I'll never forget you. פרק 2~

~פרק 2~

היום למחרת.
אני מספיקה לכתוב באוטובוס של החזרה הבייתה. אני שומעת מוסיקה באוזניות, אבל אפילו המוסיקה לא מצליחה להשכיח ממני את התמונה שלו המשתקפת במוחי.
הנער שישב לידי בהסעה של הבוקר.
לפי השמועות, שמו היה טוני האריסון, והוא היה הנער הכי….בודד? לא. הוא היה פשוט מוזר. מוזר באופן לבושו, בדיבורו, ובדעותיו- לשאר בית הספר. אבל לא לי.
ועכשיו הוא נכנס פעם נוספת לאוטובוס שלי. הוא היה גבוה, רזה, לבוש בקרדיגן וצעיף בז' עדין. על רגליו לבש נעלי ואנס אפורות בהירות, ומעליהן מכנס ארוך בהיר מקופל קלות .
הוא ראה שנשארו רק כמה מקומות בסוף, חוץ מהמקום שלידי, והמקומות הפנויים היו ליד כמה ערסים ובריונים. הוא היסס, ואז התיישב לידי בשקט.
הוא הדיף ניחוח נעים של לימון. פניו היו חלקות, ועל מצחו נפלה בלורית שיער שטנית כהה.
שתקנו לכמה דקות ארוכות, ואז הוא פתח את פיו. "אהמ," הוא כיחכח בגרונו.
נדמה היה שרצה להגיד משהו.
"היי", אמרתי.
"היי."
"אהה…שמעתי שאתה עובר לכיתה שלנו."
"כן. אני אעבור לכיתה שלכם מחר."
"ויש לנו מחר מבחן." אמרתי בעצב.
"באיזה חומר?"
"מתמטיקה, אלגברה וכו'…"
"מבחן גדול, כך נשמע."
"כן.."
"יש לכם מקומות פנויים בכיתה, או שאני אצטרך לשבת לבד?"
"אהה…" היססתי. השפלתי את מבטי.
לא רציתי להגיד לו. למה? כי הייתי בטוחה שהוא רק ייגעל ממני.