I'll take care of you- פרק 37

-נקודת המבט של בן-
״היה לי כיף איתך,״ אמרתי בחיוך ורכנתי לעברה. היא חייכה ולחייה הפכו סמוקות.
״גם לי היה כיף איתך,״ היא התקרבה גם והסקתי מכך שאני יכול לנשק אותה.
הצמדתי את שפתיי לשפתיה רכות ואחזתי במותניה בכדי למשוך אותה קרוב יותר אליי, היא הניחה את ידיה על החזה שלי וניתקה אותי ממנה.
״אני שמחה שנתתי לנו צ׳אנס,״ היא אמרה בסיפוק וחייכה.
״אני שמח עוד יותר,״ השבתי ומשכתי אותה לעוד נשיקה.

-נקודת המבט של טל-
השעון המעורר העיר אותי, אבל דווקא הבוקר לא הייתי עייפה בכלל, להפך, הייתי שמחה.
כיביתי את השעון המעורר וקמתי בעליזות מן המיטה.
הסטתי את הוילון ופתחתי את התריס, השמיים היו כחולים ומלאי עננים ומזג האוויר היה נעים עד קריר.
הפעלתי את הפלייליסט באייפון שלי ודילגתי לאמבטיה בכדי לצחצח שיניים.

You, You never said a word
You didn't send me no letter
Don't think i could forgive you

אוקיי, אולי זה לא היה השיר הכי אופטימי לפתוח איתו את הבוקר אבל לא הפסקתי לשיר אותו במשך השבועיים האחרונים.
״טל! את מוכנה להנמיך את השירים הזוועתיים שלך?!״ נופר צעקה וצחקקתי לעצמי, הנמכתי כבקשתה וחזרתי לצחצח.
כשסיימתי לצחצח נכנסתי לחדרה של נופר ונשכבתי עליה.
״היום יום הולדת, היום יום הולדת, היום יום הולדת לנופר!״ שרתי בקולי קולות והיא נאנחה בעצבנות.
״ילדת היום הולדת רוצה שתתני לה לישון!״ היא צעקה וניסתה להדוף אותי מעליה.
״ישנונית מגעילה,״ אמרתי בבאסה וירדתי ממנה, היא כיסתה את ראשה והמשיכה לישון.
״בוקר טוב!״ קראתי כשנכנסתי למטבח, אימא בדיוק סיימה לחתוך את הסלט לארוחת הבוקר.
״מזל טוב ילדה!״ היא קראה ושטפה את ידיה, חייכתי והיא נשקה למצחי.
״איפה אבא?״ שאלתי והגנבתי חתיכה של גבינה מלוחה לפי.
״הוא היה צריך לצאת מוקדם,״ השיבה והנהנתי בהבנה.
דפיקה נשמעה וקמתי בכדי לפתוח, ערן עמד שם עם מתנה והשוקולדים האהובים על נופר, הוא חייך ונופפתי לשלום.
״מזל טוב,״ אמר ונשק ללחיי, הוא נכנס וסגרתי את הדלת אחריי.
״תודה,״
״הפרינסס ישנה?״ שאל והנהנתי הוא עלה בקלילות במדרגות ונעלם, נאנחתי וחזרתי למטבח.
״אני צריכה למצוא חבר כמו ערן,״ הצהרתי ואימא שלי הנהנה.

-נקודת המבט של נופר-
״דיי טל…״ מלמלתי והעפתי אותה ממני, רגע, ממתי לטל יש זיפים.
מיששתי את הפנים המוכרות וחייכתי.
״מה אתה עושה פה?״ שאלתי בגיחוך וערן נשכב לידי.
״יש לחברה היפה שלי יום הולדת ורציתי להיות הראשון שיגיד לה מזל טוב,״ אמר וצחקתי.
״אז אתה לא הראשון,״ קטלתי אותו, ״טל הקדימה אותך.״ טפחתי על לחיו בעזרת אצבעי המורה והוא התייפח.
״אוף!״ אמר כמו ילד קטן ונשכבתי עליו, שרבבתי את שפתיי לנשיקה והוא נישק אותי בקטנה.
״אחרי שתצחצחי שיניים אני אתן לך נשיקת יום הולדת אמיתית.״ הוא דחף אותי מעליו והתגלגלתי על גבי למיטה.
״קדימה!״ דחק בי וגנחתי בעצבנות, קמתי בלית ברירה ונכנסתי לשירותים.
לאחר שסיימתי לצחצח ולשטוף את פניי נכנסתי בחזרה אל החדר וערן עדיין היה שכוב על מיטתי כשידיו מאחורי ראשו, חייכתי ורצתי אליו, קפצתי עליו והוא נאנק בכאב.
״מזל טוב,״ הוא אמר, ריק מאוויר.
״תודה,״ החזרתי בחולמניות וחיבקתי אותו.
״הבאתי לך משהו,״ הוא אמר והצביע על הספרייה שלי.
״השוקולדים שלי!״ קראתי בהתרגשות וירדתי ממנו שוב, דילגתי אל הספריה ולקחתי את השוקולדים והמתנה אל המיטה, התיישבתי וערן כרך את ידו סביב בטני.
״אם קנית לי שוב בושם אני נפרדת ממך!״ הודעתי לו בעצבנות והוא גיחך.
כבר שנתיים שהוא קנה לי בשמים ליום הולדת וכשהייתי מתעצבנת הוא טען שלא היה לו מושג מה לקנות.
לפי הקופסא הקטנה לא יכל להיות שם בושם אלא תכשיט, פתחתי את הקופסא ופערתי את פי.
״זה הצמיד שרציתי!״ הרמתי את הצמיד העשוי מזהב, ענדתי אותו על ידי והרמתי אותה אל עבר האור.
״את מתנהגת כמו ילדה קטנה,״ הוא הקניט אותי וצחקקתי.
״כמה זה עלה לך?״ שאלתי בפליאה בעודי בוהה בצמיד היפהפה שנענד על היד שלי.
״זה משנה?״ שאל במעט עצבנות וחזרתי להביט בצמיד. ערן מאז ומתמיד שנא שנכנסים לו לכיס אז העדפתי לשתוק ולקבל את המתנה.
״לא,״ עניתי, ״תודה,״ הוספתי בחיוך והוא התרכך.
״בואי לפה.״ סימן באצבעו ונשכבתי לצידו, הוא עטף את כתפי והנחתי את ראשי על החזה שלו.
״יש דבר אחד שלא קיבלתי,״ אמרתי בעצב מזויף.
״מה?״ הוא שאל באי הבנה.
״את הנשיקת יום הולדת שהבטחת.״ שירבבתי את שפתי התחתונה בעצב.
״מזל טוב לאישה הכי יפה בעולם,״ הוא לחש לשפתיי וחייכתי, הוא נישק אותי ופתחתי את פי בכדי לנשק אותו בחזרה.

-נקודת המבט של טל-
״מזל טוב!״ מעיין, אביטל ויונתן עמדו בשער בית הספר עם קבוצה גדולה של בלוני הליום.
״יואו, תודה!״ הנחתי את כפות ידיי על פי כלא מאמינה והתקדמתי בכדי לחבק אותם.
חיבקתי כל אחד ואחת מהם וכשחיבקתי את יונתן הוא הרים אותי וצחקתי.
מעיין הושיטה לי זר מפלסטיק והנחתי אותי על ראשי.
״תודה חברים,״ הודיתי בחיוך מאוזן לאוזן, זכיתי בחברים הכי טובים שאפשר לבקש.
התקדמנו לעבר מבנה בית הספר כשיונתן כרך את ידו סביב כתפי.
מאז תחילת הלימודים עברו חודשיים, מזג האוויר נעשה קריר יותר והלימודים נעשו קשים יותר.
אני, יונתן, מעיין ואביטל נעשנו לרביעייה בלתי נפרדת.
יונתן מדהים, האמריקאי שנראה סנוב מהצד דווקא הכי לא כזה, הוא מצחיק בצורה מטורפת ויפהפה בצורה מהפנטת.
מבן הצלחתי לשכוח, כמעט, אבל אני מסתדרת מצוין בלעדיו ושום דבר לא נראה לי כבר אובדני וקשה כמו שהיה לפני חודשיים.
מאז אותו הלילה שלפני הלימודים לא החלפנו מילה אחת. זה היה נראה שגם אם היו שמים את שנינו על אי בודד לא היינו מתקשרים.
נכנסנו לכיתה ושחררתי את הבלונים לתקרה.
״אז מה את עושה היום?״ שאלה אביטל.
״נופר הצליחה למצוא כרטיסים לשלמה ארצי,״ סיפרתי וכולם הרימו גבה.
״ממתי את שומעת שלמה ארצי?״ מעיין שאלה באי הבנה.
״לא בשבילי, בשביל ההורים, היא הצליחה לסלק אותם,״ הסבירה וכולם פלטו את קול ה״אהה״ המפורסם.
״מתי?״ שאל יונתן.
״שמונה,״ השבתי בחדות. וכולם הנהנו.
״יהיה כיף,״ אמרתי בנימה מבטיחה.
השיחה שלנו נקטעה כשבן נכנס לכיתה, יפה כמו תמיד, מרגיז כמו תמיד ורגוע כמו תמיד.
״מזל טוב,״ קרא בחיוך ויצא כמו שאני מכירה אותו לסיגריית הבוקר שבשבילה הוא יאחר לשיעור ויחטוף על זה גם.
בהיתי בדלת ולא הצלחתי לצאת מהבהייה.
״צאי מזה טל,״ מעיין קראה והסטתי את מבטי לעברה.
״תגידי הוא יהיה שם?״ אביטל שאלה ומשכתי בכתפיי.
״לא יודעת,״