In the sea פרק 3

ABIGAIL SCHMIDT 05/12/2013 607 צפיות תגובה אחת

למחרת בערב הגעתי לכיכר המואר במיליוני עששיות שנתלו בחוטים מעל לקהל ההומה את המקום,ומעל לכל הדוכנים.חיכתי,מלאת התרגשות,ומלאת פרפרים בבטן.אני רק הכרתי את דין וכבר הוא מזמין אותי לצאת איתו.הסמקתי לעצמי למחשה המביכה הזאת שהתרוצצה לי בראש,לא בפעם הראשונה.אולי השישית או השביעית.חיכיתי לו כמה דקות ואז שמעתי אותו קורא לי.הסתובבתי אליו וראיתי אותו עם שלושה או חמישה בנות שתלויות עליו.
"היי לורן.מצטער שאיחרתי.אבל אלה לא הסכימו לעזוב אותי."החווה בראשו על הנערות המצחקקות.
"היי דינדין.מה אתה עושה עם המוזורות כמוהה?"אמרה נערה יפה עם ריסים ארוכים,ועינים חלומיות נוצצות. אולי מרוע.בלי לומר מילה נוספת,הסתובבתי נעלבת,והתחלתי ללכת לכיוון הנגדי.
"היי!לורן!חזרי!"צעק לי דין.
למה לי?חשבתי במרמור בליבי,אני 'מוזרה אחת',שלא שווה בכלל שום יחס ממך.נאבקתי בדמעות שאימו לגלוש מעיני והמשכתי ללכת,מתעלמת מצעקותיו של דין שהלכו ונחלשו עם כל צעד שעשיתי.הלכתי לבדי בשוק וחשבתי לעצמי בקול כמה אני שונאת את דין המנופח,השוויצר,ילד השמנת הזה.
"למי קראת ילד שמנת?"נשמע קול מאחורי,הקול של דין.
"דין!"קראתי בהפתעה."אולי תעזוב אותי ותלך להסתובב עם כל ה'חברות' שלך?!"שאלתי בבוז.
הוא תפס לי ביד וגרם לי להסמקה,ולמלמל משהו שאפילו אני לא הצלחתי להבין מה הוא.
"אבל הבטחתי לך קודם שאני אהיה איתך."סובב אותי אלי.
הסתכלתי עליו,הוא עלי,ואז נשמעו הקולות של הבנות שהיו איתו מקודם.
"או או.זה הם."התחלנו לרוץ יד ביד.
זה היה כמו בסרטים.נורא רומנטי.רצנו לכיוון הסלעים הגדולים האלה,ששם התנפצה הספינה בפעם הראשונה שנפגשנו.הוא זוכר?ידי היית בתוך ידו,היא רעדה כל כך.
"פו ההורים שלי מתו שהייתי בן שבע וחצי.עד היום אני בא לפו פעם בשבוע לפחות,להתייחד איתם.פו ..פגשתי מישהי ממש..מדהימה."הוא נאנח בחולמניות.
הוא לא זוכר אותי.הוא לא מכיר אותי באופן אישי.הוא לא יודע שהשרשת הי-היא..שלי.של אימא שלי.
"אני הולכת!"צעקתי וברחתי משם עם דמעות בעינים.
"לורן!אני אקח אותך!"הוא נראה מבוהל.
"אני יכולה להגיע לבית שלי בכצמי!"התעצבניתי ופתחתי בריצה מהירה לכיוון ממנו באנו.
רצתי ורצתי.ואז נפלתי,ופשוט נשארתי על הרצפה,ממררת בבכי.
מה יש לי?אלה היו המחשבות היחידות שעברו לי בראש.
בבוקר התעוררתי בבית החולים,וראיתי את דין יושב על הספה,הראש שלו תלוי על הכתף במידה מדאיגה שמבטיחה צוואר תפוס,ועיניו עצומות.הוא היה נראה מאוד..אממ..מלאכי כזה.הסתכלתי עליו ואז הסתכלתי על ידי שחוברו בהן צינורות אינפוזיה וכאלה.מראה נווורא מלחיץ.לא היה לב להעיר אותו,אז פשוט ישבתי ובהיתי במיטה של הזקנה עם הגבס על רגל מוגבהת.


תגובות (1)

תמשיכייייי

05/12/2013 04:00
3 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך