Love Twins- פרק 17

קלייר הייתה המומה למתרחש. היא לא האמינה למשמע דבריו של קיי, קלייר התמלאה בכעס, ודחפה את קיי ממנה. "מי אתה שתגיד לי מה לעשות? איך אתה מעז להגיד את זה?" קלייר אמרה בכעס, "אני מנסה להגן עלייך קלייר" קיי אמר במבט מודאג, "איך? בכך שאתה אומר לי מה לעשות? בכך שאתה הופך את אבא שלי לאדם רע?!" קלייר צעקה עליו. "קלייר בבקשה תביני, אני אומר את זה לטובתך האישית!" קיי צעק עליה, הוא לא התכוון לצעוק עליה. הוא נזכר איך כשהם היו ילדים כל פעם שהוא היה צועק עליה כשהיא גנבה לו את חיילי הצעצוע, היא הייתה מתחילה לבכות. הוא נזכר שכשצועקים עליה היא מתחילה לבכות מרוב פחד ולחץ, קיי ראה דמעות בעיניה. הוא רצה כל כך לחבק אותה אבל ידע שזה לא אפשרי כרגע, כי היא רק תרצה להתרחק ממנו יותר. "אתה מנסה להגן עליי? אתה מנסה להיות לטובתי? איזה מין ידיד טוב אתה אם אתה אומר לי להתרחק מהמשפחה היחידה שלצידי?" קלייר התחילה לבכות, היא השפילה את מבטה, היא לא רצתה להביט בקיי, בבחור שחשבה שהוא ידידה הטוב. "אז מה עם הוא יוצא עם אמא של מיקוטו?! זה לא הופך אותו לאדם רע! זה לא הופך אותו לפושע!" קלייר אמרה בעצב, דמעותיה לא הפסיקו לזלוג אף על פי שרצתה שהן יפסיקו. "קלייר, בבקשה אל תבכי, אני לא רוצה שתבכי" קיי הביט בה בעיניים מודאגות, היא הביטה בו בעיניים חומות וגדולות. "איך אתה רוצה שלא אבכה, אם אתה צועק עליי ככה? אם אתה אומר לי להתרחק מאבא שלי? אם אתה רומז שהוא אדם רע? איך אתה רוצה שאני לא אבכה מהסיטואציה הזו?" קלייר אמרה בקול רועד, קיי החזיק את ידה. "קלייר, תאמיני לי, אני אומר את זה לטובתך, אל תתקרבי אליו יותר מדי" הוא חיזק את אחיזתו כשם לב שידיה רועדות. "מה אתה כבר מבין? אתה לא יודע כלום עליו! אתה לא יודע כמה אבא טוב הוא! הוא המשפחה היחידה שלי כאן, סבתא שלי גרה רחוק והוא היחיד שיכול לטפל בי כמו שצריך!" קלייר הביטה בקיי עיניה דמעו והיו אדומות, קיי ניקה אותן בידו. "אני יודע עליו יותר מאשר את יודעת" קיי אמר במבט רציני, "היה משהו מעבר לנשיקה…היום, במשרד שלו" קיי השפיל מבט, "הם דיברו…אני ומיקוטו שמענו על מה הם מדברים, קלייר…זה לא משהו טוב.." קולו היה רציני, חד וברור. "תסביר לי…תספר לי, תגיד לי מה הם אמרו, אני רוצה להבין" קלייר ניסתה להירגע. "אני לא יכול להסביר, זה מסובך!" הוא נאנח, קלייר שיחררה את ידיה בכוח, "למה אתה לא מספר לי? למה זה כל כך מסובך?!" קלייר התעצבנה, היא שוב הרגישה כמו ילדה קטנה שאף אחד לא מספר לה כלום, "אני לא תמימה עד כדי כך, אני אבין אתה יכול לספר לי!" קלייר צעקה, "זה משהו מעבר לזה!" קיי ניסה להסביר את המצב. קלייר שתקה, היא רק הביטה בו במבט כועס, היא לא האמינה למתרחש, אם אחיה היה כאן הוא היה עושה הכל כדי שהיא לא תבכה, הוא היה מגן עליה והיה בצד שלה לטובתה. "מה אתה כבר מבין.." קלייר השפילה מבט, "זה לא שאתה בן משפחה שלי או משהו שאתה יכול להכיר את אבא שלי מקרוב.." היא מלמלה, "קלייר….אני…" קיי בא להסביר הוא בא לחשוף את סודו, עד שקול הדלת הנפתחת מהאחוזה נשמע. אוסטין יצא מפתח הבית לעברם. "קלייר, ארוחת הצהריים מוכנה.. אני מעדיף שתיכנסי עכשיו" הוא חייך חיוך מתוך אליה ואז הביט בקיי במבט אדיש ותוקפני. "כן אבא.." קלייר מלמלה, אוסטין החל ללכת במהירות לעבר הבית בעוד קלייר הלכה מאחוריו, קיי הספיק לתפוס בידה. "את יודעת מה? תשאלי את אבא שלך בעצמך, על מה הוא דיבר במשרד עם אמא של מיקוטו" קיי הביט בה במבט רציני קולו היה תוקפני, קלייר רק הנהנה ורצה לביתה. 'קלייר…בהצלחה…' הוא הוציא את הקובייה ההונגרית והלך איתה לעבר ביתו הקטן.

קלייר התחילה לאכול את ארוחת הצהריים שלה. עבר שקט מביך בינה לבין אביה, היא לא אהבה את השקט הזה, וכשהביטה באביה הוא היה נראה כועס ועסוק במשהו בתוך ראשו. 'תשאלי את אבא שלך' המילים האלו הדהדו בראשה במשך כמה דקות. "אבא…" קלייר מלמלה, אביה הסתכל עליה במבט מסוקרן. "על מה אתה ואמא של מיקוטו דיברתם היום במשרד שלך?" קלייר הביטה בו במבט רציני, היא התמלאה בביטחון מול אביה לפתע. "את שמעת על מה דיברנו?" עיניו של אוסטין הצטמצמו, קלייר נדה בראשה. "לא, אבל שמעתי מלמולים, ואז ראיתי אתכם מתנשקים…" קלייר הביטה בו בכעס, "ממתי אתם ביחד? למה לא סיפרת לי שיש לך חברה?" קלייר התעצבנה. "איך את יודעת שזאת אמא של מיקוטו?" אוסטין אמר בקול אדיש, "פגשתי בה ברחוב אחרי מפגש לא נעים בינה לבין מיקוטו" קלייר אמרה באדישות, אוסטין התפלא על התנהגותה החריגה. "זה לא עניינך על מה דיברנו" אוסטין שתה את כוס הלימונדה שלו. "זה כן ענייני, יש לי הרגשה שאתה מסתיר ממני משהו חשוב, אתה אף פעם לא הסתרת ממני דברים" קלייר חזרה למבטה הדאגני והרגיל. "אתם דיברתם עליי נכון?" הא השפילה מבט. "זה לא עניינך קלייר, זה דברים שלא קשורים בך, יש לי עסקים לעשות…זו הייתה פגישת.." אוסטין בא לומר אך קלייר נכנסה לדבריו במהירות "פגישת עסקים? לפי מה שאני יודעת בפגישות עסקים לא מתמזמזים!" קלייר התרוממה מכיסאה. "קלייר, אל תצעקי עליי…" אוסטין התרומם גם הוא, גובהו היה מעל לשל קלייר כבערך 10 ס"מ. "לא את מי שהקשיבה לנו. אילו היו קיי ומיקוטו נכון? הם אילו שהקשיבו לנו…אני צודק?" חיוכו היה כחצי חיוך. קלייר לחצה את ידיה לאגרופים. "לא, וגם אם כן זה לא עניינך…" היא אמרה בקול תוקפני. "זה ועוד איך ענייני…אני רוצה שתתרחקי מהם ככל שאפשר, הם רק השפעה רעה עלייך" אוסטין אמר באדישות. "לא! אני לא אתרחק מהם!" קלייר צעקה עליו, אוסטין החליף את מבטו האדיש למבט כועס, "מה אמרת?" הוא מלמל, שיניו חרקו. "אמרתי שאני לא אתרחק מהם! הם החברים שלי! כן קיי מעצבן לפעמים אבל הוא עדיין חבר טוב שלי, וגם…אתה לא אומר לי מה לעשות בקשר לחיי החברה שלי!" היא צעקה עליו עוד פעם, אוסטין התעצבן ונתן לקלייר סטירה חזקה. עיניה התמלאו דמעות, "אל תדברי אליי ככה יותר בחיים שלך.." אוסטין אמר בכעס, "בסדר.. אני גם ככה לא רוצה לראות אותך!" קלייר רצה מחדר האורחים אל עבר הדלת, היא יצאה מהבית בריצה ובבכי. אוסטין הביט עליה בחלון ואז הביט לשמיים, 'בקרוב יהיה גשם..' אוסטין נאנח וחזר לחדר העבודה שלו.

הגשם החל לרדת, קלייר הביטה בטיפות שיורדות בגג החיצוני של החנות, היא עמדה מתחתיו מפני הגשם. 'מה אני אעשה עכשיו? אני לא יכולה ללכת הביתה.. אני לא יודעת איפה קיי או מיקוטו גרים…ו…' קלייר נאנחה, כמה דמעות ירדו לה שוב כשנגעה במקום בו היא נפגעה. "קלייר..?" היא שמעה קול מאחוריה, היא הסתובבה במהירות. "מיקוטו? מה אתה עושה פה?" היא הביטה בו בפליאה, "זו אותה השאלה שלי אלייך…" היא שמה לב שהוא החזיק שקית של מצרכים מהחנות ובידו השנייה מטריה. "אני די…ברחתי מהבית אחרי מריבה עם אבא שלי…" קלייר השפילה מבט. מיקוטו קירב את מטריתו מעל קלייר, "בואי אליי, תתחממי אצלי בבית ואתקשר משם לקיי.." מיקוטו חייך אליה חיוך מרגיע. קלייר אהבה את החיוך של מיקוטו, הוא היה חיוך מיוחד כזה במיוחד עבור מיקוטו כשבקושי מחייך או מראה הבעות שמחה.
כשהגיעו לביתו של מיקוטו, היה בו חום מסויים, האח היה דלוק וקלייר ישבה מולו בשפה בזמן שמיקוטו הביא לה שמיכה להתכרבל בה. "נעים לך?" מיקוטו שאל אותה בזמן ששם את מעילו במתלה. קלייר הנהנה בעצב. "מה קרה בינך לבין אבא שלך?" מיקוטו ישב לידה והביט בה, הוא שם לב ללחייה האדומה. "רבנו, שאלתי אותו על מה הוא ואמא שלך דיברו, התחלנו לריב ולבסוף זה הגיע שהוא נתן לי סטירה וברחתי מהבית.." היא שפילה מבט בעצב, עיני זהרו והביטו באש של האח. "אני מבין, הוא אף פעם לא נתן לך סטירות נכון?" מיקוטו נאנח, קלייר נדה לשלילה, "הוא אף פעם לא היכה בי…" היא מלמלה. "דרך אגב, איפה ההורים שלך?" קלייר הביטה סביב כששמה לב שהוריו המאמצים של מיקוטו לא נמצאים. "הם בפגישת עסקים מחוץ לעיר" מיקוטו אמר באדישות. נזכר שכשדיבר לפני כן עם רן, רן אמר שהוא ודייסון הולכים לפגישת עסקים חשובה ואז נתן לו את רשימת המצרכים הגדולה. מיקוטו נאנח שוב, "התקשרתי לקיי, הוא יבוא הכי מהר שיוכל..עד אז את יכולה לנוח קצת" מיקוטו חייך אליה חיוך מרגיע, קלייר הנהנה וראש נשען על משענת היד של הספה, היא ישנה שינה עמוקה. מיקוטו הביט בה, הוא חשב כמה בחורה חזקה היא שהיא יכולה להתמודד עם כל כך הרבה דברים, עד כמה היא מנסה להיות חזקה עבור כולם. הוא העריך את זה, במיוחד את האופי שלה האופי התמים החם והאוהב שלה. הוא הביט בה בחיוך וליטף את שערה. "לילה טוב" הוא נישק אותה בפה בזמן שישנה והלך לעבר המטבח לשים את המצרכים במקום.