love in the city-פרק 45 ♥

~פרק 45~
(רק דבר אחד! רון עכשיו לא יודע עם מי אור התנשקה!!!)
**מנק' המבט של אור**
לבשתי גופיית קשירה ושורט ג'ינס, טיפההה דפוקאותי.
התאפרתי, וסידרתי את השיער ויצאתי לבית של רון. יש לי הרגשה שהוא יודע…
דפקתי בדלת של הדירה הגדולה שלו.
"בואי תכנסי" הוא אמר.
"למה קראת לי?"
"יש לי הרגשה שאת יודעת.." הוא אמר.
"לא, תדבר!" אמרתי לו בעצבנות.
"את אולי זוכרת שעשית משהו עם מישהו?!" הוא שאל גם בעצבנות.
לא עניתי… אין לי כוח למשחקים, הוא יודע את האמת.
"אור! תעני!"
"כן" אמרתי.
"מי זה היה?!" הוא שאל עצבני והתקרב אליי, לא עניתי לו… ירין גם ככה יחטוף עוד מכות מאחים שלי שאני אספר להם מה קרה באמת.
"אור מי זה היה?!" הוא שאל והתקרב אליי יותר, באמת פחדתי ממנו באותו רגע.
"דיי! אתה לא מבין שאני לא רוצה לספר?!" אמרתי לו.
"אור אני נשבע לך שזה לא יגמר טוב!" הוא אמר. בחיים שלי לא ראיתי אותו כועס ככה.
לא עניתי. אני לא יודעת למה אני מגנה עליו ככה… יש לי רגשות אשם אחר כך, שהם מרביצים לאנשים בגללי.
"טוב בואי עכשיו"הוא אמר, הוא תפס אותי ביד חזק ונעל אותי בתוך איזה חדר!
אני לא מאמינה עליו! התחלתי לצעוק שהוא יפתח, ואז שמעתי שהוא מדבר,
הקשבתי למה שהוא אומר:
'לא אחי היא לא אומרת! עשיתי מה שרצית!'
'מה להגיד?'
'טוב… יאללה ביי' הוא אמר והתקדם שוב לדלת.
"אור זה היה אח שלך, הוא בא לפה" הוא אמר לי בקביעה.
"יופי לו…" אמרתי והתיישבתי על המיטה שהייתה שם.
"דיי אור, אל תהיי ריגשי" הוא אמר, התיישב לידי וליטף לי את הרגל.
"אל תיגע בי!" אמרתי לו והעפתי את היד שלו.
"אור אני עושה את זה רק כי אני אוהב אותך" הוא אמר.
"אז למה אתה עושה את זה ככה?"
"מזה ככה?" הוא שאל.
"מה יצא לכם מזה שתרביצו לירין?!" שאלתי אותו.
"ירין?!" הוא שאל וקם. אופס…
"זה הבן זונה שנישק אותך?!" הוא שאל בעצבים.
"כן…" עניתי לו.
"טוב בואי אני יסיע אותך הביתה" הוא אמר.
"לא… בבקשה אני רוצה להשאר פה!" אמרתי לו והוא הסתכל עליי.
"טוב בסדר תשני פה כבר…" הוא אמר.
"יואוו תודה!" אמרתי לו וקפצתי עליו בחיבוק חזק.
"חחח, מה כל כך רע לך בבית?!" הוא שאל.
"אתה לא תבין.." אמרתי לו.
"שיט לירן בדרך לפה…" הוא אמר ופתאום שמענו דפיקה בדלת.
"רון אל תפתח…" אמרתי לו.
"אור…" הוא אמר ונאנחתי, הלכתי לכיוון הדלת ופתחתי אותה, לירן היה שם.
"אור מי זה היה?!" הוא שאל ישר.
"ירין" אמרתי ישר ונכנסתי חזרה פנימה.
"עכשיו היא אמרה לי!" רון אמר לו.
"טוב יאללה אחי בוא, צריך לפרק למישהו את העצמות" הוא אמר.
"מה?!" צעקתי.
"חחחח… לא באמת, אבל יכול להיות ש… הוא אמר בצחוק ויצא ואחריו רון.
"שמה?!" שאלתי והם כבר ירדו במעלית.
עברו שעתיים והם לא חזרו, החלטתי להתקשר לרון, גם אחריי כל מה שהוא אמר אני עדיין יכולה לאהוב אותו, זה משהו…
"הלו יפה שלי?" הוא ענה ושמעתי צעקות ברקע.
"רון איפה אתה?!" שאלתי בלחץ.
"ליד הבית"
"ומזה הצעקות?!"
"אנאערף…" הוא ענה.
"למה אני לא מאמינה לך?!"
"לא יודע… תשתי בינתיים משהו אני כבר בא" הוא אמר וניתק.
אוף… אני שונאת להיות במצבים כאלה…
פתחתי את המקרר והוצאתי כמה בירות, שמתי על השולחן והדלקתי את הטלויזיה.
וצפיתי באיזה סרט קומדייה שהיה.
גמרתי כבר שני בקבוקים עד שרון הגיע.
"תודה לאל הגעת באמת!" אמרתי לו.
"מזה אור מה שתית?" הוא שאל.
"לא יודעת היו בירות במקרר"
"כמה שתית?" הוא שאל.
"שניים" אמרתי.
"יש לך מזל שלא יותר, זה בירות כמו וודקה זה משפיע" הוא אמר ולקח את שאר הבקבוקים.
"לאאא תשאיר לי אחד!" אמרתי לו.
"אני מבין שאת השתייה קיבלת מרן" הוא אמר וצחקנו.
"טוב אז לפחות שב לידי!" אמרתי והוא בא והתיישב.
"רק שתדעי דבר אחד, אני תמיד אוהב אותך!" הוא אמר ונישק אותי.