I'll take care of you- פרק 7

הפרק מוקדש לפירפירה ורונצ׳ה כי הבטחתי להן❤️ נו וכי אני אוהבת אותן (קצת לא הרבה)
~~

-נקודת המבט של ערן-
״אני נשבע לך שזה לא מה שאת חושבת.״ אמרתי בתחינה לנופר הנסערת שראשה היה טמון בכרית וסרבה לדבר איתי.
״כן בטח, חבל שגם לא הורדת לה את המכנס ודפקת אותה על הכיסאות בר.״ אמרה בעצבנות וקולה התעוות מאחר ודיברה אל הכרית.
״תאמיני לי.״ דרשתי בקול ילדותי והיא הנידה בראשה לשלילה.
״תאמיני לי, תאמיני, תאמיני, תאמיני.״ המשכתי בקטנוניות וזרקתי את כתפיי כמה פעמים, הרמתי אותה אליי ומחצתי אותה, היא חייכה והתחפרה בחזה שלי.
״אם הייתי אוהב את אחותך, ואני לא!״ הדגשתי ומחצתי אותה, משחרר לרגע. ״אז הייתי זורק אותך לעזאזל והולך אליה.״ אמרתי בשיא הכנות והיא הרימה את ראשה בחוסר חשק ובמבט דורש רחמים, ליטפתי את לחיה בעזרת אגודלי והיא חייכה בקהות חושים.
״רוצה להתערב שאני אזרוק אותך עוד לפני שתזרוק אותי?״ שאלה וקירבתי את ראשה לשלי.
״לא.״ באמרתי ונישקתי את אפה, היא חיבקה אותי ושנינו פרצנו בצחוק לא מוסבר, אני עברתי את הבעיה עם נופר, עכשיו נראה את טל מתמודדת עם אימא שלה.
״רוצה לראות אקשן?״ שאלתי בפיתוי והיא הנהנה בנחישות, הרמתי אותה וירדנו בשקט, מחכים בקצה המדרגות.
~~

-נקודת המבט של טל-
״למה זה קרה?!״ אימי שאלה בצעקה בעודה אוספת את הזכוכיות של האגרטח המעוצב בשחור לבן, הוא עבר הרבה דורות והיא התגאתה בו ועל איך שהיא שמרה עליו, הוא התמזג מצוין עם השיש הלבן והארונות השחורים, כאילו שילב בניהם.
״אני לא יודעת, שמעתי קול של נפילה, רצתי לכאן וזה פשוט היה מרוסק על הרצפה!״ קראתי בהתגוננות, לא רוצה להפיל את האשמה על ערן בידיעה שהוא נמצא בקומה העליונה ועלול לשמוע הכל.
״תירוצים, תירוצים, תירוצים.״ אימי אמרה בהקנטה והורתה לי בידה לעלות לחדרי, שמטתי את כתפי והשפלתי את ראשי, אני שונאת לאכזב אותה, יש לה כבר בת אחת שעושה לה את המוות ואני משתדלת לפצות גם עליה.
לא התכוונתי לבכות, אני לא בכיינית אבל כשראיתי את ערן ונופר מחייכים ועולים לחדרה של נופר כמו שני גנבים דמעה בוגדנית זלגה לה.
אני שונאת אותם.
~~

כמה ימים עברו, מחר המבחן בלשון, לי ולבן לא יצא לדבר, אולי היי פה וחיוך שם, הוא סיפר לי שהוא יותר מבין אבל עדיין צריך חזרה קטנה, השבתי לו שאני תמיד אהיה שם אם צריך.
ערן עדיין אותו חרא קטן ואותו הפודל הקטן של נופר, הם פתטיים, דביקים ומעצבנים, ערן עוקץ כשהוא יכול ונופר מזלזלת בי כשיוצא לה, אבל אני, שותקת.

״היי.״ נישקתי את מעיין בלחי כשנכנסתי לכיתה וזרקתי את התיק החצי ריק על השולחן, היא גוללה כמה פוסטים בפייסבוק וכיבתה את את הפלאפון אחרי שנייה.
״מה קורה?״ שאלה בעייפות ושיפשפה את עיניה בכדי לשמור על עירנות.
״הכל טוב אני מניחה, מה זה הפרצוף הזה?״ שאלתי ומחצתי את פניה בעזרת אחת מידיי.
״סתם, ההורים שלי עוד הפעם רבו והעירו אותי מוקדם.״ אמרה בבאסה והבטתי בה ברחמים, מחבקת אותה.
ההורים של מעיין על סף גירושין, הן כבר במשך שנתיים רבים והורסים למעיין את החיים, יש פעמים שהם מערבים אותה ודורשים שתיקח צד, היא נשברת לפעמים ובאה לישון אצלי כשקשה לה.
״הי! מגעילה! בלי רחמים!״ היא צווחה ודחפה אותי ממנה, צחקקתי ונתתי לה כאפה קטנה על הלחי, היא אחזה בפרקי ידיי וניסתה לעצור אותי.
״יאללה תעלי, נלך לראות את יניב.״ היא קראה וקפצתי על גבה, יצאנו אל מסדרון השכבה וכמה נעצו בנו עיניים.
״אני מתחילה לפחד על החיים שלי.״ אמרתי בחיוך מפוחד כשהיא ירדה ברישול במדרגות.
״מצטערת באמת שחברה שלך לא בולדוזר.״ היא הורידה אותי ממנה ונחתתי על הקרקע המוצקה והבטוחה.
״מעיין! טל!״ יניב קרא כשראה אותנו נכנסות, הוא התעסק עם מכונת הקפה ועזב אותה בכדי לחבק אותנו.
״בוקר טוב.״ אמרתי בחיוך והוא חייך בחזרה, הקעקוע על זרועו הימנית בצבץ מעט כשהרים את ידו בכדי להרים שקית ובה פולי קפה.
״קפה? תה? נס?״ הוא שאל והנדתי בראשי לשלילה במידיות.
״אין עליי כסף.״ מעיין אמרה והידקה את שפתיה, יניב טפח על חזהו.
״עליי.״ אמר ומעיין ניענעה בראשה.
״אין מצב.״ היא אמרה בביטול והוא התעקש, זה הגיע לקרב מגע קטן עד שלקוחה הגיעה וקטעה אותם. מעיין נעצה בה מבט כעוס אך נרגעה והתיישבה על ידי.
״נזכרת בי?״ שאלתי אותה שחיוך צדדי ומתגרה מופיע על פניי, היא נעצה בי את מרפקה ושתינו צחקנו.
״נכון הוא חמוד?״ היא שאלה כשהתשובה שרמתה לשמוע כבר ידועה לי.
״כן, מעיין.״ אמרתי וגלגלתי את עיניי, העא מתה על זה.
״בואי נעלה כבר.״ דרשתי ממנה והיא שירבבה את שפתה התחתונה.
״יניב, נדבר?״ היא שאלה וקרצה לו, הוא חייך והנהן, חוזר לשרת את אותם התלמידים חסרי הסבלנות.

כשעברנו במגרש ערן ישב שם ובין רגליו ישבה נופר, בן ישב על ידם, מעשן ומשחרר את העשן באיטיות, עוד כמה חברים שלהם ישבו איתם, עישנו או צחקו בניהם.
בן קלט אותי והרים את ידו לשלום, מחייך אליי, חייכתי בביישנות ונעלמנו אני ומעיין את מגורי בית הספר.
~~

-נקודת המבט של בן-
״פאק בן!״ דיאנה קראה וקרסה עליי באפיסת כוחות, רק אלוהים יודע כמה המבטא הרוסי שלה מחרמן אותי.
״הייתי טובה בייב.״ אמרתי מתנשם ויצאתי ממנה, היא נשכבה על החזה שלי וליטפה את בטני המוצקה, לאחר שהתאוששתי הזזתי אותה בעדינות והתרוממתי למצב ישיבה
לבשתי את הבוקסר שלי ונעמדתי.
״אתה לא נשאר?״ היא שאלה בהפתעה והנדתי בראשי לשלילה.
״סורי האני, יש לי כמה סידורים.״ אמרתי בנימה מתנצלת ונישקתי את שפתיה הבשרניות.
״מתי אני אראה אותך שוב?״ היא אחזה בידי, אני אוהב את הסקס איתה אבל הזיבולי שכל של האחרי יכולים להוציא אותי מדעתי.
״אני כבר אמצא אותך.״ אמרתי בבטחון והעברתי ידי בשערה לאחור, היא חייכה ולבשתי את הג׳ינס שלי, יוצא מהבית שלה.

השעה הייתה שש בערב והחל כבר להחשיך, מחר המבחן ותהיתי אם אני אוכל לקפוץ ללמוד אצל טל.

שלפתי את הפלאפון ממכנסיי וסימסתי לה, פותח את דלת המכונית ונכנס אליה.
~~

-נקודת המבט של טל-
-יש מצב אני קופץ אלייך?- הודעה ממספר לא מזוהה נשלחה ותהיתי מי זה כבר יכול להיות.
-מי זה?- השבתי בשאלה וחיכיתי לתשובה.
-רומיאו- עוד הודעה נשלחה, חייכתי וגלגלתי את עיניי.