלת שרוולים ארוכים. לעזאזל עם הבנות השרמוטות האלו. לעזאזל עם העולם המזויין הזה.
היא הלכה בגב ישר ולידה הבלונדינית המעצבנת ממקודם שדפקה בי, כמו קודם, מבטים מעצבנים מידי, הזכירה לי את הבנות מהמועדונים שמתות שאני אגש אליהם.

כשהגיעו אליי נעצרו למאית השנייה והאיטו את הליכתם, נתנו בי מבט מרחם, כמו שנותנים להומלסים במרכזית.

"כוסאמק" צעקתי ונעמדתי על רגליי. "מה? מה המבטים המרחמים שלכם? לעזאזל עופו לי מהעיניים." צרחתי עליהם ונבהלתי לשנייה מעצמי. רועי ניסה להרגיע אותי.

היא נעמדה במקומה והתקרבה אלינו. היא נשמה עמוק ופתחה את פיה. "תקשיב לי ותקשיב לי טוב" היא אמרה בקול קשוח ובפעם הראשונה בחיי התפעלתי מבחורה. כמה כח יש לה בקול, לזונה.
"אני לא יודעת מי לעזאזל אתה חושב שאתה, אבל כדאי שתבין מה הולך פה. עליי, לא צועקים, ואני לא הזונה שלך או של אף אחד פה, ולא משנה מה אתה חושב בכלליות על בנות, תמיד תדע שאני הרבה יותר שונה מהם. ואם אתה מתנהג לבנות שנמרחות עליך כמו לזונות, כדאי שמישהי תתפוס אותך ותחנך אותך להתנהג כמו בנאדם. לעזאזל, מי אתה חושב שאתה?" היא שאלה והתנשמה. ואני תהיתי לעצמי איפה ראיתי בעבר את הנחישות הזו בבחורה, לעזאזל. היא מוכרת לי.

"מי את?" שאלתי אותה והיא פתחה את עיניה והבעה של כעס על פניה. "מ.. מה?" היא גמגמה. חייכתי והתקרבתי אליה. "לעזאזל,את כל כך מוכרת לי. אני לא חושב שיכול להיות שיש שתי בנות בעולם עם כזו חוצפה ואסרטיביות שצריך לחנך ממש טוב. וכבר פגשתי אחת כמוך פעם. אני בטוח. אני עוד אזכר בזה, את תראי." אמרתי והיא נסתה לשחרר את ידה. תפסתי אותה חזק עד שראיתי שהיא הולכת להכנס לפאניקה ושחררתי. אסרטיבית או לא, אני עדיין יותר חזק ממנה. היא הביטה בי במבט שונא. למה לעזאזל היא כל כך שונאת אותי? חייכתי חיוך מגחך והתקדמתי. רועי פסע אחריי.
"אני חושב ש…" הוא אמר והבטתי בו. "אני חושב שהוא הלך" הוא סיים את המשפט ושנינו העפנו מבט דרך החלון הגדול. ראינו אותו פוסע פסיעות איטיות לעסר המכונית השחורה, נכנס, מתניע ונוסע.

נשמתי לרווחה. לפחות הפעם ניצלתי. חשבתי לעצמי שאם היא לא הייתה עוברת לידינו, היינו קמים וחוזרים לחדר, ומן הסתם הוא היה מוצא אותנו שם, ואז באמת היה נגמר עליי. אז… כן, באיזשהו מקום, היא הצילה אותי… צריך להגיד לה מתישהו תודה על זה, אם היא מתישהו תפסיק להסתכל עליי במבט השונא הזה.

כשהגעתי לחדר נזרקתי על המיטה, תום היא כבר ישן ואני מצאתי אתץ עצמי תוהה בלי הפסקה מאיפה לעזאזל אני מכיר אותה.

***

אז… פרק שלישי. ואני דיי בהלם שעם כל המבחנים אני עוד מוצאת זמן פאקינג לשבת ולכתוב משהו… אבל עכשיו מחצית אז יש איזה שבועיים ריקים אז אני אשתדל להעלות כמה שיותר.

בכל אופן, אני דיי מאוהבת בנטלי, היא כזאת מלכה לעזאזלללללל

מקווה שנהנתן… ואל תשכחו להביע דעה<3