Love Twins- פרק 16

מיקוטו וקיי שמעו את צעדיהם של הוריהם מתקרבים לעברם. הם גררו את קלייר לעבר הקיר שהיה לידם והסתתרו מאחוריו. למרות הבלבול קלייר שתקה, היא הבינה שמשהו לא בסדר קרה במשרד של אביה ומיקוטו וקיי צוטטו למתרחש. "אין פה אף אחד…" קלייר שמעה קול של אישה, קול עדין אך ארסי, היא הביטה במיקוטו וראתה איך מבטו מתכווץ כשהוא שומע את הקול הזה. 'זו אמא שלו…' קלייר זיהתה, 'מה אמא של מיקוטו עשתה במשרד של אבא?' היא חשבה לעצמה בדאגה. "חשבתי ששמעתי את קולה של קלייר…" אוסטין נאנח, "כנראה דמיינתי" קולו היה נשמע עייף, אך גם יציב בו זמנית. 'אבא…' קלייר חשבה בעצב. "בכל מקרה, אני הולכת…יש לי עבודה" לינה חייכה ונישקה את אוסטין נשיקה קצרה, קליירי הביטה בתדהמה לעבר המתרחש, 'אבא…ואמא של מיקוטו?' היא חשבה בדאגה, ואז הביטה לעבר מיקוטו כשצפה בהם, מבטו היה אדיש אך היא הבחינה בסערה שהייתה בעיניו כמה הן היו מלאות בכאב ובכעס אינסופי. אביה של קלייר נכנס למשרד, הם התרחקו במהירות מהמשרד וכשעצרו עברה שתיקה מביכה. "לעזאזל!" מיקוטו צעק ודפק את ידו על הקיר בכעס, "למה היא צריכה להיות פה?! היא היא מעזה לבוא לפה?!" מיקוטו ישב על הרצפה ונשען על הקיר. "אתם שמעתם על מה היא דיברה עם אבא שלי?" קלייר הביטה בדאגה אל עבר מיקוטו, קיי ומיקוטו העבירו מבטים, עיניהם שידרו אחד לשני שעדיף לשמור על זה בסוד. "לא ממש שמענו מה שהם אומרים, במקרה עברנו ליד המשרד, ואז שמעתי את אמא שלי, וכשהסתכלנו ראינו אותם מתנשקים" מיקוטו דיבר במהירות. "אבא שלי לא סיפר לי שיש לו חברה אף פעם" קלייר השפילה מבט בעצב, "הוא כבר לא מספר לי דברים כמו שפעם סיפר לי" היא מלמלה, קיי הביט בה בעצב, הוא חיבק אותה בעדינות. "הם בטח רק משתעשעים אחד עם השני…" מיקוטו מלמל, "כמו שהיא תמיד משתעשעת עם גברים.." הוא הפנה את מבטו והביט לעבר תמונה שנתלתה על הקיר, בתמונה היה ציור של שני אנשים, לאחד כנף שחורה ולשני כנף לבנה. 'האם זה רמז כלשהו…?' מיקוטו נאנח, מחשבתו נדדה חזרה לאימו. "מיקוטו… אתה לא גר עם אמא שלך נכון?" קלייר הביטה במיקוטו בדאגה. "לא.. אני גר עם ר….עם הורים אחרים.. שאימצו אותי אליהם" מיקוטו הביט בה במבט אדיש. "ל-למה?" היא הביטה בו, עיניה החומות והעמוקות שלה. "אמא שלי נטשה אותי בפניימיה לפני שש שנים, מישהו אחר אימץ אותי…" מיקוטו נאנח, "נטשה אותך? למה?!" קלייר נראתה המומה לרגע, היא לא שמעה אף פעם על אמא שנטשה סתם ככה את בנה. "אבא שלי הלך כשהייתי בן חמש, אני עדיין לא יודע איפה הוא, אמא שלי העבירה את כל הלחץ והכעס שלה עליי.. עד שהיא החליטה לנטוש אותי.." מיקוטו סיפר, קולו היה אדיש, אך נשמע בו עצב קטן. הוא לא סיפר לקיי ולקלייר הכל, הוא לא רצה שהם ידעו על העין שלו ועל המעמד האמיתי שלו. "זה ככל היותר הסיפור שלו" קיי נאנח בצער, קלייר עזבה את החיבוק שלה מקיי ורצה לחבק את מיקוטו, היא התחילה לבכות. "בטח קשה להיפרד ממישהו שאתה אוהב…" היא מלמלה. מיקוטו הביט לעבר קיי במבט האדיש שלו וחיבק את קלייר, "בטח היה לך קשה בילדות אם ככה זה התנהל" קלייר המשיכה לבכות. 'למה היא בוכה..? זה לא שזה קרה לה או ש..היא הייתה שם.." מיקוטו חשב הוא הביט בה, ואז הביט חזרה בקיי. קיי הביט בגיחוך קל על המתרחש. 'היא באמת תמימה…' קיי נאנח, מיקוטו המשיך להביט קלייר. "אל תבכי…אני כבר לא אוהב אותה.. לא משנה מה היא תעשה עבורי.." מיקוטו אמר בקול אדיש, קלייר תהתה איך הוא יכול להיות כל כך אדיש בנוגע לאימו. האם הוא באמת עד כדי כך שונא אותה? אולי היה משהו מעבר לנטישה שקרה ביניהם? אם קלייר הייתה יודעת שאחיה נמצא בעיר הזו והייתה פוגשת אותו אחרי הרבה זמן היא הייתה קופצת עליו בחיבוק. אבל נראה כי אצל מיקוטו הוא רק רוצה להרחיק את אימו יותר ויותר. "בכל זאת.. זה עצוב שככה משפחות מגיעות למצבים לא נעימים שכאלו" קלייר עזבה את החיבוק והשפילה מבט במבוכה. מיקוטו גיחך וליטף את ראשה של קלייר, "אל תדאגי, אני אהיה בסדר גמור" הוא חייך אליה חיוך מרגיע. קיי הביט לעבר מיקוטו בפליאה 'הוא לא מרבה לחייך ככה, גם היום בבוקר הוא חייך איתה…זה..מוזר כשזה מגיע למיקוטו…' קיי חשב, הוא התחיל להרגיש רגש כלשהו כשהתסכל על שניהם מחייכים אחד אל השנייה, רגש של קנאה רבה. "עדיף שתיכנסו לכיתה אם אתם לא רוצים שאלשין על המורה שלכם שאתם משוטטים בו במסדרונות ומשתעשעים לכם…" רן צחקק מאחוריהם כשהסיגריה שלו בידו והוא נשאר על החלון הפתוח. קלייר קמה במהירות והתקדמה במסדרון לכיתתם ומיד אחריה היה קיי. "אתה מודע לזה שאסור לעשן במבנה בית הספר נכון?" מיקוטו הביט ברן במבט משועשע, רן חייך את חיוכו המתוק. "כן אני יודע" רן המשיך לעשן "מה עם קיי?הוא היה נראה סוער שמה.." רן גיחך, "הוא קינא קצת.." מיקוטו חטף את הסיגריה מידו וכיבה אותו במשקוף החלון. "זה לא משהו נחמד שבן אדם עושה לבחור שאימץ אותו.." רן נאנח, "אני לא בן אדם, שחכת?" מיקוטו גיחך והתקדם לעבר כיתתו, "ילדים.." רן חייך והדליק סיגריה נוספת כשהוא מדלג לעבר חדרו.

צלצול הטלפון של הבית הפריע לדייסון בקריאת הספר שלו, דייסון הוריד את משקפי הקריאה השחורות שלו וענה במהירות לטלפון. "הלו?" דייסון אמר באדישות, "דייסון?" הקול בצד השני ענה, דייסון זיהה את הקול הזה אף על פי שלא דיבר איתו הרבה זמן, "לא דיברנו הרבה זמן.." דייסון המשיך אחרי שתיקה ארוכה בינם. "כן, התקשרתי כי הרגשתי שקרה משהו…" הקול אמר, קול עמוק וגברי, וגם ארסי כאילו הוא מתכנן משהו בכל רגע נתון. "כן, לינה.. היא הייתה פה בבית כמה פעמים, רצתה לדבר עם מיקוטו וגם היא דיברה איתי לפני כמה שעות כשהיא הייתה כאן" דייסון אמר בקול רציני, הוא סגר את סיפרו. "הייתי צריך לדעת שזה מה שיקרה, מה היא עשתה?" הקול נשמע מסוקרן ורציני. "היא באה לפה וניסתה לשכנע את מיקוטו שיסלח לה ושיבוא איתה, והיום היא באה כדי לדבר איתי, היא ניסתה להתנפל עליי ולגרום לי לייסורי מצפון" דייסון אמר, עיניו היו כועסות, הוא הסתכל לעבר תמונה של פין כשהיה ילד קטן עם השיער השחור והחלק שלו. "והיא הצליחה?" הקול נשמע כועס מעט גם הוא, "לא, היא לא הצליחה באף אחד מהם, גם כשניסתה לגרום לייסורי מצפון אצלי, היא לא הצליחה, אני יודע איך להגן על עצמי במילים כשסה מגיע לזה, אבל מיקוטו, מיקוטו נפגע ממנה כל פעם מחדש, כשהיא באה לפה בפעם הראשונה היא גרמה למיקוטו לבכות כשהיא הלכה, ועכשיו רן סימס לי שמיקוטו ראה את לינה במשרד של אוסטין וכשרן ראה אותו עיניו של מיקוטו שידרו עצב, מיקוטו גם בכה בשירותים כשהוא ראה את השיחה ביני לבין לינה…" דייסון דיבר במהירות. הקול נאנח אנחה גדולה, אנחה שנשמעה מעט עצבנית. "אני מבין, תודה על המידע דייסון, מעכשיו תתקשר אליי בכל מידע חדש שתקבל, כולל על התאומים.." הקול אמר בתקופנות, דייסון נשאר אדיש למצב כיוון שהיה רגיל לתוקפנות שלו. "אני מבין, תודה שהתקשרת…לוציפר" דייסון אמר בקול אדיש וניתק את השיחה.

קיי ליווה את קלייר לביתה, "למה מיקוטו לא בא איתנו?" קלייר הביטה בקיי במבט תוהה, "הוא אמר שיש לו כמה סידורים.." קיי נאנח. "הו, בסדר, היום היה יום די מטורף לא?" קלייר צחקקה, 'היא נשארת אופטימית למרות הסיטואציה הקשה שהיא חזתה. הם עמדו מול שער ביתה של קלייר. "קלייר…" קיי החזיק בידה של קלייר, "מה קרה?" היא הביטה בו בדאגה. "אל…" קיי מלמל, "כן…?" היא המשיכה להביט בו, ואז היא התסכלה אל המכונית השחורה שסימנה שאביה בבית. "אני חייבת למהר, אבא שלי בבית.." קלייר מלמלה, קיי חיבק אותה בחוזקה. "אל…אל…אל תתקרבי לאבא שלך יותר מדי.." קיי מלמל לה באוזן.