Love Twins – פרק 27

קלייר וקיי התקדמו לעבר היציאה. "כדאי שתלכו, עבר על כולנו יום ארוך, עדיף שננוח" מיקוטו אמר באדישות, קלייר הביטה בדייסון, שישב בכורסא הקטנה בסלון והסתיר את עיניו. היא התקדמה לעברו והתיישבה לידו, "פין חיכה לך" היא חייכה ודייסון הביט בה, "הוא חיכה שתחזור, אחרי שהלכת, הוא גר אצל סבתא שלי וחיכה לך בכניסה לבית שלה" עיניה פגשו את עיניו, עיניו היו מלאות בצער וכאב. "הוא אמר שאתה תחזור, אבל אחרי חודש שהוא חיכה לך הוא ניכנע" קלייר השפילה מבט בעצב, "פין ניסה להתגבר על זה, אבל כל פעם שראה ילד קטן עם אבא שלו עיניו התמלאו בדמעות" קלייר חייכה חיוך עצוב לעבר דייסון. "הוא תמיד..חשב עלייך" היא החזיקה בידו של דייסון. "אבל עם הזמן, הוא הרגיש בדידות כל כך גדולה, תחשוב על זה, שהילד שלך ללא משפחה במשך כל כך הרבה זמן, אחרי שהתרגל להיות עם אחת כזו. היית חסר לפין עד מאד" דייסון נאנח והביט על החלון, "לפעמים אני חושב, אם אני בכלל עשיתי את תפקידי כאבא טוב" דייסון קם ממקומו, הוא הביט על קלייר. "תודה שניסית לעודד קלייר, אבל אני מעדיף להישאר קצת לבד" הוא חייך אליה חיוך קטן, היא הנהנה והלכה לעבר קיי. "בוא נלך" קלייר גררה אותו אל מחוץ לבית והם התקדמו במהירות במורד הרחוב. "אתה רוצה שאכין לך תה?" מיקוטו הביט בדייסון ששב להתיישב בכורסא הקטנה בכבדות. "איפה רן ופין? הם היו אמורים לחזור, או לפחות רן היה אמור לחזור.." דייסון מלמל, "לפני כמה זמן הם יצאו בערך?" מיקוטו חשב בדאגה. "לפני חצי שעה לכל היותר" צלצול הפלאפון של דייסון הפריע בהמשך השיחה. "הלו?" דייסון ענה במהירות, "אני מדבר עם דייסון נכון? תקשיב, הבן שלך והחבר שלך נחטפו" קול של נער היה מעבר לפלאפון. "על ידי מי?!" דייסון קם במהירות, "על ידי המאפיה שהיית בה, והמאפייה של סוקה" הקול נשמע משועמם מעט, "איך אתה מכיר את-" דייסון היה המום, "אתה באמת רוצה לחקור עליי עכשיו? תמהר אני מחכה בחוץ" השיחה נותקה. "מיקוטו! הולכים! פין ורן נחטפו" דייסון ומיקוטו רצו ויצאו מהבית במהירות. בחוץ חיכה רכב ג'יפ שחור ולידו עמד נער, בעל שיער שחור וקוצני עם פוני לעין שמאל, עיניים זהובות, הוא לבש גופייה שחורה עם הדפס של גולגולת, מכנס ג'ינס קרוע בצבע שחור ומגפי עור. קעקוע של דרקון ירוק היה ממרפקו עד כתפו. "לקח לכם הרבה זמן" הנער הביט בהם בשעשוע, "אתה מהמאפיה של סוקה" דייסון התקדם לעבר הנער, "אז למה אתה עוזר לנו?" הוא הסתכל בחשד. "כי אני בוגד, זה ברור לא?" הנער חייך חיוך מלא בשעשוע, "תיכנסו מהר למכונית ואסביר לכם על התוכנית להיכנס בדרך" הנער נכנס במהירות למושב הנהג מיקוטו התיישב מאחור ודייסון ליד הנער. הנער נהג במהירות, דייסון הביט בו, על אוזנו הימית היו חמישה עגילים לאורכה. "מי אתה?" מיקוטו שבר את השתיקה, "אני סם, אני בן תשע עשרה אם רצית לדעת כל כך" סם חייך, "ואתה מיקוטו נכון? אתה בן השטן" סם גיחך, מיקוטו הנהן בשקט. "אתה יודע הרבה יחסית למישהו שרק עכשיו רואה אותנו.." מיקוטו מלמל, סם נד לראשו, "לא, עקבתי אחריכם פה ושם" הוא חייך חיוך מתוק, מיקוטו הצטמרר. "סטוקר.." הוא מלמל. "איפה פין ורן?" דייסון שינה נושא, "הם בבניין של המאפיה שלנו, בשנתיים האלו שפרשת המאפיות איחדו כוחות, שניהן. המטרה שלהן זה פין" סם לקח מקל שוקולד מחפיסה שהייתה לידו, "רוצים?" הוא הציע בחיוך, שניהם נדו לשלילה. סם אכל את המקל במקומם, "הם רוצים לקעקע את פין, כמו שהם עשו לך" סם נאנח, "איך אתה יודע כל כך הרבה עליי?" דייסון הביט בו במבט חשוד, סם המשיך לחייך והאיץ בנסיעה. "אתה רשום במאפיה שלנו, ובמאפיה השנייה לכן אני יודע" הוא פנה פנייה חדה ומיקוטו כמעט נפל מכיסאו. "נשמע שעשית מחקר מעמיק" דייסון הביט בו באדישות, סם הנהן, הוא החנה בתוך מחסן נטוש. "זה המקום הכי קרוב לבניין של המאפיה, הם תמיד שמים טירונים לשמור על הבניין" סם הוציא את הנשקים מהמכונית. הוא הטעין את האדח ושם בכיס מעילו. "איך אתה יודע את זה?" מיקוטו הביט בו ולקח אקדח. "טירונים תמיד מסתירים את הקעקועים שלהם, זה החוק אצלנו, הם לא ידעו מי אני אז קל להיכנס" סם הוציא שני בדים וחבלי קשירה. "מה אתה עומד לעשות?" מיקוטו נרתע מעט, "אתם עומדים להתחזות לשבויים שלי שתפסתי, ככה יתנו לכם להיכנס, ברגע שניכנס אני אוציא את החליפות של השומרים מהתיק ואז נחליף במהירות בשירותים כדי שהאחרים לא יזהו" סם הסביר את התוכנית במהירות בזמן שכיסה את עיניהם של מיקוטו ודייסון וקשר את ידיהם. "אתה נשמע מתוכנן מראש, כאילו תכננת את זה לפני הרבה זמן" מיקוטו נאנח, סם גיחך "אני מצויד לכל דבר" הוא אמר בקולו העמוק, "כמה זמן אתה כבר עוקב אחרי פין?" אמר דייסון בזמן שסם שם אותם במושב האחורי של המכונית. "די.. הרבה.." סם חייך חיוך קטן ונגע בשרשרת הצלב הכסופה שהייתה סביב צווארו, הוא יצא במהירות מהמחסן הנטוש והתקדם לעבר הבניין כאשר הוא חנה לידו הוא הוציא באגרסיביות את דייסון וסם. "אל תגידו כלום.." הוא לחש להם ודחף אותם קדימה. השומרים הביטו בו וסם הראה להם את הקעקוע. "הם איתי" הוא הצביע עם ראשו על דייסון ומיקוטו. השומרים הנהנו ונתנו להם להיכנס. "זה היה קל" מיקוטו לחש, סם השתיק אותו במהרה, "אל תדברו עד שנגיע לשירותים" הוא לחש, דייסון ומיקוטו הריחו את הריח המסריח והדוחה של השירותים, סם שיחרר אותם במהירות. "קחו את הבגדים האלו ותלבשו אותם מהר" הוא זרק לעברם חליפות ושלושתם נכנסו לתאים במהירות. הם יצאו כאחד, "זה נראה טוב עליכם" סם חייך וסידר את העניבה שלו. "בואו נתקדם" הוא הוציא את מתוך התא את תיק הנשקים שלו.

רן התעורר למשמע הצעקות של פין. "פין?!" רן נבהל ופין הביט בו. "רן אתה בסדר?" שניהם היו קשורים בשלשלאות ועיניהם היו מכוסות. "כן, כן אני בסדר, כואב לך איפשהו?" רן היה מודאג, הוא הרגיש עם ידיו הקשורות את גבו של פין מול גבו שלו. "לא.." פין נד בראשו, הוא הרגיש את חוזק המתכת על ידיו. "אתה חושב, שאבא יבוא להציל אותנו?" פין השפיל את מבטו. "כן, הוא יבוא, תאמין לי, אם זה מדובר בך ובי הוא יבוא ללא היסוס" רן חייך, דמיין את המחשבה שדייסון יפרוץ וילחם בכולם, הוא צחקק מעט. "אתה פוחד פין?" הוא חייך, פין הנהן, "כן, מאד" הוא מלמל. הם שמעו צעדים מתקרבים לעברם. "אבא…?" פין ניסה לקום אך גופו הרגיש כבד והוא נפל חזרה על הרצפה. "כמה חמוד, מתגעגע לאבא שלך?" פין הרגיש יד גדולה נוגעת בסנטרו ומרימה את ראשה, היד הייתה מחוספסת כמו הקול של האיש. "מי אתה?!" פין צעק. "אין צורך לצעוק, אני ראש המאפיה של האבא היקר שלך" כיסוי העיניים הותר ופין הביט בבן אדם רזה בעל שיער שחור אשר הלבין ועיניים חומות. "כמה נחמד מצדך לקום כדי לראות אותי" האיש גיחך, הקעקוע שהיה לדייסון היה על כתפו של האיש, גלוי למראה. "מה אתה רוצה ממני?!" פין הביט במבט מלא שנאה לעבר האיש, האיש העביר את אצבעו על שפתיו של פין, "אין צורך לדבר הרבה, אתה יודע למה אתה פה, נכון?" האיש קירב את פניו לפניו של פין, הסיגריה הייתה בפיו. פין נשך את האצבע של האיש ונטף ממנה דם, "אני לא יודע למה אני פה! אין לך מה לעשות בי!" פין ירק את הדם שנכנס לפיו. האיש גיחך והוציא את הסיגריה מפיו, הוא כיבה אותה בידו של פין, פין צעק צעקת כאב מחרידה. "זה על כך שנשכת אותי" האיש גיחך חיוכו היה סדיסטי ופין הביט בו בפחד. "אתה בדיוק כמו אבא שלך כשהיה קטן, אותו מבט" האיש ליטף את פניו של פין. "אל תיגע בי! אל תיגע בי בידיים המלוכלכות שלך!" פין הפנה את מבטו ומנע מהאיש להמשיך עם המגע. "אבל אתה רגיל למגע של גבר לא? אני זוכר, לפני שנתיים היית עם סוקה נכון? הנער הצעיר הזה, שכבתם יחד לילה לפני שהוא מת נכון?" האיש חייך שוב את חיוכו המפחיד פין לא הביט בעיניו, "אתה כבר מלוכלך, אתה פגע רע, אני מתפלא שאבא שלך בכלל קיבל אותך" האיש בעט בפין. "צ'אד תפסיק עם זה! הוא רק ילד!" רן צעק, "תעזוב את הבן של דייסון בשקט! כבר גרמת לדייסון סבל בעבר! זה הספיק לך לחיים שלמים אז תעזוב את הילד הזה בשקט!" רן היה עצבני, אילולא היה קשור הוא היה מרביץ לבחור וגורם לו לסבל שלא פגש בחייו. "ומה הרופא הצעיר יעשה בקשר לזה?" צ'אד התקדם לעבר רן ובעט בפרצופו. כמה שומרים עמדו מאחורי צ'אד. "תטפלו בו" הוא חייך וחזר לפין בזמן שהשומרים התחילו להרביץ לרן. "רן!" פין הביט בנעשה, הוא ניסה לקום אך שוב גופו היה משותק לגמרי, "תעזוב אותו! הוא לא עשה כלום! הוא לא קשור אלייך בכלל!!" פין צעק דמעות עמדו בעיניו. "פין, אתה רק ילד חסר תועלת שנולד לעולם הזה, מעולם לא עזרת לאף אחד, רק הזקת לכולם" צ'אד התיישב מול פין, "אילולא אתה, אמא שלך הייתה חיה, רן לא היה צריך לקבל את כל זה עכשיו, סוקה היה חי" צ'אד לחש את המשפט האחרון באוזנו של פין, "אתה טועה! אתה היית הורג אותם בין אם הייתי או בין אם לא!" פין ירק על פרצופו של צ'אד ונתן לו בוקס על ידי ידיו הקשורות לעבר סנטרו של צ'אד. "אם תמשיך לזוז הרבה הסם רק ימשיך לזרום בגופך יותר מהר" צ'אד גיחך, הוא בעט שוב בפין, הוא המשיך להכות את פין בחוזקה. "שומריםפ תביאו לי את השוט" צ'אד לא הביט אחורה אך הוא הרגיש משהו קר על ראשו מאחורה. זה היה קצה של האקדח, "תעזוב אותו! כאן ועכשיו" קול קר היה מאחורי. "דייסון, הרבה זמן לא התראינו" צ'אד הביט בו בחיוך. "תתרחק מהבן שלי!" דייסון צעק פעם נוספת. "אבא" פין הביט בדייסון מלא בדמעות ופצעים. "מה דעתך דייסון, שנדבר קצת, לפני שתהרוג אותי" צ'אד התרומם, דייסון המשיך לכוון עליו את האקדח. "למה לי לדבר איתך?!" עיניו של דייסון עיקצצו, "אם אתה לא רוצה שהבן היקר שלך ימות…" צ'אד הרים במהירות את פין והצמיד לרקתו את האקדח, "אבא…." פין מלמל בבכי. דייסון הוריד את האקדח. "בסדר, נדבר" הוא הביט בפין 'פין אל תדאג אני אדאג שתחזור לחיות כמו פעם' דייסון חשב.