Love Twins- פרק 30

סם יצא מהחדר והתיישב ליד מיקוטו. "מה עשית לו? שמעתי את הצווחה של האחות" מיקוטו קרא בסיפרו. "רק נהנו קצת יחד" סם גיחך "נישקת אותו?" מיקוטו הביט בו בזווית עינו, סם הנהן, חיוכו התרחב. "אם דייסון ידע על זה, הוא יהרוג אותך ואני מתכוון לזה" מיקוטו נאנח, מתאר לעצמו כיצד דייסון ישתגע כשישמע מה שסם עשה לפין בתוך החדר. "איפה דייסון?" סם הביט לצדדים, כמחפש את אביו של אהובו. "הוא ורן הלכו להביא אוכל לפין, האוכל של בית החולים מגעיל, מתוך ניסיון" מיקוטו נאנח, סם הוציא מכיסו קופסא של מקלות שוקולד. "רוצה?" הוא הציע בחיוך לעבר מיקוטו, מיקוטו לקח את מקל השוקולד בשקט ואכל. "למה אתה מתכוון 'מתוך ניסיון'?" סם התעניין, הוא ידע שמיקוטו הוא בן השטן, אך רצה לשמוע עוד מסיפורו, מה יש מעבר למסיכת האדישות שאופפת את הבן אדם וגורמת לו להיראות שונה לחלוטין ממה שהוא בפנים. "בתור ילד הייתי חולה הרבה, רן היה מביא אותי לבית החולים כדי שאני אתרפא" מיקוטו נאנח והביט על התקרה, על המנורה המהבהבת. "הוא רופא לא?" סם צחקק, "רופא של בית ספר…וגם בזה הוא לא טוב" מיקוטו הניח את ידו על מצחו. "אז רן טיפל בך מאז שהיית קטן?" סם חייך, מיקוטו הנהן. "הוא היה כמו…אבא כזה, אבל לא עם הרגשה של אבא" מיקוטו סגר את סיפרו. "ומה עם אמא שלך?" סם הביט במיקוטו בזווית עינו, יודע את התשובה. "מתה, אבא שלי הרג אותה כשהיא חטפה אותי את רן ואת דייסון" מיקוטו אמר ישירות, לא מהסס לספר לסם את הסיפור. "אמא שלך…היא עשתה הרבה חטאים נכון?" חיוכו של סם נעלם. מיקוטו הנהן פעם נוספת, מנסה לא להיזכר במקרים שקרו בזמן האחרון עם אימו. "יש לי הרגשה שהיא ואבא שלך יפגשו שוב" סם חייך שנית, "גם אני חושב ככה…" מיקוטו השפיל את מבטו. "תוכל לספר לי קצת על פין?" סם הביט במיקוטו, עיניו הזהובות התחננו בפניו. "אין הרבה מה לספר ממה שאתה כבר יודע, הוא פשוט פין, הכרתי אותו כשהיינו ילדים בגלל רן, אבל אף פעם לא היינו חברים טובים" מיקוטו הביט בסם. "אז אין לך רגשות כלפיו נכון?" פניו של סם התקרבו לשל מיקוטו, מיקוטו נד לשלילה. "אז אתה סטרייט, יופי" סם חייך, למרות שחיוכו היה נראה מתוק, מיקוטו ידע שעמוק בפנים הוא מלא בתחמנות וזדון. "אתה מאוהב במישהי נכון?" סם הביט על ציפורניו המרוחות בלק שחור. מיקוטו הנהןן, לא מסתיר את זה. "הבעיה היא שגם החבר שלי, שהוא אחיה התאום מאוהב בה" מיקוטו נאנח. עיניו שידרו כעס ותחרותיות. "אתה לא רוצה להפסיד לאחיה התאום, זה ברור. אבל גילוי עריות, זה די….אסור לא?" סם היה מבולבל, מצד אחד אחיה התאום מאוהב בה והיא לא חושדת. "והיא לא יודעת שאחיה מאוהב בה? היא לא שמה לב?" סם נאנח. "היא לא יודעת שהוא אחיה התאום" מיקוטו שם את ידו על פניו. "עכשיו הבנתי… " סם נאנח, האחות יצאה מהחדר. "אתה יכול להיכנס" היא קדה קידה והלכה משם במהירות בזמן שכולה מסמיקה. "טוב, הלכתי לפין!" סם קם במרץ ופתח את הדלת, "באתי פין" הוא חייך וסגר את הדלת אחריו. 'מה אני אעשה…? זו פעם ראשונה שאני מרגיש ככה…' מיקוטו חשב לעצמו. דייסון ורן חזרו עם שקית של אוכל מוכן. "הגעתם סוף סוף" מיקוטו נאנח. "איפה סם?" דייסון הביט על מיקוטו במבט אדיש. "בפנים, הוא יצא מקודם כשהאחות נכנסה ואז כשהיא יצאה הוא נכנס פעם נוספת" מיקוטו פתח את סיפרו. "יש לי הרגשה שכדאי שאני אסחב את האוכל" רן חייך ולקח מידו של דייסון את שקית האוכל ברגע שדייסון התקדם לעבר החדר ופתח את הדלת. מוצא את פין ואת סם בתנוחה בה סם מעליו מחבק את פין שהיה בלי חולצה ומנשק אותו בפיו. פין שם לב לאביו וניתק את הנשיקה במהירות "א-אבא!" הוא הסתיר את פניו עם ידיו. סם הביט על דייסון בחיוך. "טוב, זה מביך" הוא צחקק. "סם צא מהחדר, עכשיו!" דייסון צעק בכעס, "נמשיך אחר כך" סם לחש לפין באוזן וירד מהמיטה. "אף פעם לא נותנים לי להמשיך!" סם יצא מהחדר במבט אדיש בעוד פין היה סמוק, והסתיר את עצמו בשמיכה.

קיי החזיק את ידה של קלייר בדרך לביתה. "אתה חושב שפין יהיה בסדר?" היא השפילה מבט, קיי ליטף את שערה העדין. "הוא יהיה בסדר גמור, אני בטוח" קיי חייך את חיוכו המרגיע. קלייר אהה שקיי מחייך, זה גרם לה לתחושת ביטחון שהוא יודע על מה הוא מדבר, ומה שהוא אומר באמת יקרה. "יש לי הרגשה רעה, בכל זאת, מעניין אותי מה הסיפור של דייסון, למה הוא הרג את סוקה" קלייר התעופפה לה במחשבותיה בזמן ששאלה את עצמה. "בטוח יש מעבר לכל זה סיפור נכון?" היא הביטה בקיי, הוא הנהן ושתק. "אבל מעניין מהו?" היא השפילה את מבטה. קיי קירב אותה אליו, "את לא צריכה לדאוג בקשר לזה, הכל יהיה בסדר" הוא צחקק. "אנחנו נראים כמו זוג" קלייר הסמיקה וחייכה. "א-אני מצטער" קיי התרחק מעט והסמיק בחוזקה. 'זה מצב מסוכן כרגע, אל תגיד לה מיד איך אתה מרגיש. זו קלייר, היא לא יודעת איך להגיב למצבים כאלו' קיי חשב לעצמו, הוא לא רצה למהר עם הרגשות שלו. במיוחד כשידע שזו אחותה התאומה, הוא רצה להיות החלטי ברגשותיו. "זה בסדר" קלייר צחקה. "קיי" היא הביטה בו, עיניה החומות והגדולות נצצו. "תודה לך" היא חייכה. "ע-על מה?" הוא הסמיק. "שאתה פה" היא צחקקה, "אין לך מה להסמיק, אתה עד כדי כך ביישן?" היא חייכה, היא הייתה דומה לאימם בכל הצורות, השיער, העיניים. "כן אני ביישן" קיי חייך, "אין לך ממה להיות ביישן איתי, אנחנו חברים טובים!" קלייר דילגה. "כן, חברים טובים" קיי חייך והשפיל מבט. 'אני רק אהרוס את החברות הזו על ידי גילוי הסוד נכון?' קיי נאנח. "הכל בסדר?" קלייר נעצרה והביטה בו, "אתה נראה חיוור" היא שמה את ידה על מצחו. "אין לך חום…" היא הורידה במהירות. "אני בסדר" קיי חייך. הוא נזכר כמה היית דואגת לו כשהיו קטנים, כשהוא היה חולה היא לא הייתה זזה ממיטתו עד שהיה מבריא, היא הייתה ישנה לידו ונותנת לו את התרופות כדי שיתרפא במהירות. "מצידי להידבק כדי שאתה לא תהיה חולה יותר" הייתה אומרת. קיי גיחך למחשבה הזו, של חיוכה המתוק בתור ילדה, ושערה הבלונדיני הקצר שהיה לה באותו זמן. "התארך לך השיער.." קיי מלמל, לא שם לב שהוא אומר זאת בקול. "באמת?" קלייר הביטה בשערה, "ל-לא! ז-זה סתם משהו שמילמלתי לעצמי" קיי הסמיק במהירות מרוב מבוכה, "אה, אז אתה קורא לעצמך בגוף נקבה, אני מבינה" קלייר צחקקה, קיי השפיל מבט ונאנח. "טוב, השיער שלי באמת קצת התארך, אתה יודע, שכשהייתי קטנה היה לי שיער קצר" קלייר חייכה. "באמת?" קיי חייך, היא הנהנה. "כל הזמן חשבו שאני בחור, כי גם אחי היה אוהב להלביש אותי בבגדים שלו כדי שאצטרף למשחקים שלו עם חברים" היא נאנחה, "מוזר שלא חשדו שזו אני כי יש לי פרצוף נשי" היא הביטה לשמיים. "כנראה היית בחור ממש טוב" קיי בילגן את שערה והיא צחקקה. 'אותו צחקוק' קיי חשב בחיוך. עיניו נצצו, "הגענו לבית שלי" קיי הצביע על בניין הקומות על הקומה האחרונה. "אפשר לבוא לביקור?" קלייר חייכה, "בסדר, אבל רק חמש דקות כי אמא שלי מאד עסוקה בעבודות הבית" קיי חייך, לא יכל להתנגד לחיוך שובה הלב של קלייר. הם עלו לביתו של קיי במדרגות, "זה כל כך שונה ממה שאני רגילה" קלייר התרגשה. "הבית שלי קטן לעומת הבית שלך, אז זה בסדר אם לא תרגישי בנוח" קיי חייך. קלייר נדה לשלילה, "זה בסדר, גרתי בבית קטן של סבתא שלי" היא חייכה והחזיקה בידו של קיי. הוא פתח את הדלת, "אמא הגעתי" הוא צעק ואימו ירדה במהירות במדרגות, "ברוך הבא קיי, מי זו הבחורה מאחורייך?" אימו הביטה על השיער הבלונדיני שהסתיר את הפרצוף שהיה דבוק לגבו של קיי במבוכה. "זו ידידה שלי, שהכרתי בבית ספר קוראים לה-" קיי חייך מנסה לגמור את המשפט כשקלייר מביטה באישה שעמדה מולה, עם שערה הבלונדיני והחלק שהגיע עד עורפה ועיניה החומות בהירות. "קוראים לי קלייר" קלייר חייכה, האישה הביטה בה במבט המום, ואז הביטה בקיי, הוא הנהן, יודע שהיא שואלת במבטה עם זו היא קלייר שלה. אימו של קיי רצה לעבר קלייר בחיבוק והחלה לבכות.