Love Twins- פרק 12

"מ-מה?" קיי הביט באביו במבט מתפלא, "אתה מאוהב בקלייר, ראיתי איך אתה מסתכל עליה, ואיך שאתה נראה כשאתה מדבר עליה" אוסטין גיחך, "מצטער, אבל אני לא יודע על מה אתה מדבר" קיי הביט בו במבט רציני, הוא פתח את החגורה כדי לצאת במהירות מהאוטו, אך אוסטין סגר את הדלתות במהירות. "אתה יודע בדיוק למה אני מתכוון, אתה מאוהב בקלייר, אבל אתה אידיוט, אז לא הבנת את זה בעצמך" אוסטין נאנח, קיי הביט באביו, שהיה דומה לו בקצת, "אתה רק מנסה לעשות משהו, אני לא אספק לך מידע, אני לא אספק אותך בשעשוע הקטן שלך עליי ועל קלייר" קיי אמר בכעס, "שעשוע הא?" אוסטין גיחך, "אתה לא מבין בכלל מה הולך פה, אתה לא מבין מה אני בכלל עושה" אוסטין נאנח, "אתה מנסה להרוס אותי ואת קלייר, זה מה שהבנתי, מילא תהרוס אותי, תהרוג אותי, או תתעלל בי כמה שבא לך, אבל אם רק תעז לגעת בקלייר, אני אדאג שלא תראה אור יום יותר לעולם" קיי הביט בו במבט מאיים, הקול שלו נשמע מפחיד לרגע, "אל תעז, לפגוע בקלייר בחיים" קיי אמר ברצינות, "ככה אתה מדבר לאבא שלך?" אוסטין גיחך במבט משועשע, "אתה לא אבא שלי, ממזמן אני כבר לא מחשיב אותך לאבא שלי, ואני לא רוצה שתזכיר שאנחנו קרובים" קיי פתח חזרה את הדלת והתכוון לצאת. "אתה אולם תנסה לברוח ממני, אבל החותם שלי, הדם שלי זורם בעורקיך, לא תוכל להתחמק מעצם העובדה שאנחנו משפחה, הזיכרון הזה ישמר חזק בראשך ותזכור, אני תמיד אהיה אבא שלך" אוסטין צחק צחוק משועשע, קיי סגר במהירות את הדלת ורץ לביתו כשהוא שמע את המכונית נוסעת במהירות. קיי נכנס במהירות לביתו, "איך היה אצל הידידה קיי?" אימו הביטה בו בחיוך, קיי הסתכל על אימו, הוא חשב כמה היא סבלה את האיש ההוא, איך היא יכלה לאהוב בן אדם כזה בכלל, ומה הוא עשה לה כשהם החליטו להתגרש לפתע. "היה כיף" קיי חייך חיוך מזוייף, "אני שמחה, אתה רעב?" אימו התקרבה אליו והורידה ממנו את הג'אקט, היא תלתה אותו על המתלה והביטה בקיי. "לא, אכלתי אצלה" קיי חייך ועלה לחדרו הקטן, הוא נכנס וזרק את תיקו בעצבים אל המיטה, "לעזאזל איתו!!" קיי אמר בקול תקיף ומלא כעס, 'אוהב את קלייר, אני לא אוהב את קלייר, היא אחותי אחרי הכל, אחותי התאומה! אני רק אוהב אותה בתור אחות! לא מאוהב בה!' קיי אמר לעצמו במחשבה הוא היה כל כך מבולבל מהשיחה שלו עם אוסטין, בחיים לא עלתה לו המחשב הזו של אהבה שכזו לאחותו, ופתאום כשאוסטין העלה את הנושא, זה רק בילבל אותו יותר. "קלייר…" קיי חשב לעצמו בעצב.

מיקוטו ירד במדרגות ביתו לעבר המטבח, הוא הסתכל על רן שדיבר בטלפון, "אתה תחזור מאוחר יותר? אני מבין" רן חייך את חיוכו הרגיל וניתק את הפלאפון. "זה היה דייסון?" מיקוטו הביט ברן במבט אדיש, "כן, הוא יחזור יותר מאוחר, הוא הלך לבקר בכפר" רן חייך והוציא סיגריה. "הוא הלך לבקר את פין?" מיקוטו התישב מול רן, רן קם והכין למיקוטו קפה, "לא, הוא הלך למריה, בקשר לפין, על היום" רן חייך. מיקוטו הסתכל במבט סקרן אל עבר רן, "היום? מה קרה היום אם יורשה לי לשאול?" מיקוטו הביט ברן, קולו היה סקרן אך גם תקיף, כועס על כך שרן ודייסון לא סיפרו לו על מה קרה עם פין היום. "פין וטומו, הם ניסו לקחת מידע מהמחשב שלי, על התאומים, ובדיוק נכנסנו ואז פין בכה" רן גיחך, הוא חשב על הסיטואציה, איך כמעט שנתיים שהם לא דיברו ולפתע הם נפגשים שוב, עד כמה קשה היה אחר כך לדייסון כשהוא דיבר מתוך שינה. "אתה צריך לשמור יותר טוב על המחשב שלך רן, יש בו מידע חשוב שאסור לאף אחד לראות, למה לא היית יותר זהיר?" מיקוטו נשמע תוקפני, רן לא התפלא כשהוא לא שאל על פין, הרי מאז ומתמיד היחסים בינו לבין פין לא היו הכי טובים, "רק שתדע הכל בסדר גמור עם המחשב שלי, הוא בריא ושלם ושוב מידע חשוב לא נלקח ממנו" רן חייך והגיש למיקוטו את הקפה. "למה דייסון הלך למריה? מה יש לו כבר לבקש ממנה לאחר שנתיים?" מיקוטו נאנח, הוא שתה את הקפה שלו והביט ברן. "תחשוב על זה רגע מיקוטו, על אבא שרק רוצה לטובת בנו, דייסון רוצה לטובת פין, לכן לאחר המקרה הוא עזב את הכפר, כי הוא ידע שזה המעשה הנכון ביותר לעשות בנוגע לפין" רן חייך, "דייסון, לא רצה לראות את הפרצוף העצוב של פין מולו, הוא הבין שפין לא יסלח לו והוא עזב, ותאמין לי הוא התעקש שפין יסלח לו, אבל זה אף פעם לא עבד, פין התעקש לא לסלוח לו ואחרי המקרה פין נשאר בחדר שלו במשך חודש שלם כדי לא לראות את פרצופו של דייסון" רן שתה מהקפה שלו, "דייסון בקושי ישן בחודש הזה, לפעמים כשפין היה ישן דייסון היה בודק מה שלומו, אתה יודע שלפין יש מערכת חיסונית לא טובה כל כך…" רן נאנח, מיקוטו הנהן, "אני יודע, אבל עדיין, למה פתאום לפנות למריה לאחר שנתיים אם כבר ברור לה שהיא צריכה לשמור על פין כמו שהבטיחה אז" מיקוטו חשב, מבטו החושב סיקרן את רן, "כמו שכבר אמרתי לך, האבא רוצה לראות את הבן לאחר שנתיים, זה ברור לחלוטין במיוחד לאחר פגישה לא נעימה כל כך" רן חייך, מיקוטו שמע בקולו רמיזה, "אין ביני לבין פין שוב דבר דומה, ואל תחשוב שבגלל זה אנחנו דומים" מיקוטו קם בכעס מכיסאו ויצא מהמטבח. "ילדים…" רן צחקק והדליק עוד סיגרייה, "אף פעם לא יבינו מה שמדברים אליהם" רן חייך והביט בתמונה של מיקוטו הקטן ושלו לאחר שאימץ אותו, "נשארת אותו ילד תמים מיקוטו" רן גיחך.

פין הביט מבין העצים על דלת הכניסה של ביתה של מריה, 'מדי הוא כבר יצא?' פין חשב לעצמו, הוא רצה להיכנס לביתו ולישון בחדרו כמו שצריך אך לא יכל לעשות זאת כשאביו מדבר עם מריה בכניסה. 'למה האיש הזה חייב לבוא?! למה הוא מבקש שמריה תטפל בי טוב? הוא הרי בוגד מנוול! למה שהוא בכלל יחשוב עליי לאחר שנתיים?!' פין חשב בכעס, הוא הביט בדלת ונזכר שישנה דלת אחורית, הוא עשה סיבוב של הבית והגיע לדלת האחורית, ברגע שהוא פתח את דלת הזזה דייסון עמד מולו, "פ-פין?" דייסון הביט בו במבט מעט מתפלא, מבט עם הבעה הראשון שפין ראה היום אצלו. "א-אבא…א-אני בדיוק חזרתי מטיול לילי..ו.." פין השפיל מבט במהירות הוא ניסה לדבר אך דייסון קטע אותו על ידי חיבוק, "אבא…?" פין היה המום לכמה שניות.