Fireflies – פרק 1: מורה חדשה, ומשימה חדשה.(חלק א')

אור… מאיפה מגיע האור של השמש? איך יש לשמש כוח כל בוקר לזרוח? ולמה לי אין כוח לקום? אלה כנראה שאלות שלעולם לא יהיה לי עליהם תשובה.
״אדם!! הגיע הזמן לקום!!״ דודה שלי, הלנה, פתחה את החלון לרווחה כדי שאקום.
זה הלילה השלישי שלי אצלה השבוע.
וזה גם לא ביוזמתי, היא זאת שרצתה שאבוא( היא דואגת שלא אקום לבד ללימודים)
טוב, אולי זה בצדק, שנה שעברה החסרתי כ״כ הרבה שכמעט ולא העלו אותי לכיתה יב׳.
״קדימה!! האוכל מתקרר!!״ היא העיפה לי את השמיכה ורק אז באמת קמתי.
לא אמרתי כלום והיא יצאה מהחדר.
לקח לי כמה דקות לקום מישיבה לעמידה.
אני שונא בקרים… בן אדם צריך לקום מתי שהוא קם באופן ספונטני ולא באופן רובוטי.
הלכתי לצחצח שינים ובהיתי במראה.
ראיתי מישהו בעל שיער שחור מאוד מבולגן משינה ועיניים ירוקות עייפות מאוד… הא, רגע… זה אני.
לא שמתי לב אפילו שבת דודה שלי,מג, נכנסה למקלחת והתחילה להתרחץ
בקטעים האלא אנחנו ממש דומים.
לקח לנו רבע שעה לקלוט את זה וכשזה קרה הייתי כבר מחוץ למקלחת עם פה נקי ומצוחצח אז לא ממש היה אכפת לי להגיד לה על זה.
כמו שאני תמיד אומר, על מה שלא יודעים-לא כואב.
ירדתי במדרגות כשני עוקף בצעד את הכלב הזקן של הלנה.
מג שונאת אותו אבל מה אפשר לעשות? הלנה יכולה להיות ממש עקשנית כשהיא רוצה.
״בוקר טוב!! בוא שב לאכול לפני שממש תאחר!!״ הלנה הושיבה אותי ליד הבן שלה,ג׳וני, ומול בעלה,כריסטופר.
״אידיוט״ ג׳וני שלח בעייפות.
״חרמן״ שלחתי לו חזרה.
אני והוא לא ממש מסתדרים, ובדרך כלל עסוקים בלהרביץ אחד לשני אבל בגלל שבוקר…
״אז, אתה צריך שאני יקפיץ אותך אחרי הלימודים הביתה?״ כריסטופר שאל אותי מעבר לעיתון שהוא החזיק.
״לא, זה בסדר אני צריך ללכת לעשות כמה דברים לפני זה…״ אמרתי בחיוך.
אני גר לבד כבר יותר משמונה שנים.
אמא שלי ואחותי נפטרו כשהייתי בן 10 ומאז אני נשארתי לבד בבית.
אבא שלי כבר מאז שהייתי בן שנה- נעלם ולא חזר אז אותו אני לא מכליל בכלל בסיפור!
זה רק אני הבית ספר והמיטה.
וזה כל מה שאני צריך!
״אתה מאחר, פרחח!״ מג בילגנה לי את השיער עוד יותר כשהתיישבה לידי בשולחן ולגמה מהקפה של אבא שלה.
מג בת 22 כבר ועדיין גרה אצל ההורים אבל לא אכפת להם.
הלנה וכריסטופר נחמדים מדי כדי להעיף אותה מהבית.
וג׳וני רק בן 13, והוא איתי באותו בי״ס- לצערי.
אנחנו בבי״ס וושינגטון- לא ממש מפואר שם אבל מספיק בשבילי.
״אני לא מאחר, לא עם השעות שאמא שלך מעירה אותי…״ אמרתי והתבוננתי בהלנה מוזגת לי חביתה לצלחת.
״אמא עושה לך טובה!! אז תסתום את הפה ותעביר לי את המלח!״ מג הושיטה יד לעבר המלח וציפתה שאני יקרב לה אותו.
לקחתי אותו ושמתי אותו הכי רחוק שרק יכולתי.
זה עיצבן אותה והיא החטיפה לי אגרוף בבטן.
זה בהחלט עורר אותי.
״אתה רוצה מכות?!״ קמתי בכוננות והיא קמה אחרי.
״די די ילדים! תסיימו לאכול ותצאו! מג! יש לך עבודה, שכחת?!״ הלנה חייכה בחמימות.
״כן, נכון״ מג נרעה ושקעה במחשבות.
כל פעם היא מאבדת את העבודה שלה בגלל מקרי אלימות בינה לבין העובדים.
היא פשוט לא סובלת שמדברים אליה בצורה מסויימת רק בגלל שהיא אישה.
וזאת הסיבה שהיא נקלעת לכל מיני מריבות לא נחוצות ובסוף מוצאת את עצמה בתחנת המשטרה בחקירה כשאותו אחד שהעליב אותה נמצא במיון.
״אז מה זה הפעם?״ שאלתי אותה.
היא הייתה בערך בכל עבודה בעולם.
״סוג של פקידה במרכז התעופה״ אמרה ושקעה שוב במחשבות.
היא כנראה עושה כוננות למקרה שהיא תתעצבן על מישהו.
״ג׳וני תאכל בפה סגור בבקשה״ הלנה חייכה לג׳וני שאכל כמו חזיר.
״הלנה, את לא יכולה לשנות הרגל של בהמה!״ מג אמרה וחייכה בזדוניות לאחיה.
״אני יודע שאת מתה עליי, את לא צריכה להסוות את זה במילות שנאה!״ הוא חייך ושם את ידיו מאחורי הראש.
״זה מה שאתה אומר לכל הבחורות שסוטרות לך??״ מג חייכה שוב.
הם התחילו להטיח אחד בשני קללות.
״טוב, צריך לצאת!״ הלנה מחאה כף וכולם שתקו.
״אדם, אתה תלך עם כריס ועם ג׳ונתן… ומג, את הולכת באוטובוס או שאת רוצה שאני יקפיץ אותך?״ הלנה ניסתה לקבוע את הנסיעות לכל אחד.
״אני נוסעת באופנוע… הי, אדם, להקפיץ אותך?״ שאלה אותי.
״לא, אני הולך ברגל היום, תודה״ אמרתי וקמתי לפני שהלנה תטיח בי ביקורת על זה שאני רזה מדי ושאני הולך יותר מדי וכל מיני דברים כאלא.
לקחתי את התיק שלי מהחדר ואת חליפת התלבושת ביד ורצתי החוצה.
מאז שאחותי נפטרה הלנה ניסתה כמה שיותר להביא אותי אליה, היא חשבה שיקרה משהו אם אני לא יהיה בחברת מישהו בזמנים קשים.
לאחר שבוע אחרי מותה של אחותי עברתי לגור אצל הלנה.
זה היה קשה מאוד ולא הצלחתי אפילו לדבר עם הלנה.
עם הזמן זה עבר וגדלתי.
אבל מתישהו כבר חזרתי הביתה.
היה קשה להתמודד עם הריחות בבית של אחותי ואמא שלי אבל זה גם משהו שהתרגלתי אליו עם הזמן.
״הי, אדם!!״ הרגשתי יד על הכתף שלי.
הסתובבתי וראיתי שזה אלכס.
אלכס הוא בכיתה שלי והוא רודף שמלות בערך כמו ג׳וני רק עם שנות ניסיון.
״היי״ חייכתי.
״ואוו, אף פעם לא ראיתי אותך מגיע כ״כ מוקדם!!״ המשכנו ללכת זה לצד זה.
״זה בדיוק מה שרציתי לומר לך״ אמרתי באדישות.
״היום אני הולך להזמין בחורה לצאת איתי״ הוא שם את הידיים מאחורי הראש וחייך.
״טוב, נו בהצלחה..״ המשכתי ללכת כשהוא עצר.
״אתה לא מאמין לי!!!״ צעק אליי כאילו נעלב.
״בדיוק!״ אישרתי והמשכתי ללכת.
אני לא זוכר איך בדיוק זה קרה שאני והוא הפכנו לחברים הכי טובים אבל זה פשוט קרה.
אני והוא נקלענו למכות ביחד ומצאנו את עצמנו נלחמים זה לצד זה.
רק אחרי שבוע שלם שהסתובבו ביחד ושלושה ימי ריתוק באמת קלטתי את השם שלו.
אלכס.
שיערו הבלונדיני אולי מטעה אבל הוא לא רוסי.
הייתי צריך להבין את זה בדרך הקשה כשהגעתי אליו הביתה.
רק רצינו לשבת ביחד אולי לשתות קצת בירה ולא יותר מזה אבל זה לא היה התכנון של אמא שלו.
היא הכינה לי כל כך הרבה אוכל שהייתי צריך לשקר לה שאני אלרגי ולברוח משם.
ולא היה לה מבטא רוסי… היא הייתה אישה מאוד חמה וכהה.
כהה כל כך שזה גרם לי לחשוב אם אלכס הוא באמת הבן שלה.
״אני אומר לך!! היום מישהי חייבת להסכים!״ אלכס אמר לי בעוד אנחנו ממשיכים ללכת ורואים את שער בי״ס באופק.
לאלכס יש מסורת כזאת… הוא יעבור בת-בת בכל בי״ס ויזמין אותה לצאת איתו… במקרים הטובים הבנות אומרות לא במבוכה והולכות אבל במקרים הפחות טובים הוא יושב בריתוק אחרי הלימודים בגלל הטרדה או מגיע אל בי״ס רק אחרי שבוע עם גבס ושארית של פנס בעין.
מה לעשות, יש בנים שפשוט לא מצליחים בכל העניין הזה.
״כן, בדיוק כמו שאליוט הסכימה״ אמרתי בציניות.
״מאיפה לי לדעת שזה גבר בכלל?!״ הוא התעצבן כשכמעט התנגש בשער מבלי להשים לב.
התבוננתי בשעון הענק מעל שער בית הספר והבנתי שאנחנו מקדימים בארבעים דקות ואפילו המנקה עדיין בבי"ס.
עשיתי סיבוב של 180 מעלות והתחלתי ללכת בנינוחות במורד השביל.
"הי! אדם! לאן אתה הולך?!" אלכס צעק לעברי.
"אני.. אממ.. שכחתי משהו בבית! כבר חוזר!" זרקתי לו מבלי להסתובב.
המשכתי ללכת כשאני מתבונן בצל שלי על האדמה.
השמש הזאת, אי אפשר להפטר ממנה…
לפתע הבחנתי בתפוח מתגלגל לעבר הרגל שלי, נתקע בה ונעצר.
הרמתי את מבטי והבחנתי באישה בשנות ה20 המוקדמות לחייה מנסה להאבק בשקית מלאה תפוחים שנקרעה לה מלמטה וממשיכה להפיל לה עוד ועוד תפוחים.
הרמתי את התפוח מהרצפה ורצתי לעזור לה עם השקית.
"צריכה עזרה?" שאלתי אותה בפשטות כשנעצרתי מולה.
"כן…" אמרה נואשות עם חיוך שלו.
ניסיתי להרים בשבילה את השקית אבל היא נפלה ואיתה על התפוחים.
"סליחה" התכופפתי להרים את התפוחים וכך גם היא.
פתחתי את התיק שלי והעמסתי לתוכו כמה תפוחים שרק אפשר.
למזלי כבר שנים אני לא לוקח ספרים או מחברות לבי"ס.. זה הרגל כזה שאמצתי לאחר שהבנתי שהמורים לא מסוגלים להעניש מישהו כמוני על דבר כזה.
הם פשוט שמחים שאני בבי"ס ולא בבית.
טוב, זה בגלל שאין לי שום דבר אחר לעשות בבית.
הרמתי את התפוחים האחרונים ביד אחת וביד השנייה הרמתי את התיק שלי.
"תודה רבה, תוכל להתלוות אליי הביתה? הוא ממש מעבר לרחוב" האישה אמרה לי.
"בטח.." אמרתי באדישות והתחלנו ללכת.
"אתה לומד בבי"ס וושינגטון, נכון?" היא שאלה.
הנהנתי.
"והיית בדרך לבי"ס?" היא שאלה.
"משהו כזה…" אם לא מחשיבים את הבריחה שלי לפני שהלנה תדחוף לי עוד אוכל וחיבוקים, אז כן- הלכתי לבי"ס.
"כ"כ מוקדם?" חייכה.
למה כולם מתפלאים מזה שאני בא מוקדם? מה, זה כ"כ מוזר??
"האמת שהייתי בדרך לעשות משהו בבי"ס.." שיקרתי.
"אה! אז בוא מהר כדי שתספיק!" היא חטפה ממני כמה תפוחים והגבירה את קצה ההליכה שלה.
תוך כמה דקות כבר היינו בבית שלה.
הוצאתי את כל התפוחים מהתיק בי"ס לשולחן שלה.
"תודה רבה על כל העזרה" אמרה בעודי עושה את דרכי החוצה.
"זה בסדר" חייכתי והלכתי.
התבוננתי בשעון שלי והבנתי שיש לי עוד 20 לתחילת הלמודים אז חזרתי להליכה השלווה שלי כשאני הולך לכיוון הכללי של בי"ס.
התבוננתי לשמים וחשבתי לעצמי שאם אמא שלי ידעה על העזרה שנתתי היום לאישה ההיא היא הייתה מחבקת אותי לשבוע כשהיא אומרת לי כמה היא גאה בי.
מצחיק… היא הייתה גאה בי על כל דבר שעשיתי אפילו אם זה לעזור לאחותי הקטנה כשהיא רוצה לרדת מהנדנדה בגינה.
כשהגעתי לשביל לכיוון בי"ס הבחנתי בתלמידים עושים ריצה ותלמידות עם בגדי ספורט מיוחדים.
"אה, נכון…בקרוב יש את מבחני הקבלה לחוגים של בי"ס" נזכרתי.
זה משהו כזה שהבי"ס מאוד מתגאה עליו.
כל החוגים האלה מיותרים לחלוטין, כן? אבל זה משהו שהבי"ס אוהב לעשות עליו V.
התבוננתי לשמאלי והבחנתי בנערה מנסה למשוך את התיק שלה שנתקע בשיח קוצים לצד הדרך.
החלטתי שעשיתי מספיק מעשים טובים להיום אז המשכתי בדרכי.
"צריכה עזרה, מותק?" שמעתי את אחד הבוגרים אומר לה (בבי"ס שלנו יש קטע כזה של בוגרים שחוזרים לבי"ס כדי להשלים כמה יחידות חובה שלא עשו והם חוזרים לא לשנה ולא לשנתיים אלא לחמש שנים! אז יש כאלה שהם בני 19 וכאלה שהם בני 23… הבחור הזה בן 23)
נעצרתי וסובבתי את ראש כדי לראות אם היא תסתדר עם הרודף שמלות הזה.
"לא" "זה" "בסדר!" היא אמרה בין משיכה למשיכה.
הוא משך לה את התיק פעם אחת והתיק נקרע וכל הספרים נפלו ממנו.
"אוי, אני כ"כ מצטער!" הוא אמר בזיוף והרים את הספרים ביד אחת ואת התיק ביד השנייה.
"תראי, הבית שלי ממש שם, רוצה לבוא אליי ואני אתפור לך אותו?" הוא שאל בחיוך זדוני שלא אהבתי.
הסתובבתי והלכתי אליהם.
"אני לא יודעת, אני יכולה לתפור את זה גם בבי"ס ו-" הוא קטע אותה.
"כן, אבל בבי"ס לא נוכל להיות לבד…" הוא חייך וליטף לה את השיער.
"מה זה משנה אם נהיה לבד?" היא שאלה בתמימות.
"הי! לך תתעסק בבנות בגיל שלך, פדופיל!" אמרתי לו והעפתי לו את היד ממנה.
"אל תתערב!" הוא בא לסטור לי אבל תפסתי לו את היד.
"או! אל תריבו! אלימות זה לא הפתרון!" היא התקפלה וחטפה מידיו של הפדופיל את התיק והספרים.
היא התרחקה מעט משנינו ורכנה כשאמרה "מצטערת!"
היא קמה והלכה משם.
"ילדה מוזרה…" אמרתי והמשכתי ללכת לכיוון בי"ס.

ההמשך יבוא בחלק ב'.