I'll take care of you- פרק 21

הפרק מוקדש לרוני אישתי ואלינה (שאין לי מושג אם היא קוראת בכלל את הסיפור) אוהבת אתכן❤️
—

״מוכן?״ שאלתי והוא הנהן, קפצתי על גבו והוא נאנק בזמן שינסה לייצב אותי עליו.
״הי! אני לא כזו שמנה,״ אמרתי בקול נעלב ומחצתי את לחיי לגבו. בן צחק ואני אחריו.

אני ובן כבר חודש ביחד, פחות או יותר, הוא מדהים, כל פעם הוא מזכיר לי עד כמה הוא רגיש ומצחיק ואוהב ותומך, כל פעם אני מתאהבת בו מחדש.
הוא מעלה לי את הביטחון, הוא כל פעם מספר לי עד כמה שאני יפה גם מבפנים וגם מבחוץ, לאט לאט אני מתחילה להאמין בזה.

הרבה קרה בחודש הזה, נופר נפרדה מערן, ככה הבנתי מבן לפחות. היא לא הולכת לבית הספר וגם כשהיא הולכת היא מבריזה משיעורים לטובת בכי בשירותים.
עד כמה שאני והיא לא האחיות הכי טובות אנחנו עדיין אחיות, ועדיין כואב לי עליה. מדי פעם ניסיתי לשאול אותה מה קרה אבל היא הדפה אותי לאחור וצעקה עליי שאני האחות הכי נוראה שהיא מכירה, שאני לוקחת לה הכל, שאני הכי מסכנה וכולם איתי בגלל שהם מרחמים עליי וכאן הבנתי שאין עם מי לדבר.
בעקבות הפרידה שלהם אני בקושי רואה את הפרצוף של ערן, בתחילת הפרידה הוא הגיע כמה פעמים בשביל נופר אבל זה תמיד נגמר בחפץ שעף על ערן ופוצע אותו, פעם הוא פתח את השפה ופעם סטירה הוטמעה על פניו. בקיצור זה לא הלך טוב אז הוא כבר לא מראה את הפנים שלו בבית שלנו.
מעיין ואני עדיין לא מדברות, אני עדיין אוהבת אותה והיא עדיין החברה הכי טובה שלי אבל ההתרחקות שלנו אחת מהשנייה עשתה לי ממש טוב, אני לא מדכאת את עצמי בטענות שהיא יותר טובה או יותר מוצלחת, או שאותה אוהבים יותר ואני סתם הציוד הנלווה.
יניב לא מתקרב אליי, בן הבהיר לו טוב מאוד מה יקרה במידה והוא רק יהיה בזווית הראיה שלי, הוא עשה את זה בצורה מאוד משכנעת כך שברגע שיניב רואה אותי הוא בורח לקצה הנגדי ממני.

״אולי נצא לסרט הערב?״ בן הציע כשהוא סוחב אותי על גבו לעבר הכיתה.
״וואי איך מתאים לי.״ נעצתי את סנטרי בכתפו והוא חייך. אני אוהבת לצאת איתו למקומות, זמן איכות של שנינו לבד, אנחנו יכולים להתנשק מבלי שזה יהיה בחדר שלי או שההורים שלי או שלו נועצים בנו מבט חודר ומציק שהורס את החשק.
״קדימה יוליה.״ הוא הוריד אותי מגבו כשעמדנו מול הכיתה שלי, שלנו ליתר דיוק. ״אם אני לא אראה אותך היום תדעי שאני אבוא לאסוף אותך בשבע,״ הוא הורה לי והנהנתי.
״ביי רומיאו.״ הוא נישק אותי נשיקה חטופה ומתוקה והתרחק.

-נקודת המבט של בן-
הייתי בדרך לסיגריה החשובה ביותר של היום, סיגרית הבוקר. ירדתי במדרגות ויצאתי אל החצר, קרני השמש החמימה הכו בי ומולן נשבו הרוחות שהזכירו שהקיץ עדיין לא לגמרי כאן.
התיישבתי באחד מהספסלים והדלקתי סיגריה, אני פשוט מת על זה. על השקט והאוויר הצונן של הבוקר, על העשן החונק ועל הרוגע שהיא נותנת לי.
חיפשתי אילו סרטים מעניינים יש בקולנוע, לא רומנטיקה כי טל לא אוהבת ולא כזה עם הרבה דם כדי שאני לא אקיא על מישהו באמצע הסרט.
אני אוהב לצאת עם טל למקומות, לראות את היא אוכלת המבורגר או צ׳יפס מבלי להתחשבן על קלוריות, לצחוק איתה על דברים מטופשים שקרו במשך היום או סתם על המוכר הקבוע והאדיש על עמדת הפופקורן.
אני מת עליה, היא הדבר הכי טוב שקרה לי אחרי הסיגריות. מדהים עד כמה היא יכולה להיות עם פגמים אבל מושלמת.
אני אוהב את החיצוניות שלה, אף פעם לא אהבתי עור שזוף, ציצי גדול או תחת ענק שמתנודד מצד לצד, אני אוהב פרופורציות ולטל יש את זה.
על הפנימיות אני יכול לדבר במשך שנים אז עדיף שאני אקטע את זה כאן ואגיד שיש לה את האופי הכי מדהים שאני מכיר.
״בן,״ קול קרא בשמי וסובבתי את ראשי באיטיות, דיאנה חייכה והתיישבה על ידי, חייכתי אליה בחזרה וניסיתי לחשוב איך אני הולך לספר לה שיש לי חברה ושהעניינים בנינו נגמרו.
עוד לפני שהוצאתי מילה היא הצמידה את שפתיה לשלי, אחזתי בכתפיה והדפתי אותה ממני. היא הביטה בי מבולבלת ונאנחתי, עצמתי את עיניי ופקחתי אותן לאחר כמה שניות.
״מה יש?״ היא שאלה במעט דאגה.
״אני מצטער דיאנה, יש לי מישהי.״ עיניה הכחולות התכהו ופיה נפער, היא גיכחה בעצב והנידה בראשה מצד לצד.
״אתה ניצלת אותי,״ היא קבעה. מה לעזאזל היא חשבה שאני אוהב אותה?
״אני מצטער, חשבתי שזה עניין הדדי.״
״אל תחשוב, אתה גרוע בזה.״ היא התנשמה בכבדות ומבטה נישא לרצפה. נגעתי בכתפה אך היא תפסה בידי וציפורניה ננעצו בעורי.
״מי המאושרת?״ היא שאלה בזלזול וחייכה, למרות כל המעטפת החיצונית יכולתי לראות שהיא עומדת להתפורר.
״טל.״ הבטתי בה וידה הרפתה משלי, סימנים אדומים של חצאי ירח עיטרו את ידי בשורה מסודרת אך כואבת.
״אני מכירה טיפוסים כמוה.״ היא נחרה בבוז. ״כשהיא תבגוד בך תרים אליי טלפון.״ היא קמה ממקומה והניפה את שיערה השטני לאחור. רציתי לפוצץ לה את הפנים עם הדיבור הזה שלה, חתיכת מטומטמת זולה.
״ובן!״ היא קראה מרחוק והרמתי את ראשי. ״אני לא הולכת להניח לך, אתה תשמע ממני עוד המון.״ היא צחקה צחוק מאולץ ותוך כמה רגעים נעלמה מזווית העין שלי.
זרקתי את הסיגריה על הרצפה ומעכתי אותה תחת סוליית הנעל.
שתלך לעזאזל, היא הצליחה להרוס לי את הסיגריה של הבוקר ואני יודע מעכשיו שזה הולך להיות חרא יום.