love the way you lie -פרק רביעי♥ -העלאה שניה-

היא עדיין ישבה על רצפת השירותים, עיניה אדומות.
לפתע הדלת נפתחה באיטיות, וג'ק הביט בה במבט מצטער, הוא התיישב לידה על הרצפה וידו נשלחה אל עבר לחיה, מנגבת את דמעותיה.
עיניה המושפלות הורמו אל עבר פניו, והיא הביטה בו במבט עצוב.
"תשחרר אותי, בבקשה" הדמעות שבו וחזרו לזלוג על לחיה.
הוא משך אותה לחיבוק מנחם, מלטף את שיערה בעדינות.
"אני לא יכול, אבל אולי כדאי שתדעי למה את כאן" לחש באוזנה בעודו ממשיך ומלטף את שיערה.
אלי הנהנה באיטיות , וג'ק קם ועזר לה לקום.
"בואי, נלך לאכול משהו קטן ולדבר על זה" אמר בשקט, והיא הלכה איתו, שהיא בין ידיו בחיבוק צמוד.
הם התיישבו בשולחן האוכל, שעליו הייתה צלחת עוגיות. העוגיות האהובות על אלי.
ליד הצלחת היו כוסות שוקו חם.
"אוקיי, מה את רוצה לדעת?" שאל אותה.
"למה אני כאן?" שאלה אותו בשקט.
"אוקיי, אבל אני צריך שתהיי חזקה, בסדר אלי..?" שאל אותה, וידו הונחה על ידה.
היא הנהנה.
"ההורים שלך עזבו את הארץ לתקופה מסויימת" אמר, עיניו מביטות בעיניה המופתעות.
"הם הסתבכו עם אנשים מסוכנים, כאשר הם ניסו להציל את המצב הכלכלי שלכם, שהיה בקרשים. הם השאילו מאנשים מסוכנים כסף, ולא יכלו להחזיר להם בזמן. אז כדי לשמור עלייך מהאנשים האלה, הם זייפו חטיפה, וברחו מהארץ. הם רצו רק לטובתך." חייך אליה חיוך קטן.
הדמעות זלגו במהירות ובעצב על לחיה, וראשה סימן לו להמשיך.
הוא הנהן והמשיך, ידו עלייך מלטפת את ידה .
"אני הייתי הראשון שהם חשבו עליו, מפני שהמשפחה שלי עובדת בחול, ושולחת לי המון כסף הכל חודש, חוץ מזה שההורים שלי וההורים שלך חברים מאוד טובים" חייך אליה. אלי הביטה בו במבט רציני "ואיך זה שלא ידעתי מכל זה עד עכשיו? איך זה שלא הכרתי את ההורים שלך ואותך?" שאלה. "את מכירה אותי ואת הוריי, ואפילו את אחותי הקטנה, אבל את לא זוכרת מפני שהפעם האחרונה שראית אותנו היית בת שנתיים וחצי, שעברנו לישראל לתקופה מסויימת. אחריי עשר שנים אני חזרתי לכאן, ניו יורק, אבל המשפחה שלי החליטה להשאר בישראל, ולבקר פעם בכמה חודשים בניו יורק. ההורים שלי יודעים על הכול, על החטיפה המזוייפת, על המצב שההורים שלך נמצאים בו עכשיו. הורייך ממש עכשיו לנים אצל הוריי, בישראל" סיים את דבריו והביט בה במבט חושש מעט.
"אני אוכל לדבר איתם?" שאלה בשקט, עיניה מושפלות לרצפה.
"כרגע לא, אבל בעוד חודש נוכל לעשות את שיחת הטלפון הראשונה" אמר בצער.
"למה?"
"אולי מפני שהם חושבים שהאנשים האלה עדיין מחפשים אותם, והם יוכלו לאתר אותם באיזשהי דרך. אני מבטיח לך שמתי שהם ייאשרו לנו להתקשר נתקשר" חייך אליה.
היא הנהנה, וחיוך קטן עלה על שפתיה.
היא קמה מהכיסא, וג'ק קם אחריה, ראשו קרוב לראשה.
ידו עלתה אל לחיה, מלטפת אותה בעדינות, עיניו מביטות בעיניה. "אני יכול לעשות משהו?"
שאל אותה בשקט. "לעשות מה?" שאלה והביטה בשפתיו.
"את זה" אמר והצמיד את שפתיו אל שפתיה.