Love Twins- פרק 29

רן נסע במכונית בזמן שמיקוטו ישב לידו וקרא בספרו הקטן שנשמר ברכב. "אתה חושב שפין יהיה בסדר?" מיקוטו המשיך לקרוא בסיפרו. "אני בטוח, האמבולנס הגיע מהר מהרגיל, הוא יהיה בסדר" רן חייך, צלצול הפלאפון קטע את המשך השיחה, "זה דייסון" רן ענה ושם אותו על רמקול כדי שימשיך לנהוג. "אתה בנהיגה?" קולו של דייסון נשמע אותו קול אדיש וקר רוח. 'משמע פין בסדר' רן חייך. "כן אנחנו עדיין בנהיגה, הדרך די ארוכה עד הבית" הוא הביט קדימה. "איך פין?" מיקוטו פצה את פיו והביט לעבר הפלאפון. "הוא בסדר, נח עכשיו במיטה בבית חולים, הרופאים אמרו שהוא יוכל להשתחרר בעוד שבוע, ובמקרה הטוב בעוד שלושה ימים" דייסון הסביר. "אני מבין, איך היה באמבולנס? צעקות?" רן חייך. "לא…האמת…שלא" קולו של דייסון נשמע מוטרד מעט. "מה קרה באמבולנס אם כך?" רן הרים את גבתו בהתעניינות. "נישקתי את פין!" לפתע נשמע קול של נער מעבר לטלפון. מיקוטו הניח את ידו על פרצופו. "אידיוט.." מיקוטו מלמל. "סם!" דייסון נשמע כועס. "מה? הם הסתקרנו לדעת מה היה באמבולנס, אז אמרתי את האמת!" סם צחק. "אני מבין שסם נהנה מאד" רן חייך. "אתה יודע את שמו?" דייסון התפלא. "עשינו היכרות קטנה בזמן שהרגת את צ'אד" רן חייך. "בכל מקרה, שמח לשמוע שפין מצא לעצמו חבר חדש" רן חייך. "הם לא חברים, סם המחזר שלו…" דייסון נאנח. "לא לזמן ארוך" סם התערב שנית ושתק במהירות. "בכל מקרה, תודה שעזרת סם" רן הביט לפלאפון כאשר עצר באור האדום. "בשמחה" סם גיחך. "אז פין התמודד יפה באמבולנס?" רן צחקק, דייסון נחר נחירת בוז. "הוא התעלף בשלב מסויים, אבל זה היה כבר אחרי שהוציאו לו את הכדור מהכתף" דייסון נאנח. "אגב פין היה בלי בגדים כשנישקתי אותו! אתם יודעים זה גרם לי ל-" סם החל לומר אך נשמע קול של בעיטה, וקולות מלמולי כאב מסם. רן צחק בקולי קולות. "אני לא מאמין שפין הוא בן זוג של הדבר הסוטה הזה" מיקוטו נאנח. "הוא לא בן הזוג שלו" דייסון אמר בכעס. "לבנתיים" סם ציין, "תשתוק" דייסון פנה אליו, 'הוא כועס" רן חייך. "אני חושב שהם יהיו זוג חמוד לא?" רן צחקק. "הבן שלי לא יצא עם בן מאפיה" דייסון נאנח. "למה לא? ואם הוא יתאהב בו?" רן הסתקרן. "הוא לא" דייסון אמר בכעס. "הוא כן" סם התערב פעם נוספת. הם החלו לריב. "כמו ילדים קטנים.." מיקוטו קרא בסיפרו במבט משועמם. רן צחקק. "רן, תבוא לבית חולים, אני לא אוכל להתמודד עם הבחור הזה עוד הרבה זמן לפני שאכה בו למוות" דייסון נשמע מותש, רן עשה סיבוב חד בדרך לבית חולים. "אני ומיקוטו בדרך אלייך" רן ניתק את השיחה. "אתה לא חושב שפין וסם הם זוג מעניין?" רן הביט על מיקוטו. "זה תלוי רק בפין" מיקוטו נאנח. "ובדייסון, אני לא חושב שדייסון מקבל כל כך יפה את העובדה שסם מאוהב בפין" רן חייך בזמן שהביט במיקוטו. "דייסון לא יכול לסבול את העובדה הזו, אבל אם פין יתאהב בסם, דייסון לא יוכל לעצור אותם מזה" מיקוטו הביט ברן, "כמו שאתה לא יכול לעצור את העובדה שאתה מאוהב בקלייר" רן בילגן את שערו. "אל תזכיר לי את קלייר" מיקוטו כיסה את פניו עם הספר. "האם יתכן שמיקוטו מסמיק?" רן הוריד את הספר ופניו של מיקוטו היו אדומות מעט. "אתה כזה חמוד" רן צחק. "תסתכל על הכביש רן! אתה תדרוס מישהו בקצב הזה" מיקוטו שינה במהירות את הנושא, תמונתה של קלייר עלתה במוחו. 'למה דווקא עכשיו הוא הזכיר לי אותה?' מיקוטו הסתכל מבעד לחלון, פניה המחייכות של קלייר לא יצאו לו מהראש.

רן ומיקוטו הלכו במסדרון בית החולים לעבר קולות המריבה שהיו בסופו. "הגענו" רן דילג לעבר דייסון. "סוף סוף, היה מייאש להיות איתו" דייסון נאנח, רן חיבק אותו. "אתה מדבר מלחץ זה בסדר, תבכה, תבכה" רן חייך וטפח על ראשו של דייסון. "אל תיגע בי, אידיוט" דייסון דחף אותו. "אתה נשמע כמו בחורה קשה להשגה" רן חייך והתיישב בכיסאות. "פין ישן בחדר הזה?" מיקוטו התיישב ליד סם, סם הנהן. "למה נישקת את פין? פגשת אותו רק בבניין" מיקוטו הביט על התקרה, האור הלבן והמסנוור מהמנורות הבהב. "וכאן אתה טועה, מיקוטו" כשסם אמר את שמו, מיקוטו הצטמרר מעט. "הוא פגש אותי לראשונה בבניין, אבל זו לא הפעם הראשונה שלי לפגוש אותו" סם גיחך והביט על הדלת. "אתה עקבת אחריו? למה?" מיקוטו הביט בו בחשד, 'איך אוכל לסמוך על בן אדם שמעולם לא ידעת על קיומו אבל יודע כמעט כל דבר עליי?' הוא חשב, מקמץ את אגרופיו. "יש התחייבויות קודמות" סם חייך ועצם את עיניו. "אבא?" נשמע הקול של פין מהדלת, דייסון עצר את שיחתו עם רן ונכנס לחדר. "זו פעם ראשונה שאני רואה את דייסון חמוד" רן התיישב לידם בחיוך. "רן אל תגיד לי שאתה מאו-" מיקוטו נאנח אך רן סתם את פיו במהירות. "לא, אני לא. אבל תודה שהדאגה שלו לפין זה חמוד, ילדים קטנים זה חמוד" רן צחק. "פין הוא לא ילד קטן, הוא בן שש עשרה" מיקוטו הביט בו במבט קר, רן התמלא צמרמורות ואז צחק פעם נוספת. "ילדים…" רן בילגן את שערו של מיקוטו. "רן! לא בבית חולים! יכולים לראות את העין!" מיקוטו סידר במהירות את שערו, "שים רטייה" סם נאנח. "אני לא רוצה להיראות כמו פיראט, חוץ מזה שזה יראה יותר חשוד" מיקוטו שילב את ידיו אחת בשנייה. "יחשבו שאתה איבדת אותה או משהו, היה לי חבר ששם רטייה רק כדי להיראות מגניב" סם גיחך. "איפה החבר שלך עכשיו?" מיקוטו הביט בסם, מצפה לתשובה שהוא ידע שיגיד. "מת, הרגתי אותו" סם שרק, כבדרך כלל. "למה הרגת אותו?" רן נשמע מסוקרן, "רבנו, לא הסתדרנו, הוא ניסה להרוג אותי ואז הרגתי אותו" סם עשה צורה של רובה בידו, "לקחתי את הרובה שלי, ואז בום" הוא עשה תנועת ירייה עם ידו בחיוך. "בדיוק בראש" סם צחקק. "אתה בן אדם פסיכוטי" רן נאנח. "לא יפה להגיד למי שהציל לך את התחת" סם גיחך. "האמת היא שאני הצלתי אותו" מיקוטו הביט בסם במבט אדיש, סם המשיך עם חיוכו המתוק. "אבל בלעדי, ובלי התוכנית שלי רן היה היום מת בבית הקברות, שהתולעים אוכלים את גופתו המתרקבת" עיניו של סם זהרו בצבע הזהוב שלהם, גורמים לאווירת מתח. השיחה נגמרה בשתיקה מביכה במשך כמה דקות.
דייסון התיישב ליד פין. "פין איך אתה מרגיש?" דייסון החזיק בידו, מפחד לעזוב אותה, מפחד שפין יברח לו שוב. "אני בסדר" פין מלמל, קולו היה צרוד מכל הצעקות. "איך ישנת?" דייסון הביט בפין, עיניו שידרו דאגה ורוך. "טוב, היה לי חלום על-" פין חייך ודייסון חיבק אותו במהירות. "אבא?" פין הביט על אביו מלמעלה. דייסון בכה על פין, "אתה לא יודע כמה דאגתי לך, ברגע שגיליתי שחטפו אותך!" דייסון חיבק בחוזקה את פין, פין שתק וחיבק את אביו, עוצם את עיניו. "חשבתי שאתה הולך למות! במיוחד ברגע שהם החלו להפשיט אותך! ברגע שלא יכולתי לעשות כלום, חשבתי שזהו זה" דייסון רעד. פין אף פעם לא ראה את אביו במצב כזה. "חשבתי שאני הולך לאבד אותך! כמו שאיבדתי את לין" דייסון ליטף את שערו של פין, להרגיש שהוא כאן איתו, לדעת שהוא הלך לאף מקום. "כמו אמא?" פין מלמל, דייסון הנהן. "כן כמו אמא, פין. פחדתי כל כך שתלך כמו אימך, אני מצטער שלא הייתי יכול לעשות כלום" דייסון הביט בפין, ליטף את פניו. "אבא, אל תדאג, אני כאן" פין חייך, אותו חיוך כמו של אימו. כך חשב דייסון. "אני כאן איתך, יש לך אותי נכון? אני סולח לך אבא, אני הייתי אנוכי כלפייך מבלי לשמוע את הצד שלך" פין ניגב את דמעותיו של דייסון. "אין לך מה לבכות אבא, הכל בסדר עכשיו נכון?" פין חייך, מרגיע את דייסון. "אני חי, אין לך ממה לדאוג אבא, אני אהיה בסדר" פין שם את ראשו על כתפו של דייסון. "הכל בסדר, חזרנו להיות משפחה שוב" פין צחקק. דייסון התגעגע לצחקוק ולחיוך של פין, מזה שנתיים. "אני מצטער פין, על שהיית צריך לעבור את כל זה" דייסון חייך חיוך עצוב. "זה לא אתה אשם אבא, זה המאפיה, הם אשמים, אין לך מה להצטער" פין חייך. "פין, כשתצא מפה, נבלה יחד כדי להשלים את הכל" דייסון חייך, פין הנהן וצחקק. צלצול הפלאפון של דייסון הפריע לשיחה, "זו בטח מריה, אני כבר חוזר" דייסון יצא מהחדר ובמקומו נכנס סם. "סם…" פין השפיל מבט והסמיק מעט, מסתיר את פניו עם ידיו. "אתה ביישן" סם סגר את הדלת והתיישב ליד פין. "אתה מתבייש לראות אותי בכלל מה שקרה באמבולנס?" פניו של סם התקרבו לשל פין. הוא הביט בעיניו של פין, עיניו של סם היו מלאות שעשוע מהפנים הסמוקות ממבוכה של פין. "ל-לא, כלומר כן, כלומר….לא יודע" פין השפיל מבט, מונע מעצמו להסתכל על סם. סם צחקק, "אתה חמוד" הוא נישק את לחיו של פין, לחיו הייתה חמה. "פין, איך אתה מרגיש?" הוא ליטף את לחיו, פין נגע בידו. "אני…אני בסדר" פין מלמל. סם נגע עם אגודלו בשפתיו של פין, "אז תחייך אליי" סם חייך חיוך מרגיע, פין חייך חיוך קטן. "תמיד תחייך פין, זה יותר יפה לך" סם צחקק, "יש לך חיוך יפה, אל תהרוס אותו" הוא הוריד את ידו מפניו של פין וליטף את ידו של פין. "סם, ל-ל-למה, נישקת אותי?" פין גמגם מעט, משחק בידיו. "למה בעצם אכפת לך ממני?" הוא השפיל מבטו, עיניו שידרו עצב. "רק עכשיו הכרנו ו.." פין מלמל במהירות וסם השתיק אותו בנשיקה חזקה בפה. "סם למה אתה-?" פין הסמיק בחוזקה, סם נשכב מעליו בחיוך. "זו תשובה ברורה מספיק עבורך? או שאתה רוצה עוד?" סם גיחך, "למה אתה מתכוון?" פין לחש. סם פתח את חולצת הכפתורים של בית החולים שהייתה על פין. הוא נישק את פין נשיקה ארוכה בזמן שהחל לחבק אותו. סם ניתק את הנשיקה והחל לנשק נשיקות קצרות את צווארו של פין. "סם- סם אני חושב שלא…" פין התנשף, סם הביט בו מלמעלה, עיניו הזהובות נצצו. "לא אקבל לא" סם לחש לפין באוזן והמשיך לנשק את צווארו. הם הפסיקו ברגע ששמעו צווחה קטנה בחדר. סם הסתובב והוא ופין הסמוק והמום הביטו באחות בית החולים בעלת השיער החום והעיניים בצבע חום כהה שהביטה בהם מלאת סומק. "א-אני צריכה לבדוק את פין, אז אצטרך להפסיק אתכם באמצע ה-כן" האחות מלמלה. "אם אפשר רק להגיד משהו?" היא הביטה בהם בזמן שפין סגר את כפתוריו. "כן?" סם גיחך. "אתם חמודים יחד!" היא חייכה. "תודה, נכון שהוא הדבר הכי חמוד שראית מימייך?" סם הביט לעבר פין המלא בסומק ממבוכה. "רגע סם, תוכל להגיד לי משהו לפני שאתה הולך?" פין הביט בו, סם חייך, ממשיך לשכב מעליו. "כן?" עיניו המאושרות של סם זהרו. "יש לך, את אותם העיניים והמבנה פנים של-" פין ניסה להגות את השם אך היה לו קשה מבלי שדמעות יעמדו בעיניו. "של סוקה?" סם גיחך, פין הנהן. "אתה מכיר אותו?" פין הסתקרן. "אגיד לך סוד קטן" סם התקרב לאוזנו של פין. "אני האח הגדול של סוקה" סם לחש וליקק את אוזנו של פין. "תתנהג יפה פין, אל תצרח כמו שתצרחת באמבולנס, אלא אם אתה רוצה שנחזור למה שהיה שם" סם ירד ממיטת בית החולים והביט בפין מלא בשעשוע בזמן שמבטו המשיך להיות המום, סם יצא מהחדר ומשאיר את פין בשתיקה ובתדהמה.