fall in love again…

פרק 1

"אמא נו די! אני לא יכולה לסבול את זה יותר! אני עוברת בי"ס ולא אכפת לי מה את אומרת!" צעקתי על אמא שלי. "חמודה שלי, אני אמא שלך ואת לא עוברת שום בי"ס! מספיק צרות עשית לי" היא צעקה, אבל הנמיכה את קולה בסוף המשפט. "אוקי.. אז אני עוברת לגור עם אבא!" צעקתי ותרקתי את הדלת.

אוויי.. סליחה, לא הסברתי כמה דברים חשובים לפני שמתחילים.. אז… קוראים לי אלה אני בת 17 גרה בישראל, ואני לא מקובלת. ואתם יודעים למה?1 כי לפני שנתיים אמא שלי בגדה באבא שלי! החיים הם חרא! יש לי שיער שתני [יותר קרוב לבלונדיני מחום] עיניים בצבע כחול כהה, יש לי גזרה די טובה למען האמת.. לא של אנורקסיות ולא של מלאות, בדיוק במידה שנכונה. כולם אומרים לי שאני יפה. אז אתם מבינים.. הייתי די מקובלת לפני המקרה. יש לי חברה אחת ממש טובה, אפרת, אנחנו מדברות על הכל! ברגע שאבא שלי שמע מה קרה, שאמא בגדה בו, הוא כתב מכתב גירושים, ארז מזוודה וטס לאנגליה. אנחנו מדברים הרבה בסקייפ והוא ממש רוצה שאני יעבור לגור איתו. עכשיו הבנתם? יופי. אני שמחה, בואו נחזור לסיפור.

נכנסתי לחדר העצבים, נעלתי את הדלת והתקשרתי לאפרת: "הלו, מה קורה?" אפרת שאלה. "לא טוב.. אני לא יכולה עם זה יותר! אמא שלי כבר עולה לי על העצבים, וגם הבי"ס הזה!" אמרתי לכיוון הטלפון. "אני מבינה, אז מה את מתכוונת לעשות?" היא שאלה. "אני חושבת שאני יעבור לאבא שלי. יהיה לי יותר טוב איתו" אמרתי. "זה באמת מה שאת רוצה?" אפרת שאלה. "כן… " לחשתי. "אוקי. אני תמיד יהיה לצידך! ביי נדבר!" אמרה וניתקה. אוקי, עכשיו אני רק צריכה לדבר עם אבא שלי. חשבתי לעצמי בזמן שאני מחייגת את המספר שלו בסקייפ שהיה לי באיפון. לאבא היה הרבה כסף, הוא קנה לי את כל מה שביקשתי, אבל.. לא ביקשתי הרבה וטוב שכך! "הלו.. אלה שלי?" שמעתי את אבא. "אבא! כן, זאת אני! אני החלטתי משהו חשוב.." עניתי "אני החלטתי לעבור לגור איתך!". "אוויי אללוש! אני כ"כ שמח!" הוא נשמע ממש מרוגש. "גם אני, אבא, מתי אתה חושב שיהיה לי כרטיס טיסה?" שאלתי. "אני יבדוק באינטרנט ויסמס לך. ביי" הוא אמר. "ביי" עניתי וניתקתי. הדלקתי טלויזיה והתחלטי לזפזפ, אחרי 10 דק' נשמעו שני ציפצופים המבשרים הודעה. רצתי ואייפון וקמעת החלקתי. פתחתי אותו והיה רשום 'אבא' על המסך. פתחתי את ההודעה והיה רשום בה:'יום שבת עוד שבוע בדיוק ב4:30 אחר"צ'. יישש! אני לא יהיה פה יותר ! סימסתי לאפרת את התאריך והזמן המדויק של הטיסה,הלכתי להתקלח לראות טלויזיה ולישון.

השבוע עבר בסדר.. כמה מהמורים היו ממש עצובים, כי בכל זאת, הייתי אחת מהתלמידות היותר חכמות, בלי להשוויץ..! הגיע יום שישי בערב, לבשתי חולצה בצבע כחול כהה שהתאימה לעיניים שלי, ג'ינס בהיר והתאפרתי טיפה. התקשרתי לאפרת "אני בדרך לקניון!" אמרתי. "אוקיי אני כבר כמעט שם!" היא אמרה וניתקה. הלכתי 10 דק' ככה והגעתי לקניון. "אאלללהה!" אפרת ראתה אותי בכניסה וקפצה עלי. "אפרת! אני לא יודעת מה אני יעשה בלעדיך!" אמרתי. "גם אני לא יודעת מה אני יעשה בלעדיך!" היא אמרה ושיחררה את החיבוק. "איזה כיף לך! את עוברת לגור במדינה עם בנים ממש חתיכים!" אפרת אמרה. "תגידי לי את בסדר?! אני באה לקניון כדי להיפרד ממך ואת מדברת איתי על בנים חתיכים?! סתומה שלי!" צחקתי עליה. "על מה את רוצה שנדבר גברת אלה?". "אאממ.. על איך אנחנו הולכות לדבר שאני יהיה באנגליה ועל מה שאנחנו הולכות לקנות!". אפרת צחקה והמשכנו להתקדם בקניון. אני קניתי 2 חולצות כי באנגליה יש חנויות יותר שוות. ואפרת.. אני לא זוכרת כבר מה היא קנתה, אבל המון דברים! "אפרת השעה כבר 11:30 ואני תריכה לטוס מחר! אני מזכירה לך.." אמרתי. "אוקי, אוקי, אני פשוט לא רוצה לעזוב אותך!". "אבל את תראי אותי מחר!" אמרתי נתתי לה נשיקה בלחי ויצאתי מהקניון. אווחח.. האפרת הזאת. הגעתי הביתה, אמא לא חיכתה לי, היא ישנה "מה חשבתי לעצמי?" מלמלתי והלכתי לחדר שלי. כעבור 5 דקות נרדמתי.

טו-טו-טו.. טו-טו-טו.. השעון המעורר שלי צלצל. שמתי שעון מעורר לשעה 11:30 בבוקר, אני צריכה לארוז את הדברים האחרונים.הלכתי לשירותים, התארגנתי, אבל לא התלבשתי כדי לצאט מהבית רק מכנסונים כחולים וגופיה לבנה. ארזתי את הדברים האחרונים והשארתי לי בגדים לטוס איתם. הגיעה השעה שלוש כ"כ מהר ונשמעה דפיקה בדלת. "אני באה!" צעקתי והתקדמתי לכיוון הדלת.פתחתיאת הדלת וגיליתי שני אנשים. "כריסטיאן?!" שאלתי. כריסטיאן הוא שכן שלי, היינו ידידים ממש טוב לפני המקרה, הוא בן 16. "כן.. שמעתי שאת עוזבת, באתי להגיד שלום וראיתי את אפרת בדלת אז.." הוא הסביר והנהנתי. "אאוויי כמה אני אתגעגע!" אפרת נדחפה, פוי היא הצילה אותי! היא חיבקה אותי. "אם אני מפריע אני יכול ללכת.." כריסטיאן אמר. "לא.. אל תילך בא, תצתרף לחבוק!". כריסטיאן צחק והצתרף לחבוק. השעה 3:30 הגיע ואמא לקחה אותנו לשדה התעופה. היא נתנה לי חיבוק באוטו ואמרה "אני אתגעגע אליך, אפרת וכריסטיאן אני אחכה לכם כאן". כריסטיאן נתן לי חיבוק מהסס ואני שיתפתי פעולה ואחר כך הגיע התור של אפרת, היא בכתה, גם אני בכיתי. נתתי לה חיבוק אחרון ושאלתי "תבואי לבקר. אה?" "ברור" היא ענתה והתחלתי להתקדם לכיוון המטוס שלי. העפתי מבט אחרון בהם ונכנסתי למטוס. הטיסה הייתה 4 שעות.