lost- פרק 11

נקודת מבט דיאן:
"דיאן!" ברק צעק בקולי, מאתמול בערב הוא לא נמצא, הבנים אמרו שהוא הלך לחפש עוד ילדים לקבוצה שלנו, אבל אור אמר שאין מצב שזה יהיה בנות. אני הנסיכה שלו והוא לא יחפש להחליף אותי. קמתי מהמיטה והתקדמתי לכיון הסלון. ברק ישב על הספה ותידו שתי נערות שנראו בגילי. הבטתי באור שהיה מופתע בדיוק כמוני.
"מצטערת חמודות אבל, פה זה לא בית זונות. הנה הדלת, היה לא נעים להכיר. ביי." אמרתי והצבעתי על הדלת בחיוך עצבני.
"אוי, מצטערת פשוט, ראיתי אותך וחשבתי שזה המקום." נערה בעלת שיער חום אמרה וברק הרגיע אותה בשקט.
"יופי," מלמלתי בעצבים והתקרבתי לאור. הוא הניח את ידו על מותני והנחתי את ראשי על כתפו. ברק איגרף את ידו אך לא ייחסתי לכך חשיבות.
"תכירו, הייל ומוריאל. הן מצטרפות מהיום." ברק אמר בקול. הבנים בירכו אותם לשלום חוץ ממני ומאור.
"דיאן, תגידי להן שלום," ברק אמר בנימה מחייבת.
"לא מעוניינת. אין לי כוח להיות פה, שיעממתם אותי." אמרתי והתקדמתי לדלת.
"דיאן, את סתם ילדה קטנה." ברק אמר באנחה, הבטתי בהשתקפותי שעל הדלת הלבנה, הצל שלי יותר נכון.
"תתמודד." אמרתי ויצאתי מהבית.

רצתי מברק הכי מהר שיכולתי. פעם הייתי הזאבה היחידה בבית, עכשיו הוא מוסיף עוד שתיים. עוד שתיים שיתפסו את המקום שלי בלב שלו. אני מתאהבת בו, בעיניים הכנות והמיוחדות שלו, שמשתנות עם המצבים, המצבי רוח השונים שלו, השפתיים שאני לא יכולה לפעול נגדם. עכשיו, מישהי יכולה לקחת לי אותו.
התיישבתי בגיא, הגיא הירוק שלי. מקום המפלט שלי. הגיא מעולם לא היה נראה לי שקט כל כך וטוב.
"מי את?" שמעתי קול ילדותי מעט, הבטתי לאחור, נערה בעלת שיער שחור ארוך, אשר הגיע כמעט עד מותנייה. היא התקרבה אליי וישבה על ידי.
"קוראים לי דיאן, אבל תקראי לי אייס או קרח." אמרתי והושטתי את ידי לכיוונה. עיניה החומות הבריקו מעט.
"אליה." ענתה בפשטות וחיוך רחב התפשט על פניה, פניה היפות והרזות זרחו.
"תהיי חברה שלי?" היא שאלה לפתע וצחקוק קטן נפלט ממני.
"ברור. למה את שואלת?" שאלתי והבטתי בידה שעדיין אחזה בידי.
"אחי מעולם לא נתן לי להכיר בנות, הוא חושב שכולן נותנות, במילים יפות." היא אמרה ומשכה את ידה. היא הביטה לכיון השקיעה הקטנה שראו מהגיא. השקיעה היפה ביותר.
"את יפה את יודעת?" היא זרקה לאוויר וצחקתי ממנה. קולה היה מעט ילדותי אבל היה בה משהו מיוחד, פראי ומסתורי בו זמנית. על גופה הרזה היה שמלת סמרטוטים, אבל מהסוג הטוב, אלה שקשה להשיג ברחוב.
"מעולם לא ראיתי אותך בשכונה." אמרתי והיא הנהנה.
"אני מהשכונה ליד." היא אמרה בקצרה וחזרה להביט בשקיעה, הנהנתי והנחתי לנושא.

"דיאן." ברק קרא בשמי שוב ותפס בידי כשניסיתי לברוח ממנו שוב, הכאב לחלוק אותו עם עוד שתי בנות היה גדול ממני, אני לא אהיה הנסיכה היחידה פה.
"אני יודע שקשה לך לקבל בנות, ועוד חדשות זה בכלל. אבל, הייל מדהימה, אומנם הכינוי שלה זה גהינום אבל היא לא כזאת רעה." ברק אמר והנהנתי בראשי.
"והשניה? מוריאל?" שאלתי בטון תקיף. זה לא שאני חסרת ביטחון, הרחוב לא נותן לך שניה להיות חסרת ביטחוו, או שתילחמי ותהיי לביאה או שתסבלי. אין עוד אפשרויות.
"מוריאל, אותו הדבר. הן ילדות טובות, קרח זה נדמה לי או שאת מפחדת?" אמר בחיוך שחצן ושילב את ידיו על חזהו החשוף, חייכתי חיוך קטן שהתגרה בו מעט.
"אני לא מפחדת מהן, אני לא אוהבת שנוגעים במה ששייך לי." אמרתי והתקרבתי אליו מעט.
"ומה שייך לך?" שאל וליטף את פניי. טבעתי בעיניו החומות, ליבי נדם נגד מגעו על גופי.
"אתה." אמרתי ונישקתי נשיקה חטופה לשפתיו.

"דיאן?" נערה גבוה, בגובה שלי נכנסה לחדרי. שיערה חום כאגוז ושפתייה ורדרדות. זיהיתי אותה, הנערה שתקפה אותי בחזרה, הנחתי לנושא כי ידעתי שברק לא רוצה מריבות בבית ושלי אין כוח לאחת כזאת. היא נכנסה לחדרי וסגרה את הדלת אחריה, היא התקדמה בחשש אל מיטתי והתיישבה עליה. ראו בצעדייה מעט חשש, מקום חדש תמיד יש פחדים.
"הייל נכון?" שאלתי והיא הנהנה.
"את יכולה ללמד אותי? את יודעת, לשמור על עצמי ולהתגונן יותר טוב," היא אמרה.
"את יודעת להתגונן לפי מה שראיתי מקודם." אמרתי בהלם.
"כן, אבל אני לא אחת שיודעת להילחם או כל דבר אחר. אני רק מאיימת, לתקוף יותר קשה לי, זאת הסיבה שאני פה." אמרה והנהנתי בראשי.
"זה אומר כן? תודה." היא אמרה וחיבקה אותי. החיבוק העדין שלה מעיד עליה הרבה, אולי היא נראית קשוחה מבחוץ אבל היא בהחלט עדינה ושברירית.

יצאתי עם הייל אל קידמת הבית, היא סיפרה לי מעט על חייה, היא הייתה ילדה עשירה, אבל לאט לאט אביה איבד הכל ונכנס לכלא, אימה השתגעה מכך אבל עדיין החזיקה מעט את עצמה כדי לטפל בה. היא קראה לעצמה הייל, על הגיהנום שעברה.
"קרח תחשבי מהר!" ברק צעק והבטתי בו במבט חטוף.
"לא שוב," מלמלתי ותפסתי בידה של הייל. משכתי אותה מעט אחורנית ורצתי איתה אל תוך הבית.
"נו, דלת טיפשית, תיפתחי!" צעקתי ודחפתי אותה שוב.
"מה קורה?" הייל שאלה בבלבול.
"בלון מגעיל, מים, מתקפה." מלמלתי את המילים החשובות אך הייל לא הבינה כל כך, היא דחפה ביחד איתי את הדלת עד שנפתחה. סגרתי את הדלת ונאנחתי.
"הרבה מתקפות מים, של מים מציקים. הרבה." אמרתי באנחה והתקדמתי לספה, היא הנהנה וחייכה.
"מה?" שאלתי והיא משכה בכתפייה.
"ממש כיף פה אה?" היא שאלה והנהנתי.
"רוב הזמן." אמרתי בשקט והיא הנהנה. בזמן האחר אני עוזרת לברק לתכנן גניבות, זה החלק הלא כיף.