i'ts about love-פרק 14+15 (:

"מאמי, תביא לי את תיק איפור שלי.."אמרתי
"שניה ,אני מביא לך " היום אנחנו יוצאים עם לימאי ,דניאל אמיר ועמית הולכים למסעדה , אז אנחנו מתארגנים..
אני:"תודה אהוב שלי"
גל:"בבקשה " אמר ונישק אותי, נפלנו על המיטה והתנשקנו …
אמרתי לעצמי שבזמן האחרון גל מתנהג מוזר קצת , ואני לא מבינה מה קורה לו..
-בטח אתם לא מבינים מה קורה אז ככה-
כעבור חצי שנה , אני וגל ביחד את רז אני רואה מדי פעם , עם החברה שלו (רוני) הוא עזב את החבורה שלנו וניתק קשר … יניב וליפז ניתקו קשר בגלל עמית , יניב לא רצה עוד להיפגע אז גם הם ניתקו קשר אז נשארנו 3 זוגות לימאי ,דניאל ,עמית, אמיר אני, וגל. החברה קיבלו את גל ממש יפה..
-בחזרה למציאות-
קמנו והתארגנו , בסביבות 8 יצאנו למסעדה ..
עמית:"שלום למאחרים הקבועים…"חייכה
אני:"איחור אופנתי" צחקנו…
דניאל:"טוב יאאלה בואו נזמין."
לימאי:"ירעב " צחקה
המלצרית הגיעה וכל אחד הזמין מה שהוא רצה… המשכנו לדבר ולצחוק ופתאום רז,רוני, יניב וליפז נכנסו למסעדה קפצתי על יניב (אני לא ניתקתי איתו קשר וגם לא עם ליפז , השאר כן.) אמרתי להם שלום לא לרז ולרוני ואז רז בא להגיד שלום לאמיר ולדניאל בכל זאת חברים…
דניאל:"הנה מישהו שלא ראינו הרבה זמן" אמר
רז:"כל אחד המשיך בחייו אבל לא שכחתי אתכם " חייך, ניסיתי לא להסתכל עליו ולא לקחת חלק בשיחה.
ואז רוני קראה לו והוא הלך. באיזה שהוא שלב הסתכלתי עליו והוא עלי נתתי לו חיוך קטן והוא סובב את הפנים שלו והמשיך בשלו. סיימנו את המסעדה והלכנו כל אחד לבית שלו.
מנקודת המבט של עמית:
אני:"היה ממש כיף במסעדה , נכון?" חייכתי
אמיר:"כן מאוד, הם אחלה אנשים" חייך גם הוא
אני ואמיר הכרנו לפני שנה וחצי אחרי הפרידה מיניב , שאגב בגד בי עם ליפז, הייתי נורא עצובה ומתוסכלת ,ופשוט פגעתי בעצמי, יום אחד החברות המדהימות שלי ואני יצאנו(לימאי וליה) למועדון , ושם הכרתי אותו את אמיר לא הוא לא היה ברמן, הוא סתם בא לשם בגלל חברים שלו , כמוני. אני ישבתי כי לא היה לי מצב רוח לרקוד והוא בא לקחת שתיה, ובום.. השתיה נשפכה עלי, הוא ביקש סליחה וזה.. והבטיח לי פיצוי על כך. מאז אני והוא יוצאים , וגם על כך יניב עזב את החבורה שלנו כי הוא טען "שאני פוגעת בו" פ'ח ממש . לי כרגע טוב עם אמיר ואנחנו גם עומדים להתחתן אחרי הצבא.
הלכנו לישון , ובבוקר שקמנו החלטנו שאנחנו יוצאים לסופשבוע במלון , הודענו לכל החברים להורים וסגרנו סוויטות ויצאנו למלון שלנו באילת …
———————————————————–

"2 צעירים נמצאו חסרי הכרה בדרכם לאילת , עקב תאונת דרכים קשה, פרטים בהמשך"
מנקודת המבט של ליה:
אחר הצהריים חזרנו מהעבודה אני הדלקתי את הטלווזיה וישבתי לראות מה קורה במדינה הזאת, פתאום אני רואה את הכותרות "2 צעירים נמצאו חסרי הכרה בדרכם לאילת ,עקב תאונת דרכים קשה , פרטים בהמשך" ישר חשבתי על עמית ואמיר וקפצתי על הטלפון התקשרתי לעמית ואמא שלה ענתה לי.
אני:"הלו? עמית?"אמרתי בלחץ
אמא של עמית (גליה):ליה?יקירתי , עמית ואמיר בבית חולים מצבם קשה , היא צריכה אותך! תבואי בבקשה ." אמרה והחלה לבכות
אני:"אני.. אני.. אני באה אל תדאגי. " ניתקתי את הפאלפון ,בדרך לבית חולים עברתי בבית של לימאי .
אני:"לימאי, לימאי..?" דפקתי על הדלת של הבית שלה ושל דניאל
לימאי פתחה לי ולא הבינה מה אני עושה פה.
אני:"לא ראית חדשות? עמית ואמיר נפצעו ומצבם קשה! תשימי עליך משו ובואי אנחנו הולכים לבית החולים!!"
לימאי:"מהה? אני לא מאמינה! חכי אני ישים ג'אקט"
יצאנו בדרך לבית החולים וכשהגענו הרופא דיבר עם המשפחה…

פרק 15:
הרופא דיבר עם המשפחה שלהם
הרופא:"הצלחנו להוציא מסכנה את אמיר ,עמית עוד במצב אנוש אנחנו עושים כל שביכולתנו. "
כשהוא אמר את זה הדמעות לא עמדו בפני ובכיתי, בכיתי… גם לימאי בכתה וכל המשפחה בכתה , אמיר ישתחרר עוד כמה ימים כעמית עוד תשאר פה בבית החולים במצב אנוש . אני פשוט לא מאמינה שזה קורה! התקשרתי לגל
אני:"מאמי?"
גל:"אה אהובתי?"
אני:"תקשיב אני בבית חולים ,עמית ואמיר עברו תאונה קשה , עם אתה רוצה אתה יכול לבוא לפה, עם לא אתה יכול להשאר בבית "אמרתי מנגבת את הדמעות
גל:"מה פתאום השתגעת ? אני בא"
לימאי ואני ישבנו בבית החולים מחכות לבשורות מהרופא. גל ודניאל הגיעו ולא עזבתי את גל , אני ולימאי הלכנו לקפיטריה לשתות ולהביא אוכל לחברה.
אני:"אני כלכך לא מאמינה שזה קורה, ועוד לעמית."
לימאי:" גם אני לא מאמינה שזה קורה, נקווה לבשורות טובות. "
הגענו לקופה לשלם..
אני:"כמה כל זה עולה ?" שאלתי את המוכר
המוכר:"בשביל יפה כמוך 30 ₪ "
אני:"תודה" אפילו לא חייכתי ולא כלום מרוב שהייתי עצובה.
הבאנו את האוכל לחברה וחיכינו לרופא שיצא ,כשהוא יצא כולנו קפצנו עליו כדי לדעת מה קורה.
הרופא:"עמית עוד בסכנה , היא חטפה את המכה בראש ונגרם לה נזק גדול, אנחנו לא בטוחים שהיא תצליח להחזיק המון זמן, אמיר יצא מכלל סכנה , וישתחרר בעוד מספר ימים אנחנו עושים כמה שאנחנו יכולים." דמעות לא יכלו לעצור ונזרקתי על הרצפה ובכיתי .
כשקמתי ,מצאתי את עצמי בבית שלי ושל גל , כנראה שהתעלפתי או משו..
אני:"מה קורה פה? למה אני לא בבית חולים?"
גל:"את התעלפת אתמול , את בסדר עכשיו?"
אני:"אני .. חושבת שכן."
גל:"תודה לאל.. "
אני:"הרופא אמר עוד משהו לאחר מכן?"
גל:"לא, הוא רק אמר שעמית צריכה את כולנו איתה."
אני:"אז למה אנחנו פה? בוא ניסע לבית חולים."
התארגנו מהר מהר ויצאנו. כשהגענו ישבנו שם עם כולם גם לימאי ודניאל היו שם ,חיכינו שהרופא יצא ויגיד משהו.
פתאום הרופא יצא עם אמיר , כולנו חיבקנו אותו ואז הרופא נכנס בחזרה לחדר חיכינו לתגובות..

3 תגובות ממשיכה