I Dont Need You | פרק שני

בבת אחת פקחתי את עיני העייפות .
שכבתי על המיטה שלי והתבוננתי בתקרה .
לאחר דקות טיפשות שנשארתי כך , בדקתי את השעה בשעון שעל השידה קטנה והלבנה שליד מיטתי .
השעון הראה את השעה 12:04 , מיד נבהלתי וקמתי ממיטתי .
" למה הם לא העירו אותי ? " מלמלתי לעצמי ולבשתי את נעלי הבית שלי .
התקדמתי בעצבנות לכיוון המדרגות .
" בוקר טוב " אמר אותו הקול ששמעתי אתמול .
הסתובבתי בבת אחת , זה היה אותו הבחור .. רק שהפעם פלג גופו העליון היה חשוף ומגבת לבנה היא כל מה שהוא לובש על פלג גופו התחתון .
" בוקר טוב " אמרתי וירדתי במהירות במדרגות .
אחיי ישבו על הספה עם עוד בחורה , וכרגיל ההורים לא נמצאים פה.
" למה לא הערתם אותי ? " אמרתי בעצבנות .
" לא יודעת " אמרה אחותי והחלה לצחוק וסחפה את כל הנמצאים בחדר לצחקוק .
נאנחתי ברוגז והלכתי לכיוון המדרגות .
ראשי היה מושפל למטה ושיערי הסתיר את הסביבה .
פתאום הרגשתי משהו נתקל בי , ומעדתי אחורנית .
" אני מצטער " קולו של הבחור נשמע , לעזאזל מה הקטע ?!
" זה בסדר " אמרתי בשקט וקמתי .
" אני אוסטין " הוא אמר לי וחייך .
" ברוק " נשארתי עם מבטי הכועס על פני .
" אוסטין עוד מעט הטיסה להופעה שלך " באה אחותי פתאום .
" הופעה ? " שאלתי כלא מבינה .
" עזוב אותה , סתם סתומה " אחותי תפסה את ידו של אוסטין ומשכה אותו וחייכה אליי חיוך מרושע אחותי , באותו הרגע הרגשתי צורך פשוט לחנוק אותה .
למרבה הפתעתי אוסטין שחרר את ידו מאחיזתה של אחותי והתקדם אליי חזרה .
" את רוצה לבוא לראות את ההופעה שלי ? " הוא שאל .
" טוב " חייכתי מעט והשפלתי את מבטי , פעם ראשונה שמישהו באמת מתייחס אליי בבית הזה .
" הטיסה יוצאת עוד שלוש שעות , תהי מוכנה עוד שעתיים " הוא אמר והלך לכיוון חדרו שבקומה הראשונה .
" אל תתקרבי אליו , הוא לא ברמה שלך " עברה אחותי לידי וסיננה .
הוא לא ברמה שלי ? לעזאזל עם זה , עם ההשפלות האלה !
" לא ברמה שלי ? מה הרמה שלי ? " אמרתי בעצבנות .
היא נעצרה והסתובבה בעצבנות .
" אוח ! , למה את לא כמו ניקול ?! " היא אמרה ומיד הביטה בי בבהלה .
מי זאת ניקול לעזאזל ?