Dont wake me up – פרק עשר

-נקודת מבט של קים

"ולסיכום, מה בעצם ידוע לכם על דיני עונשין?" שקט שרר בכל האולם. לכל אחד היו יותר מדי בעיות מאשר לסכם עכשיו מהו דין עונשין, כל אחד פה מלא בבעיות וסודות משלו. "אף אחד? טוב, אם ככה, קים, בבקשה, בואי" הרמתי את מבטי ונגשתי לעמוד ליד הפרופסור, כל המבטים היו נעוצים בי, הרגשתי כמו בובה שמסתכלים עליה מכף רגל עד הראש בהמון שינאה, "אני מחכה, יש לך מבחן מחר!" צעק הפרופסור, "דין עונשין הוא בעצם משפט פלילי. רשימת המעשים שבעשייתם מקבלים עונש" אמרתי בעודי משפילה מבט, "וזה מה שתכתבי מחר במבחן? חזרי למקומך בבקשה" אמר הפרופסור ורשם משהו ביומנו. כשחזרתי למקומי באוזניי נשמע צלצול, ארזתי את דבריי אבל נשמעה קריאה שגרמה לי להתקדם בחזרה לכיוונו של הפרופסור. "בשלושת השבועות האחרונים הציונים שלך ירדו באופן משמעותי, את מחסירה המון ולרוב מרחפת, מי יודע איפה. את מוכנה להסביר לי מה קרה? לא שיש לך ברירה, על התנהגות כזאת מעיפים. רחמתי עלייך מספיק, במקום שלילי נתתי לך עובר,ניסיתי לא להתייחס להעדרויות וניסיתי לא לשאול הרבה שאלות,אבל קים, יש לך פה עוד שלוש וחצי שנים, אנא ממך, קחי את עצמך בידיים! " אמר הפרופסור ובכל מילה ומילה קולו נעשה רציני יותר וכך גם מאיים יותר. "כמובן כבר שמעת שרבתי עם אנה, בעצם היא הייתה הסיבה שאני נמצאת פה. עכשיו הדבר היחיד שיכול לעניין אותי זה מה אני עושה עם החיים שלי, כשבעצם טעות אחת הרסה לי אותם. אני מצטערת, אבל אני רוצה לאכול, מצפה לי עכשיו עוד שיעור נוסף" אמרתי בחיוך קטן ויצאתי לכיוון חדר האוכל, לקחתי סלט והתיישבתי לאכול ביחד עם גרייס. "נו, מה איתך ועם מייק? את לא מרבה לי לספר, רק אם את צריכה את החדר פנוי, את יודעת.." אמרה גרייס ולקחה ביס מהכריך שלה, "את יודעת, ברגיל" אמרתי מחייכת, "הוא צריך ממך משהו חוץ מסקס?" שאלה לפתע ומבט פניי נהפך למלא בשנאה, "וואו,תרגעי, שמעת על החדשה?" אמרה גרייס בנסיון להעביר נושא, "אלכס, נכון ? " שאלתי, "כן כן, שמו אותה בחדר עם אנה ואדלייה, אין מקומות והן התנדבו. רק היום היא באה, וכבר רודפים אחריה, זה אישית מה שאני שמעתי." אמרה גרייס ולפתע נשמע הצלצול, קמתי ישר לכיוון הכיתה, לעוד שיעור על משפט חוקתי. למרות הכל, יש לי תחושה שזה לא יעזור לי, אני אפתור בעיות של אנשים אחרים, אבל מי יפתור את הבעיות שלי?

-נקודת מבט של אלכס

"את מוכשרת! ממש אבל" אמרה אדלייה ומחאה כאפיים בעודה יושבת על המיטה, צופה בי רוקדת. "את יודעת מה אפשר לעשות עם הקול שלי ועם הכישרון ריקוד שלך אם רק לחבר אותנו?" אמרה אנה, בעודה מנגבת את שיערה לאחר המקלחת. "מצפה לראות, את יודעת? אני הולכת לפעמים לעזור לסטודיו מחול פה ליד האוניברסיטה, יש להם בקרוב הופעה והם הזמינו אותי לקטע משלי, אמרתי שאני חושבת על זה. לא תהיה לי שום בעיה להביא איתי מישהי, מה דעתך?" אמרתי, בעודי מתחילה לרקוד מההתחלה. "יודעת מה? אין בעיה, באלי על זה" אמרה אנה ואני חייכתי חיוך קטן. כעבור כמה דקות נשארתי לבדי בחדר, מהסיבה שהלימודים שלי מתחילים רק מחר, לעומת הבנות שיצאו לשיעור. אני בכלל בהלם שהסכימו לי להכנס ללימודים בסוף הסימסטר הראשון. המשכתי לרקוד, כשלפתע שמתי לב למייק, יושב ובוחן את כל גופי. "אתה יודע, אפשר להודיע לפחות במקום להפחיד אותי" אמרתי כאשר הורדתי את האוזניות מאוזניי. "לא רציתי להפריע" אמר בזמן שנשכב על מיטתי, "יש לך מיטה משלך, חוץ מזה אתה אמור להיות עם קים בכלל, ואם אנה תראה אותך.." אמרתי, "הגעת לפני כמה שעות ואת כבר יודעת על חברה שלי ועל מישהי, שלפי הטענה שלה, ניסיתי לאנוס אותה?" אמר בקול אגרסיבי, "אני באותו חדר עם הזאת, שטוענת שניסית לאנוס אותה." אמרתי, בעודי מנסה להעיף את מייק מהחדר, הוא תפס בידי והשכיב אותי על המיטה כאשר אני עליו. "מייק, זה בחיים לא יקרה" אמרתי מחייכת חיוך שטני, הוא קם והלך, חייכתי וחזרתי לרקוד.

שם : אלכס
גיל :21
תיאור חיצוני : גבוהה, עיניים חומות, שער חום וארוך.
רקע : ההורים שלה התגרשו בגיל 10, אבא שלה עבר לארהב, והיא ואמא שלה נשארו לחיות בישראל.
אחרי הצבא הבינה שאין לה מה לעשות בעיר הקטנה שגרה ומאוד התגעגע לאבא שלה, והחליטה לטוס לארהב לבקר אותו ולהתחיל ללמוד תיקשורת ועבדה כעוזרת בסטודיו מחול. האהבה הכי גדולה בחיים שלה, ניק, מת בתאונת דרכים כשהייתה בת 17, מאז בעצם לא יצאה עם אף אחד, כי האשימה את עצמה במה שקרה. לפעמים יש לה התקפי פאניקה ומאוד קשה לעצור אותה.