I’ll take care of you- פרק 25

״יום שישי את יודעת!״ צעקתי, ״יש בעיר מסיבה!״ המשכתי ובן הצטרף אליי בעודו מתופף על הגה המכונית.
״נשארים כל הלילה, עד הבוקר הבא…״ המשכנו לזמר וצחקתי, הרוח הקרירה והמרעננת של הבוקר העיפה את שיערי ונאלצתי כל כמה שניות להזיז את השערות מפניי.
יום שישי היום, אני ובן הברזנו מבית הספר לטובת יום בים. אנחנו יחד כבר ארבעה חודשים, אלו הארבעה חודשים הכי טובים בחיים שלי. אנחנו רבים בלי סוף, גם על הדברים הקטנים ביותר אבל כמו תמיד אנחנו מוצאים איך להשלים.
הדימוי העצמי שלי השתפר מקצה לקצה בזכות בן. זה קרה שהוא נכנס לחדר בזמן שהתלבשתי, הייתי בהלבשה תחתונה והוא פשוט בהה בי לכמה שניות ובמשך כל היום לא הפסיק לדבר על זה ועל כמה שהגוף שלי יפה בעיניו. זה בנה משהו בתוכי שאם החבר שלי, שהיה עם עשרות בנות יותר יפות ו״כוסיות״ ממני אומר את זה אז אני צריכה להאמין שאני נראית טוב.
הוא ניצל את זה לזכותו כמה פעמים ולא הפסיק לנדנד לי על המקלחת המשותפת.
״יול.״ בן עורר אותי והתפקסתי, הגענו לים והוא חנה את הרכב. אחזתי בתיק בית הספר כביכול שהכיל מגבת, מים ועוד כמה דברים נחוצים. יצאנן מהאוטו, בן הביא צידנית קטנה שהכין ושנינו התקדמנו לכיוון הים.
רוח קרירה של בוקר נשבה והים היה שומם מלבד שני מבוגרים שהתרחצו בקצה החוף וכמה גולשים שמנצלים את הרוחות והגלים בבוקר.
פרשתי מגבת גדולה על החוף ובן הניח את הצידנית על החול, הוא תקע שמשייה בחול ופתח אותה. התיישבתי על המגבת ובן נשכב על יריכיי.
״איזה בוקר יפה.״ הוא הרים את משקפי השמש מעיניו לראשו ועיניו הירוקות והיפות הביטו בי.
״בוקר מושלם,״ עניתי והתכופפתי כדי לנשק אותו. שיערי התפזר סביבנו ויצר מעין חומה שמפרידה אותנו מהעולם, שפתי נחו על שפתיו וליטפתי את פניו המחוספסות.
״הזיפים האלו ירדפו אותי עד שאני אמות,״ התלוננתי כשהתנתקתי מהנשיקה ובהחלט הרסתי את הרגע היפה.
״פולנייה.״ בן צחק ודחף את פניי משלו, רכנתי קדימה בשנית ונישקתי אותו בהתנצלות.
בן התיישב ופשט את חולצת הטריקו הפשוטה שלבש.
״את באה?״ הוא שאל והנדתי בראשי לשלילה, הוא משך בכתפיו ורץ ריצה קלה לים בעודי בוהה בו, מהופנטת מכל צעד וצעד.

״אני אוהב את התחת הזה.״ בן הרטוב נשכב עליי ובטני נמחצה למגבת.
״בן!״ קראתי מצחקקת וניסיתי להזיז אותו ממני אך הוא היה כבד מדי.
״רד ממני!״ נאנקתי והוא קרס לצד, סגרתי את המגזין שקראתי והסתובבתי אליו, חזהו עלה וירד בקצב איטי וזרועו הייתה מוטלת על עיניו, הזדלחתי מעט קדימה ונישקתי את בטנו.
״אל תעשי את זה,״ הוא דרש ונאנח, המשכתי עם נשיקותיי לחזה שלו, מים מלוחים נדבקו לשפתיי והתערבבו בפי, המשכתי לצווארו ולקו הלסת שלו, חתמתי את המסע הקטן בנשיקה ממושכת על שפתיו.
נשכבתי על זרועו והוא כרך אותה סביב כתפי.
״את יכולה להעביר לי בירה?״ שאל והנהנתי, התיישבתי ומילאתי את בקשתו.
״שנייה איפה הפותחן?״ מלמלתי לעצמי וחיטטתי בתיק שלי, זה היה כמו לחפש מחט בערמה של שחט. בן הצמיד את הפקק לדופן הצידנית ופתח אותה במיומנות.
״אבל איך…״ פערתי את פי ובן צחק, משכתי בכתפיי והתיישבתי בין רגליו, הוא נישק צווארי, צחקתי וכרכתי את אחת מידיי סביב צווארו.
״לא חם לך?״ הוא שאל כששם לב שאני עדיין עם חולצה ומכנס קצר. הבגדים באמת החלו להידבק לגופי בגלל הלחות והשמש הקופחת. פשטתי את חולצתי ודחסתי אותה לתיק.
״הגוף הכי יפה בעולם שייך לאישה שלי.״ בן כרך את ידיו סביב מותניי ונישק את גבי.
״אני ככה קרובה להציע לך נישואים,״ התבדחתי והוא צחק.
״אם את הולכת על זה תדעי שהתשובה היא כן.״ בן טמן את ראשו בשערי שעף ברוח.
״כוסית!״ קול קרוב ולא מוכר קרא והרמתי את ראשי. שלושה נערים בגילנו פחות או יותר עמדו מולנו.
״מי אלה הערסים האלה?״ בן לחש באוזני בשעשוע וצחקתי. שלושה נערים שחומים וצנומים כמו ג׳חנון בתספורת המארינס המפורסמת התקדמו לעברנו.
״כן?״ שאלתי והגבוה מבניהם חייך אליי.
״את כוסית!״ הוא ענה בקריאה ושלושתם צחקו. בן התקשח מאחוריי והרגעתי אותו בעזרת ליטופים אטיים וארוכים על זרועו.
״אני רואה שהכבוד שלך לנשים ברח יחד עם השכל שלך,״ קטלתי אותו ובן צחק, חייכתי בגאווה אך הערס הקטן מולי לא הרפה.
״איך היא אחי? טובה במיטה?״ שאל והתיישב מולנו, היה אפשר להריח בקלות את ריח האלכוהול הרע שנידף ממנו. למה לעזאזל שותים בכמות כזו על הבוקר?
״אתה צריך משהו?״ קטעתי את בן שהתכוון לפצות את פיו, וכשבן עצבני אני לא מרחמת על אותו האדם.
״ת׳אמת? סטוץ סוער ללילה,״ ענה בשעשוע כאילו הוא ממש נהנה מהפרצוף העצבני של בן.
״עוד מילה אחת עליה ואתה תמצא את עצמך בבית חולים.״ בן זעם וחיזקתי את אחיזתי בזרועו. שמחתי שיש לי גבר שמגן עליי ככה, הוא הדבר הכי טוב שיכולתי לבקש אבל אני לא רוצה שהוא יסבך את עצמו בגלל כמה ילדים חסרי כבוד.
״רום דיי,״ לחשתי באזנו ונישקתי את לחיו. הוא לא נרגע אלא רק כעס יותר.
״אל תגידי לא רום ולא דיי.״ בן נעץ בי את מבטו הכועס והתכווצתי.
״טוב בובה אם תיפרדי מההומו הזה בשעות הקרובות אנחנו שם.״ הערס השיכור הצביע למקום עם כיסאות ובקבוקי בירה על החול, חלקם מנופצים וחלקם שלמים.
״הומופוב מטומטם…״ סיננתי והוא היה רחוק מדי מכדי לשמוע את דבריי.
הערסים הלכו אבל המתח המגעיל ביני לבין בן נשאר, הוא לא חיבק אותי והיה די מרוחק מבחינה נפשית. הוצאתי את החולצה מהתיק ולבשתי אותה, נעמדתי וניערתי את אחורי מכנסי בעצבנות מופגנת מהחול המרגיז, אחזתי בתיק הצד שלי והסתובבתי אל בן.
״תחזיר אותי הביתה,״ דרשתי.
״אני לא נוסע חזרה לעיר עכשיו.״ בן לא הפנה אליי את מבטו אלא בהה בים ולגם מהבירה.
״בן ,תחזיר אותי לבית!״ דרשתי בקול הרבה יותר תקיף והוא ניענע בראשו.
״לך לעזאזל!״ קראתי והתרחקתי משם. הוא כל כך מעצבן! אני רוצה בטובתו כי הוא חשוב לי ואם לי לא היה אכפת מהמילים של הנערים אז גם לו זה לא היה צריך להפריע.
החול נכנס לנעלי האצבע שלי וחימם את עורי.
״טל!״ שמעתי את קולו של בן אך לא הסתובבתי, רק השפלתי את ראשי והמשכתי ללכת לתחנת האוטובוס.
הוא יכול להיות כל כך רגיש וטוב, ולפעמים הוא יכול להיות קר ולהיות ה״ילד הרע״ שלא שם עליי.
התיישבתי בתחנה וחיכיתי לקו שלי, אני אפילו לא יודעת אם הוא עובר כאן. משכתי את ברכיי לחזי והתייפחתי בשקט.

אחרי חמש דקות של שקט שמעתי צפירה של מכונית.
״תעלי.״ בן נאנח. לא רציתי לעלות איתו, אבל לא הייתה לי ברירה, אוטובוס לא יעבור כאן בזמן הקרוב, מפחיד אותי לעלות על טרמפים ולהתקשר לאימא לא בא בחשבון. גררתי את עצמי למכוניתו ופתחתי את הדלת, התיישבתי וסגרתי אותה אחריי.
״אנחנו ברוגז?״ הוא שאל והנהנתי.
״אוקיי,״ אמר בקול קר והחל לנסוע, הסתובבתי על גבי אליו והבטתי מחוץ לחלון. והנה עוד ריב טיפשי שירחיק אותו ממני לכמה ימים, הוא יעלם, אני אבכה ואז נשלים. אני לא יודעת עוד כמה זמן אני אוכל לחיות איתו ככה.
״היית צריכה לתת לי לנהל את העניינים.״
״ממש לא!״ קראתי בתקיפות.
״את לא תשתיקי אותי בפעם הבאה!״ הוא צעק והשתנקתי.
״בסדר, אני מצטערת שהתערבתי ודאגתי שלא ידקרו את אהבת חיי!״ צעקתי בחזרה והתחלתי לדמוע מבלי לבכות. בן גירד את ראשו ואני הידקתי את שפתיי זו לזו. לא האמנתי בחיים שאני אדאג למישהו כמו לו. אני שומעת יותר מדי מקרים שבהם נערים שתו קצת יותר מדי, נכנסו למכות עם מישהו אקראי שמצאו לנכון ולבסוף זה נגמר בדקירה. אני היסטרית ופרנואידית אבל זו המציאות.
״אני מצטער.״
״פשוט.״ בלעתי את רוקי, ״תיסע.״