Lost- פרק 12

נקודת מבט דיאן:
נכנסתי שוב אל תוך הגיא, הייל עמדה לידי ונדהמה מיופיו של הגיא. הגיא הקסום. העצים שעיצבו את הרקע בירוק, הדשר שהשתלב באופן מושלם ומעליו, השמיים הכחולים שבערב הצבעים של השמש הצהובים והכתומים פוגשים באפור והכחול של שמי הלילה. מראה של מספר דקות, מרהיב למדי.
"קרח!" שמעתי את הקול הילדותי מאתמול. הסתובבתי אחורנית ואליה קפצה לכיווני, נערה בעלת שיער חום כהה ארוך וחלק עמדה מאחוריה בביישנות. היא הייתה גבוה מעט מאליה אך עדיין יפייפיה אמיתית, שפתייה היו אדומות ועבות מעט.
"אליה," קראתי וחיבקתי אותה חזק. אליה, נסיכה קטנה. היא הייתה נחמדה ומנומסת ואם הייתה לבושה בבגדים יוקרתיים- היו חושבים שהיא נסיכה ולא נערת רחוב.
"מי זאת?" שאלתי והצבעתי על הנערה בעזרת סנטרי.
"תיאה," אליה אמרה בחיוך והניפה בידה וסימנה לה לבוא.
"חשבתי שאין לך חברות בנות?" שאלתי באי הבנה, תיאה התקרבה וידיה היו משולבות אחת בשניה.
"אין לי, היא הגיעה אלינו היום. דין, אחי הגדול הביא אותה." אליה אמרה בחיוך וסימנה לשלום להייל שעדיין סקרה אותן בעינייה.
"ואוו יש לך אח גדול. לא אכפת לנו," הייל אמרה ומחאה כף בידייה.
"אז מה אתן עושות כאן?" אליה חייכה, גילגלה את עינייה והתיישבה לצידי על הדשא, תיאה התיישבה לצידה.
"התאהבתי במקום הזה, הוא מדהים." אליה אמרה בשקט והביטה על הנוף הנשקף מהגיא.
"המקום האהוב עליי." הסכמתי עם אליה.
"איך אתן מכירות?" הייל הסתכלה עליי, ואז על אליה. היא הביטה באליה בזלזול וגיחכה.
"נפגשנו פה," אמרתי בשקט.
"החמאתי לה שהיא יפה," גבותיה של אליה הורמו, וצחקוק עדין נפלט מפיה.
צחקקתי גם אני והנהנתי, מסכימה בשתיקה עם אליה. הייל הניחה את ראשה עלי והנחתי את ראשי עליה.
"תגידו, אתן מכירות את ברק?" אליה שאלה והבטתי בהייל במבט מופתע.
"כן, לא בשבילך." הייל אמרה בארסיות וקמתי מהדשא, מושיטה יד להייל, היא התרוממה מהדשא.
"אנחנו הולכות, ביי." מלמלתי וברחתי משם עם הייל.

נקודת מבט ריאל:
"מה קורה, אחי?" זוהר התיישב על הספה בסלון שלי, מרגיש בבית, כמו שצריך.
"הכל בסדר, גבר. מה איתך?" שאלתי והתיישבתי לצידו, בזמן שהוא הדליק טלוויזיה ונכנס לתוכניות מוקלטות.
"אני עובר לאנגליה, לשחק בנבחרת." הוא עדיין התעסק עם השלט של הטלוויזיה, בזמן שאני הוצפתי באושר, אך גם בעצב. זוהר הוא החבר הכי טוב שלי, איך אני אסתדר בלעדיו? איך אני אשכח מדיאן?
"זה, זה מעולה!"אמרתי אילצתי צחוק וחיבקתי אותו מהצד.
"אני יודע!" זוהר צחק, צחקתי איתו.
"ורוניקה באה איתי, לאנגליה." לפתע הוא הוסיף.
"אז זה רציני, הא?" אמרתי בחיוך רחב. אני שמח שהולך לו, ושהוא מצא אהבה, בניגוד אליי. ממורמר מעצמי.
"כן, ריאל, אתה רוצה לבוא איתי?" זוהר שאל והנדתי בראשי.
"ברור, אני אהיה הגלגל השלישי. כשאתם תהיו בחדר, אני אסתכל ואוכל פופקורן." אמרתי בציניות וגלגלתי עיניים.
"אתה מוזמן, ריאל. באמת," זוהר אמר ונתן לי כאפה שטות.
"זה כאב. גם ככה קשה לי מהפרידה ממך." אמרתי וניגבתי את הדמעה הדימיונית שלי.

"ריאל?" רוני שאלה כשעמדה ליד הדלת, המזוודות כבר היו ארוזות, אח שלי טס. הבטתי ברוני בשאלה.
"היא גרה ברחוב, היא זקוקה לך. אל תוותר אחרת, ישנו אותה שוב. לפראית שהיא הייתה בהתחלה." רוני אמרה והעפתי את המחשבה מראשי, היא לא פראית מעולם, את פשוט לא הכרת אותה מספיק. לא כמוני. הנהנתי בראשי לחיוב וחזרתי להביט בזוהר שהתלהב כמו ילד קטן שקיבל הרגע את המשחק שהוא הכי רצה או את הממתק הכי טעים בשקית הממתקים.

"זוהר," קראתי בשמו והוא הביט בי. מרוב התרגשות הוא לבש את המדים החדשים שלו, אני לא רוצה לחשוב מה עובר על ראובן שגילה זאת. השיגעון למצוא לזוהר מחליף דקה לפני גמר המדינה.
"תהנה." אמרתי וחיבקתי אותו חיבוק אחרון, המונית צפצפה ורוני התקדמה לחבק אותי.
"אני רוצה להיות סנדק כשאתם חוזרים." אמרתי בחיוך וזוהר קרץ לי.
"בתיכנון, ביי אחי." זוהר אמר ויצא מהבית.
"אחלה, שוב הבית הזה ריק מידי," אמרתי לעצמי והתקדמתי לספה.
"אני חייב להעסיק את עצמי." מלמלתי וקברתי את פני בכרית.

נקודת מבט דיאן:
"ריאל," מלמלתי בשקט כשפתחתי את דלת הכניסה, במשך חכי שעה דפקו על הדלת כאילו זה סכנת חיים, כולם ישבו בסלון והביטו בי, קפואה.
"מה אתה עושה פה?" שאלתי בשקט והבטתי בו, שיערו התפרע מעט, חן ומור עמדו מאחוריו כאשר חיוך מאושר על פניה של מור.
"אני," ריאל אמר ושתק. הבטתי לאחור, ברק התקדם אלי, חיבק אותי מאחור והניח את סנטרו על כתפי. נאנחתי מעט, נשמתי עמוק והבטתי בריאל. המבט הפגוע היה בעיניו. ידיו היו מאוגרפות, הוא ניסה לשלוט בכאב שלו. כשהכרתי אותו, הוא עשה זאת רבות, בעיקר בזמן שראובן היה צועק עליו כי איחר או לא הגיע באשמתי. הוא שנא את הכאב, הוא חיפש דרך לשכוח ממנה.
"האמת לא יכלה לברוח ממני לנצח נכון, דיאן?" הוא שאל והנהנתי, הראייה טושטשה ממני במקצת בגלל הדמעות שאיימו לפרוץ. פגעתי בו.