Love Twins- פרק 25

כל גופו של פין רעד, "שיקרת לי…" קולו של פין רעד גם הוא, "שיקרת לי כל חייך! מאחורי הגב שלי רצחת! אמא לא מתה ממחלה נכון?! אתה הרגת אותה נכון?!" פין צעק על דייסון, דמעות ירדו מעיניו. דייסון הביט לתמונה שלו ושל אישתו, הוא רק הנהן והשפיל מבט. "כל פעם שהלכת לעבודה, אתה בעצם רצחת, אתה שיקרת לי!! הידיים שכל הזמן חיבקו אותי תמיד היו מלאות דם לפני כן נכון?!" פין נראה מזועזע. "איך יכולת, לעשות לי את זה?!" פין השפיל מבט, הוא התחיל לבכות. "פין..תקשיב אני.." דייסון התקרב אליו והושיט את ידו לעבר שערו השחור והחלק של פין. "אל תתקרב אליי! רוצח!" פין התרחק ממנו במהירות. "אני שונא אותך!" פין נתן לדייסון סטירה בלחי. "אני שונא שונא שונא שונא שונא!" פין צעק. "פין, אל תתנהג כמו ילד קטן" דייסון נאנח וחיבק את פין. "תעזוב אותי! תעזוב!" פין ניסה להיאבק ולהשתחרר מאחיתו של דייסון, אך היא הייתה חזקה מדי. "פין, עם כל הצלת חיים, חיים אחרים נלקחים.." דייסון לחש לו,פין רעד מבכי. "אילו חיים הצלת כשהרגת את אמא…?" פין בכה על דייסון. "שלך" דייסון הביט על פין וליטף את שערו. פין הפנה את מבטו במהירות לעבר דייסון. הוא דחף את דייסון במהירות ממנו, "תתרחק ממני, אתה משקר.." פין שם את ידיו על אוזניו, "פין תקשיב לי.." דייסון התקרב אליו, "תתרחק ממני! אתה משקר! אני לא רוצה להקשיב לך!!" פין יצא בריצה ובבכי מהחדר אל עבר היציאה. "פין!" קלייר רצה אחריו אך מיקוטו תפס בידה, "זה לא יעזור עכשיו קלייר, זה עניין ביניהם.." מיקוטו החליש את אחיזתו כשקלייר נעמדה חזרה. "אתה ידעת מזה נכון?!" קלייר אמרה במבט כועס, "ידעת מכל זה!" קלייר הביטה במיקוטו. מיקוטו הנהן, "ידעתי, ואני גם יודע את הסיפור המלא של דייסון ופין, אבל לא התערבתי כי זה עניין שלהם, לא שלי, קלייר את חייבת להבין גם. היחידים שיכולים להחליט עכשיו בקשר למה שימשיך זה רק פין ודייסון, אין לנו זכות להתערב" מיקוטו אמר במבט קר לעבר קלייר, היא הרגישה צמרמורת. "עדיין, פין הוא החבר הכי טוב שלי, אני לא אעזוב אותו" קלייר רצה, מיקוטו ניסה לעצור אותה אך היא דחפה אותו ממנה, "מצטערת מיקוטו" היא המשיכה לרוץ לעבר פין. "זה לא יעזור מיקוטו, כשקלייר מחליטה משהו, היא תמשיך אותו עד הסוף" קיי הניח את ידו על כתפו של מיקוטו. "אולי פין יקשיב לה, היא בטח רוצה לדבר איתו.." קיי נאנח, "קלייר כועסת עליי נכון?" מיקוטו השפיל את מבטו, "אל תדאג, קלייר היא טיפוס שסולח מהר, ואני מכיר אותה, אתה מדבר עם מי שתמיד היה רב איתה והיא הייתה מנסה לא לדבר איתי יום שלם אבל לא הצליחה" קיי צחקק. "קיי, מה יקרה כשהיא תגלה? שאתה אח שלה?" מיקוטו הביט על קיי, קיי חייך חיוך קטן, "זה באמת מה שמעניין אותך עכשיו מיקוטו?" קיי גיחך.
רן נעמד בחדר, הוא הביט בדייסון בחיוך קטן. "מה אתה רוצה?" דייסון ישב על המיטה. "אתה רוצה שאני אדבר עם פין?" רן חייך והתיישב ליד דייסון, "אתה לא חייב רן" דייסון השפיל מבט, הוא הסתכל על התמונה של פין כשהיה קטן. "אני לא חייב, אבל אני כן רוצה" רן גיחך, "הרי בשביל זה יש חברים, עכשיו ראיתי את קלייר רצה לפין, היא גם רוצה להרגיע אותו" הוא הביט על דייסון. "תקשיב דייסון, המצב באמת קשה…אבל פין חייב להבין את המצב שלך" חיוכו של רן נמוג למבט רציני. "מה אתה רוצה לספר לו?" דייסון הביט על רן, דמעות זלגו מעיניו. "את הסיפור שלך, את כולו.." רן חייך חיוך עדין וניגב את הדמעות של דייסון. "זה לא יעזור רן, פין אמר שהוא לא יקשיב.." דייסון נאנח, "הוא אמר שהוא לא יקשיב לך, אבל הוא לא אמר שהוא לא יקשיב לי" רן צחקק, ודייסון גיחך, "אם כך, לך תנסה" הוא השפיל שוב מבט, רן קם מהמיטה ודילג לעבר כניסת הבית.

פין יצא מהדלת במהירות ורץ לעבר תחנת האוטובוס הקרובה ביותר, הוא הרגיש יד גוררת אותו. "אל תלך!" קלייר אמרה לו במבט רציני. "למה לא? מה יש לעשות כבר?! אני לא רוצה להיות עם הרוצח הזה!" פין השפיל מבט, "פין, תסתכל עליי" קלייר הרימה את מבטו, הם דיברו בגובה העיניים. "פין, אתה חייב להקשיב לאבא שלך, לפחות תנסה!" קלייר הביטה בו במבט מודאג, פין המשיך לבכות. קלייר החזיקה את פניו של פין, כל יד שלה נגעה בלחי אחרת של פין. "תקשיב פין, אני יודעת שזה שוק, אבל זה אבא שלך, אתה חייב להקשיב לו, הוא רצה שתקשיב לו אבל ברחת. אני בטוחה שיש מעבר לזה, אם רק…" קלייר הביטה בעיניו השחורות של פין, "מה את בכלל מבינה?! לך יש אבא שאוהב אותך! הוא היה איתך כל הזמן הזה! הוא לא נטש אותך! אבא שלי נטש אותי! אבא שלי הרג את מי שאני אהבתי" פין צעק על קלייר, היא חיבקה את פין, "לא, הוא כן נטש אותי, במשך שלוש שנים, הוא השאיר אותי עם סבתא שלי, ולא דיבר איתי במשך שלוש שנים עד שאמר לי לחזור חזרה הביתה" קלייר לחשה באוזנו של פין דמעות דלגו מעיניה. "אבא שלי לא היה אבא כל כך חם אחרי הגירושים, הוא כעס כל הזמן וצעק עליי… אבא שלך, דייסון, הוא טיפל בך, הוא דאג לך, הוא לא אמר לך על אמא שלך כדי שלא תיפגע" קלייר חיבקה יותר חזק את פין. "פין, יש לך אבא טוב, תאמין לי, דייסון הוא אדם טוב…" קלייר חייכה חיוך עצוב. פין רעד. "אז פה הייתם ילדים שובבים" רן דילג לעברם עם סיגריה דלוקה ביד בחיוך מתוק. קלייר ופין ניתקו את החיבוק. "קלייר, תחזרי הביתה, אני רוצה לדבר עם פין בארבע עיניים" רן חייך, "אבל.. פין.." קלייר אמרה במבט מודאג, "זה בסדר קלייר, אני אסתדר" פין חייך אליה, קלייר הנהנה והלכה מהמקום. "על מה רצית לדבר איתי?" פין הביט ברן, "בוא לפארק, אני רוצה לשבת קצת ואין פה ספספלים" רן נאנח ועישן את הסיגריה, פין הביט בו במבט כעוס. "מה? אני לא צעיר כמוך, אני צריך לשבת ולנוח מדי פעם!" רן הביט בו במבט מתמם. הם הלכו לעבר הפארק, "על מה אתה רוצה לדבר?" פין חזר על השאלה. "עד כמה שבא לי לעוף באוויר יחד עם חתולים מעופפים לעבר החלל" רן צחקק, פין הביט עליו במבט רציני. "זה ברור כבר על מה אני רוצה לדבר לא?" רן חייך והדליק עוד סיגריה. הם נכנסו לפארק והתיישבו על אחד הספספלים, רן אכל גלידה בטעם שוקולד שהזמין מדוכן. "רוצה?" רן הציע לפין אך הוא סירב במהירות. "אתה מפספס.." רן נאנח. "תדבר.." פין השפיל מבט. "אני רוצה לספר לך על העבר של דייסון, על כולו" רן חייך.