i'ts about love-פרק 16+17 (:

אני:"אמיר" קפצתי עליו בחיבוקים .
אמיר:"כל כך התגעגעתי אליכם ."
דניאל:"גם אנחנו אח שלי"
אמיר:"איפה עמית ?למה היא לא פה?"
אני:"אמיר, עמית במצב קשה , ישלה נזק במוח ויכול להיות שהיא לא תצא מזה." בכיתי
אמיר:"מהההה? אני לא מאמין ." אמר וישב מקופל על הרצפה , והחל לבכות .
גל:"אח שלי , כולנו איתך! תמיד"
אמיר:"תודה אחי , אבל אני זקוק לעמית." המשיך לבכות..
אחרי שעות ארוכות ומייעגות הרופא יצא אלינו
הרופא:"אנחנו כל כך מצטערים, עשינו כל מה שיכולנו." שניה אחרי המשפט הזה כל מי שהיה שם החל לבכות דמעות של תנין . ההורים שלה , אני ,דניאל,לימאי,גל ובמיוחד אמיר.

כשאמות, משהו ממני, משהו ממני
ימות בך, ימות בך.

כשתמות, משהו ממך בי, משהו ממך בי
ימות איתך, ימות איתך.

כי כולנו, כן כולנו
כולנו רקמה אנושית אחת חיה
ואם אחד מאיתנו
הולך מעמנו
משהו מת בנו –
ומשהו, נשאר איתו

אם נדע, איך להרגיע, איך להרגיע
את האיבה, אם רק נדע.

אם נדע, אם נדע להשקיט את זעמנו (אם נדע להשקיט)
על אף עלבוננו, לומר סליחה.
אם נדע להתחיל מהתחלה.

כי כולנו, כן כולנו
כולנו רקמה אנושית אחת חיה
ואם אחד מאיתנו
הולך מעמנו
משהו מת בנו –
ומשהו, נשאר איתו….

הגיע יום ההלוויה של עמית , עליתי להספיד לה.
חברה יקרה שלי ,
אני מכירה אותך יותר מכל אדם אחר בעולם הזה..
אנחנו מכירות 18.5 שנה, מחדר הלידה ועד אותו היום הנורא שלקח את חייך.
את היית חברה ,ואפילו יותר מזה, היית חלק מהלב שלי, חלק גדול מאוד מהחיים שלי .
והיום? שאת הלכת, והשארת אותי לבד , אני לא מדמיינת את חיי ושל כל אחד אחר שפה בלעדייך.
היית יקרה לנו. לעולם לא אשכח אותך !
אוהבת אותך המון!!! דמעות זלגו מימני ללא תקנה.

אחרי כל מה שקרה עם עמית… המשכנו הלאה אבל שעמית? בתוך הלב שלנו.
עבר המון זמן מאז אותו יום , אני וגל עדיין ביחד אבל תאמת? שבזמן האחרון הוא די מוזר…
אני:"גלגול?"
גל:"אה?"
אני:"אתה רוצה לספר לי מה עובר עליך בזמן האחרון?"
גל:" לא קורה כלום באמת…" חייך
אני:"בטוח?"
גל:"הכי שיש " חייך והתנשקנו
אני:"היום אני הולכת לישון אצל לימאי כי דניאל בבסיס טוב?"
גל:"אין בעיה יפה שלי."
המשכתי לבשל לי ולגל את ארוחת הערב לפני שאני אלך ללימאי.
אני:"גל בוא לאכול"
גל:"בא אהובתי."
אני:"נו טעים אהובי?"
גל:"שהאוכל שלך לא יהיה טעים?! באיזה חלום?" צחק
אני:"אני שמחה שהכרתי אותך" חייכתי
גל:"את הדבר הכי טוב שקרה לי!" חייך גם הוא
סיימנו לאכול התארגנתי ללימאי אחרי הכל הרבה זמן לא עשינו ערב ביחד .. אמרתי ביי לגל ויצאתי בדרך הרגשתי סחרחורת כזאת, וכאבי בטן אבל התעלמתי , הגעתי ללימאי הכנו לנו פנקייקים כי אנחנו שמנות, אכלנו ראינו סרט ודיברנו, יותר נכון ריכלנו אבל זה גם נחשב.
בבוקר קמנו באיזי שלנו הלכנו לים ישבנו שם ואכלנו גלידה
אני:"איזה שקט פה אה?"
לימאי:"כן , אני דווקא ממש לא רגילה לזה."
אני:"מתי דניאל צריך לחזור?"
לימאי:"אני חושבת שבעוד שבוע "
הלכנו גם לקניון עשינו שופינג בכיף שלנו וכל אחת חזרה הבית..
כשהגעתי הביתה קראתי לגל אבל אף אחד לא ענה לי…

פרק 17:
כשהגעתי הביתה קראתי לגל אבל אף אחד לא ענה לי…
אני:"גל אתה בבית?" נלחצתי לאן יש לו ללכת כבר?
הלכתי לחדר שינה שלנו שם היה מונח פתק עוד לא קראתי אותו והחלו הדמעות פתחתי את המכתב וקראתי :
" נסיכה שלי, אהובה שלי, חיים שלי מושלמים..
אין לי מילים אפילו לתאר את גודל האהבה שלי אלייך.
את שינית אותי להיות בן אדם טוב, בן אדם שראוי לאהבתך, בן אדם שראוי להיות ליד אחרים.
הייתי אנוכי, יהיר, ו'נרקסיסט' כמו שתמיד תיארת אותי.
והפכתי להיות רגיש, אוהב, חברותי, בנאדם שמוקף באנשים שאוהבים אותו באמת.
והעיקר הוא שזכיתי בך נסיכה שלי.
אני לא יודע מאיפה להתחיל.. קשה לי.. כל כך קשה לי..
לראות את עינייך עצובות כשאת שואלת מה קרה לי ביומיים האחרונים ולא להיות מסוגל לספר.
אני מצטער נסיכה.. אני מצטער אבל אני חייב.
אני אספר לך אבל אני מקווה שלא תכעסי. אני כל כך מקווה שתביני אותי.
ושתביני בעיקר למה אני עושה את זה במכתב ולא מול פנייך היפות.
אני לא יהיה מסוגל להסתכל עלייך ולהגיד – "אני עוזב".
אני חייב לעזוב. קשה לי אפילו יותר ממך אבל אני חייב.
אבא שלי גילה שיש לנו קרובי משפחה בלוס אנג'לס. הם בעלי מרפאה מצליחה והזמינו אותנו להכיר אותם ולגור איתם מעט זמן. במקביל, הסוכן שלי סידר לי עבודה שם.
אני עובר יחד עם אבי לגור שם.
אני מצטער נסיכה שלי את לא מבינה כמה שקשה לי לכתוב את זה עכשיו..
אני כותב ולא מאמין שאני עוזב אותך. לא מאמין שזה קורה.
את הכנסת ללב שלי את כל האהבה שבנאדם יכול להכיל.
אני לא הייתי מסוגל להסתכל בעינייך ולהגיד לך את זה.. פשוט לא הייתי מסוגל. כל כך.. כל כך קשה לי.
אני מבטיח לחזור מתישהו בעתיד, אבל אני לא מבטיח שבקרוב.
שתדעי, שאני לעולם לא ישכח אותך ושתמיד תישארי אהבת חיי הכי גדולה והכי מדהימה.
תודה על כמעט 4 שנים מדהימות, מלאות בצחוקים וחיוכים, בשמחה ואושר.
תודה על שלימדת אותי כל מה שאני יודע.
תודה שתמיד היית פה בשבילי, ואף פעם לא גרמת לי להרגיש אותו דוגמן שאני לא.
תודה שתמיד גרמת לי להרגיש גל.גל שוהם הבנאדם.
אני רוצה.. אני רוצה שתמשיכי בחייך.. הלאה. שתמצאי את הבחור שיעשה אותך מאושרת.
שיגרום לך לחייך. ואל תשכחי אותי.. אל תשכחי שאני אוהב אותך כ"כ.. הכי בעולם. הכי.
יזכור לנצח, גל ♥ "
הדמעות זלגו לי על המכתב, כל גופי רעד אבל התעשטתי כל כך מהר כי ידעתי מה אני הולכת לעשות.
שמתי על עצמי את הדבר הראשון שראיתי ורצתי בכל כוחי לכיוון הכביש הראשי.
"מונית! מונית!" צרחתי.
"בבקשה.. ל.. לנמל התעופה.. מהר.. מהר.." נשמתי בחוזקה.
כעבור כמה זמן, אני לא יודעת אפילו כמה כי מרוב הבכי והמחשבות לא הייתה לי תחושת זמן, הגעתי.
נכנסתי לשדה, מסתכלת סביב, מחפשת.
רצתי לכיוונים שונים.
ואז.. ואז קלטתי אותו. הוא היה שם. עם אביו.
כמה מטרים ספורים מהמטוס.
"גל!!!! גל!!!!" צרחתי. הוצאתי את כל קולי, מקווה שהוא ישמע.
הוא הסתובב. וראה אותי.
התחלתי לרוץ ונעצרתי לידו מחבקת הכי חזק בעולם. ובוכה. ממררת בבכי.
"לא! לא!" צעקתי, זורקת את ידיי בצורת אגרופים על החזה שלו. לא בכוונה להכאיב. מכעס. מכעס כ"כ גדול.
"לא!!!!" צעקתי "אתה לא עוזב אותי! אתה לא!" בכיתי.
"יפה שלי.." הסתכל עליי בפנים מפוחדות.
"אל תלך.. בבקשה.." ניסיתי להירגע "אל תעזוב אותי.. אני.. אני לא יצליח לחיות בלעדייך.. אני ל.. לא.."
"אני לא יכול להסתכל עלייך.. אני לא מסוגל.. קשה לי יותר ממך אני נשבע לך.."
"אז אל תלך!" בכיתי "בבקשה ג.. גל.. אל.. אני לא מסוגלת.. בלעדייך.."
"תחבקי אותי" אמר.
נשענתי עליו, תופסת הכי חזק שאפשר בחולצתו, אני לא אתן לו. אני לא..
"אתה לא מבין כמה שאני.. שאני צריכה אותך פה.. אני לא מסוגלת.. בבקשה.. בבקשה.."
"אל תבכי.. בבקשה.." ניגב את הדמעות שלי.
"אל תלך.." תפסתי את חולצתו יותר חזק.
'טיסה 56879 ללוס אנג'לס ממריאה, כל הנוסעים להגיע. אני חוזרת.. טיסה..'
"לא.. לא.. ל.." הזזתי את ראשי מצד לצד, לא רוצה להאמין שזה קורה.
"אתה לא יכול ללכת לי.. אתה לא יכול!" בכיתי.
"אני.. אני נשבע לחזור.. אני נשבע.. את לא מבינה כמה כואב לי.."
רעדתי כולי "גל.. בשבילי.. בבקשה.. אל תלך.. אני לא יצליח לחיות בלעדייך.. אני ל.. לא יצליח.."
"גם אני לא, גם אני.. גם אני לא מצליח להבין איך אני יחיה בלעדייך.. די נשמה שלי די.." חיבק אותי חזק.
"את.. את.. אתה.. נשאר.. פה.."
"אני צריך לעלות לטיסה.. מאמי אני.. אני אוהב אותך.. אוקיי? אני מבטיח לחזור.."
"אל תעשה לי את זה.. בבקשה גיא.." בכיתי.
"גל.." אביו עמד מהצד "הטיסה.."
"אני צריך ללכת אהבה שלי.. די אל תעשי את זה יותר קשה ממה שזה.."
"אם אתה עוזב עכשיו" ניגבתי את דמעותיי ועזבתי את חולצתו "אל תחזור"
"ליה מספיק די.. אל תעשי לי את זה ככה.. אין לי ברירה אחרת אהובתי.." ליטף את פניי.
"אני לא יוכל!!! אתה לא מבין אותי?!" צעקתי "אני לא יוכל! אז אל תחזור! אל ת.. אל תחזור.." בכיתי.
אביו של גל תפס בידו, מושך אותו לכיוון המטוס.
"אני אוהב אותך ואני יחזור! אני נשבע לך ליה! אני נשבע לך שאני יחזור!! את.. את אהבת חיי!" צעק.
הוא עלה למטוס, ואני התיישבתי על הרצפה, מסתכלת עליו הולך ממני ובוכה.
מסתכלת עליו משאיר אותי לבד, לבד בעולם הזה. בלי שום הגנה, בלי שום ביטחון מאחורי.
הדבר האחרון שאני זוכרת זה אותי יושבת שם, בוכה בלי הפסקה.

3 תגובות ממשיכה!!!(: