Love Twins- פרק 32

שבוע עבר מאז האירועים שקרו. "הכל חזר לשגרה הא?" רן חייך בזמן שאכל את ארוחתו מקופסאת האוכל שלו. "לא ידעתי שלהיות החבר הכי טוב של מיקוטו יהפוך את החיים שלי למלאי פעילויות" קיי צחק. מיקוטו המשיך לשבת בקור רוח בזמן שאכל את האוכל מקופסאת האוכל שלו. "אתם יודעים איזה חג היום?" רן חייך בזמן שהוציא סיגריה מכיסו. "אם אתה מתכוון לעשן תעשה את זה כשלא יהיו כאן אנשים שיריחו את הריח המגעיל הזה" מיקוטו אמר בחוסר עניין, מתעלם לגמרי מרן בידיעה שהוא יגיד משהו מטופש. "היום חג האהבה" רן חייך, מתעלם ממיקוטו ומעשן ליד החלון. "חג האהבה זה..?" מיקוטו הרים גבה, לפתע מתעניין. "החג שבו בנות מביאות שוקולדים לבנים שהן מחבבות כדי להגיד להם את זה" קיי חייך, מיקוטו חזר לסיפרו בחוסר עניין. "החג הזה… אני בחיים לא אבין אותו" מיקוטו מלמל. "זה אומר שאתה תוכל לקבל שוקולד מקלייר" רן גיחך, "אני חושב שאני מתחיל להבין את החג עכשיו" מיקוטו עזב את סיפרו ברגע ששמה של קלייר הושמע ברקע. "היא בטוח תביא לי קופסאת שוקולד, אני די בטוח שהיא מחבבת אותי יותר ממך" קיי צחקק, מנסה לגרות את מיקוטו, "נראה בקשר לזה" מיקוטו גיחך. "רוצה להתערב?" קיי גיחך. "ירדתם עד כדי כך רמה שאתם מתערבים על בחורה?" דייסון נכנס לחדר והתיישב על כיסאו של רן, משלב את רגליו במבט אדיש. מתחת לעיניו היו שקיות שחורות שמרמזות על חוסר השינה שהייתה לו בימים האחרונים. "הם נערים דייסון, גיל ההשתובבות הרגיל שלהם, לפחות תגיד תודה שהם לא תוקפים נערות חפות פשע" רן צחקק. "לפחות זה" דייסון נאנח שוב. "דרך אגב, קלייר חיפשה אתכם" דייסון הביט בהם. קלייר פתחה את הדלת בחיוך "מצאתי אתכם" היא נכנסה בדילוג והתיישבה בין קיי למיקוטו. "את נראית שמחה מהרגיל קלייר" רן צחקק. "אני חושבת שזו אווירת החג, היא גורמת לי להרגיש טוב" קלייר צחקקה. "מה קרה לדייסון?" קלייר הביטה בדייסון המותש. "אני חושב שדייסון עייף" קיי ענה לה ונאנח. "אתם יודעים, זה לא מנומס לקרוא למורה שלכם בשם הפרטי שלו" דייסון הביט בהם. "אז קלייר, הכנת שוקולד לבן אדם שאת מחבבת?" רן גמר את הסיגריה שלו והתיישב על השולחן. "לא, לא הכנתי שוקולד, אין לי עדיין את הבן אדם המיוחד שאני מחבבת" קלייר אמרה באדישות בזמן שמיקוטו וקיי הביטו בה בתדהמה. 'לעזאזל' שניהם חשבו לעצמם באכזבה. "איזה סוג של בן אדם את מחבבת? את אוהבת טיפוסים כמוני?" רן הצביע על עצמו בחיוך ודייסון בעט בו. "תתעלמי ממנו" הוא הביט ברן במבט עצבני, ואז חזר למבטו האדיש. "דמעתי שפין עבר לסם לפני כמה ימים!" קלייר חייכה. "כן, לצערי הרב, אני לא יודע איך הסכמתי לזה" הוא הביט בתקרה, דייסון חשב על מה שעובר על פין אצל סם והתמלא בכעס. "אל תתעצבן דייסון, פין רק אתמול התקשר ואמר שהכל בסדר" רן חייך, ידע לקרוא את דייסון כמו את כף ידו. "אני הולך" דייסון התרומם בבת אחת ויצא מהחדר במהירות. "קשה לו, לא רק עם פין.." רן חייך. "כדאי שתלכו, השיעור עומד להתחיל" רן הביט בהם והם התקדמו לעבר היציאה. כאשר הם יצאו רן ישב על כיסאו לרווחה והביט בקופסת השוקולד העטופה בנייר עטיפה סגול וסרט סגול כהה שקיבל מוקדם יותר בבוקר מקלייר. "את יודעת לינה, היא מזכירה אותך בצעירותך, את יודעת, לפני שכל זה קרה" רן הביט לתקרה בחיוך עצוב. "חג אהבה שמח לינה" כמה דמעות עמדו בעיניו של רן.

קלייר הסתובבה במסדרון בית הספר בניסיון למצוא את קיי, היא הביטה דרך החלון וראתה את קיי יושב מתחת לעץ. היא רצה לעברו בחיוך. "קיי!" היא קראה בשמו, הוא הביט בה רצה אליו נרגשת. "מה מצאת?" הוא הביט בה עומדת מולו. כשהיו קטנים היא הייתה תמיד רצה לעברו בהתרגשות כזו כל פעם שמצאה משהו מיוחד, פעם זו הייתה אבן יפיפה ופעם אחת זה היה חתול לבן ויפיפה שהתכרבל לה בידיים כשהרימה אותו. "הבאתי לך משהו" קלייר הוציאה מתיקה קופסא קטנה עטופה בנייר עטיפה כחול שקשור בסרט ירוק. "זה בשבילך" קלייר חייכה. מסתכלת בציפייה על קיי בזמן שהוא פותח את הקופסא שהביאה לו. כשפתח הוא ראה חפיסת שוקולד שבה היו קוביות שוקולד בצורת חתול. "חשבתי שלא הכנת לאף אחד שוקולד" קיי נאנח בהקלה. "שיקרתי, הרי לא רציתי שתדעו מזה" קלייר צחקקה. "הכנתי לך ולמיקוטו" קלייר חייכה, קיי התאכזב מעט עמוק בליבו אך ידע שהיא לא יכולה להשאיר בן אדם אחד ללא שוקולד. קלייר תמיד הייתה אכפתית וחשבה על אחרים לפני שחשבה על עצמה. קיי טעם את השוקולד "זה מעולה!" הוא הביט בה בחיוך. "אני שמחה! עבדתי על זה קשה, במשך כמה שעות לקח לי להכין את השוקולדים לכולם, וגם אז טעמתי כל שוקולד כמה פעמים" קלייר נאנחה בהקלה וקיי חיבק אותה. "קלייר, מה את אוהבת בי?" קיי הביט בה במבט רציני. "אתה מצחיק, בדרך שלך, גם כשאתה לא מתכוון להיות כזה. אתה דאגן, כמו הפעם ההיא שרבתי עם אבא שלי! אתה הגעת עד מיקוטו כדי לראות מה שלומי! אתה נאמן, וחבר טוב" קלייר חייכה חיוך קורן, קיי אהב את החיוך שלה, זה תמיד הרגיע אותו. "תודה קלייר" קיי חייך הוא ליטף את שערה. "בבקשה קיי" קלייר התרוממה. "כדאי שאחפש את מיקוטו, הוא בטח בגג כי לא מצאתי אותו בשום מקום אחר" קלייר נאנחה. "חג אהבה שמח קיי!" קלייר חייכה ורצה לעבר בית הספר. "חג אהבה שמח אחות קטנה" קיי מלמל בחיוך.
קלייר הגיעה לגג הענק של הבית ספר. היא הביטה במיקוטו שנשכב על הרצפה שסיפרו על פניו. קלייר התקרבה ועמדה לידו, מסתכלת עליו. "מיקוטו" קלייר חייכה. מיקוטו לא רצה להוריד את הספר מפניו ולהפסיק את המנוחה שלו, אך המקרה הזה היה מיוחד, הבן אדם שעמד לידו היה מיוחד, קלייר. "הבאתי לך משהו" קלייר חייכה. מיקוטו התרומם, מנסה להסתיר את הסומק הקל שנוצר בלחיו, הוא החזיק את סיפרו הקטן לתיק. "יש לך הרבה חבילות שוקולדים" קלייר הביטה על הערמה הקטנה של קופסאות. "אני לא ממש אוהבת שוקולד, אז, אני לא אוכל אותם" מיקוטו נאנח. קלייר הוציאה מתיקה קופסא קטנה עטופה בנייר עטיפה צהוב עם סרט אדום. "זה עבורך" היא חייכה, מיקוטו פתח את הקופסא וראה שוקולדים בצורת גולגולת. "ראיתי שאתה מסתובב עם הרבה דברים שיש בהם גולגולות, אז חשבתי שאתה אוהב את זה" קלייר השפילה מבט, "אבל אמרת שאתה לא אוהב שוקולד אז.." היא הביטה במיקוטו בתדהמה כשהוא אכל את הקוביה הראשונה במהירות. "ז-זה טעים" הוא מלמל. "באמת?! אני שמחה" קלייר חייכה. "איפה למדת להכין את זה?" מיקוטו חייך, יודע שהוא לא יכול להישאר אדיש הרבה זמן לחיוך של קלייר. "כשהייתי קטנה, אחרי שההורים שלי התגרשו, התחברתי עם המשרתות, הן לימדו אותי לבשל" קלייר חייכה והביטה בשמיים. "אבל אז, אבא שלי אסר עליי לדבר איתן, הוא החליף להן משמרת כדי שלא ידברו איתי, הוא אמר שאני צריכה להתרכז יותר בלימודים ובנימוסים" קלייר השפילה מבט בעצב. "זו הייתה תקופה, די בודדה. המקום היחידי שהרגשתי טוב בו היה הכפר, יחד עם פין, טומו ו…סוקה" קלייר חייכה חיוך עצוב. מיקוטו חיבק אותה בחוזקה, "את לא לבד יותר קלייר, יש לך את קיי, יש לך אותי, יש לך את כולנו" מיקוטו חייך אליה. "את לא לבד יותר קלייר" מיקוטו ליטף את שערה הנעים. "תודה מיקוטו" קלייר חייכה, היא הידקה את צעיפה הכחול כדי שיהיה לה יותר חמים. השמיים התכהו והחלו לרדת פתיתי שלג, קלייר התרוממה במהירות "מיקוטו תראה! שלג!" קלייר רצה בגג בניסיון לתפוס פתיתי שלג. מיקוטו הביט בה בחיוך, כאילו הוא מביט על ילדה קטנה. "נזכרתי! יש לי עוד משהו להביא לך!" קלייר הוציאה מתיקה קופסא עם נייר עטיפה אדום וסרט שחור. "זה עבור אביך, לוציפר. אני יודעת שאני לא מכירה אותו כל כך, אבל הוא הציל את כולנו, זו מתנת תודה ממני" קלייר חייכה. "כדאי שאחזור לבית ספר, מתחיל להיות קר ואני מתקררת מהר" קלייר התרוממה והלכה לעבר היציאה. "אני כבר אבוא" מיקוטו חייך, היא הנהנה בזמן שנכנסה לבית ספר. "שמעת את זה נכון?" מיקוטו הביט בעורב שנעמד על הגדר של הגג. "קח את זה לאבא שלי" מיקוטו הראה את המתנה העטופה באדום, העורב לקח אותה במהירות. "הגיע הזמן לשיעור הבא" מיקוטו נכנס לבית ספר, משאיר את ערמת המתנות הקטנה בחוץ כשהוא מחזיק קרוב לליבו את של קלייר.

לוציפר הביט מהחלון על השלג שירד. "אני שונא חורף, כל כך קר" לוציפר הדליק בנקישת ציפורניים את האח, חצי מהחדר הואר בזמן שלוציפר הביט על עוזרו מתקרב עם קופסא קטנה ברגליו. "הבאת לי מתנה" לוציפר חייך ולקח את המתנה הקטנה בידיו, הוא פתח אותה בעזרת ציפורניו בלבד והביט בקופסת השוקולדים בצורת שטן עם קרניים. "זה מהבת אנוש הקטנה של מיקוטו" לוציפר גיחך לעצמו. הוא אכל את השוקולד, תדהמה תקפה את פניו, הוא התישב על כיסאו ונזכר בלינה. "חג האהבה הא?" הוא צחקק לעצמו בעצב. הוא נזכר שלינה הייתה מביאה לו שוקולדים שהיא הכינה בכל חג אהבה שלהם יחד. "לינה…" לוציפר מלמל, הביט בטבעת הקטנה שנצצה ליד תמונה שלהם יחד. "ההתלהבות שלה, מזכירה אותך" לוציפר חייך כשהביט בתמונה אחרת של לינה. "חבל שאת לא פה להינות איתי כמו פעם" הוא ליטף את הלחי של לינה בתמונה, לוציפר חייך חיוך עצוב, הוא הרגיש כאילו יד חמה עוטפת את היד שלו. "חג אהבה שמח לינה" לוציפר חייך. כל האור בחדר התכבה במהירות והפך לאור סגול. "לא אתה שוב" לוציפר נאנח, הדמות שהייתה מולו היה גבר בגילו עם שיער בצבע סגול כהה שהיה אסוף בקוקו ארוך, עיניו היו סגולות ועורו חיוור, הוא לבש קימונו שחור עם דוגמיות פרחים סגולים. "ברוך הבא אל המוות, האדס" לוציפר גיחך.
אימו של קיי הביטה מהחלון על השלג שנופל. "בדיוק כמו בפגישה הראשונה שלנו" היא החזיקה תמונה של אוסטין ושלה כשהייתה בהריון. "החיוך שלך, היה כל כך יפה, אתה היית כל כך טוב" דמעות החלו לעלות בעיניה. "ולמרות כל מה שעשית, למה אני לא יכולה להפסיק לחשוב עלייך?" היא הביטה בתמונה בעצב. אני מתגעגעת לפנים המחייכות האלו, לחיבוק החם הזה, למילים העדינות שהיית אומר לי לפני השינה" היא בכתה. "אתה יודע, קלייר, היא גדלה יפה, למרות הכל" היא הביטה בעצמה במראה, רואה את האיפור שמרוח לה על הפנים. "אוסטין, למה אני לא יכולה להפסיק לאהוב אותך.." היא חיבקה את התמונה ובכתה. "אמא?" קיי נכנס לסלון, היא הסתירה במגירה את התמונה וניקתה את פניה. "הכל בסדר אמא?" קיי הביט בה בדאגה. "הכל בסדר מתוק" היא חייכה, "קלייר הכינה עבורי שוקולד, חשבתי להתחלק בזה איתך" קיי חייך. אימו התרוממה במהירות, "אני אוציא לנו חלב ועוגיות" היא צחקקה והם הלכו לעבר המטבח. 'חג אהבה שמח אוסטין' היא חשבה לעצמה.
הקבר התמלא בשלג עד שיד חיוורת עטופה בכפפה הוזיזה את השלג, מראה את השם שרשום על הקבר. "שלום סוקה" פין חייך חיוך עצוב, מחזיק קופסאת שוקולד קטנה שהשוקולד בצורת פרח. "קלייר שלחה לי חפיסת שוקולד, בצורת פרחים שהיא הכינה" פין צחקק. "אני מתגעגע לשוקולדים שהייתי נותן לך בחג האהבה, בעצם, חג האהבה היה היום שהתחלנו לצאת נכון?" פין גיחך. "חווינו רק חג אהבה אחד יחד" פין השפיל מבט. "מאז, חג האהבה היה די בודד, חוץ משוקולדים מקלייר, לא קיבלתי כלום כמו שקיבלתי ממך" פין נאנח. הוא התכופף ושם מכתב קטן בצורת לב עליו הוא שם אבן כדי שיחזיק מעמד. "אני עברתי לגור עם סם, עם אחיך הגדול, ישלו בית גדול" פין חייך. "אבל סוקה…למה..אני לא יכול להתנער מההרגשה שלי אלייך?" פין החל לבכות. "סוקה, סוקה!" פין בכה בזמן ששם את קופסאת השוקולד בתיק. לפתע הוא הרגיש ידיים חמימות עוטפות אותו. "סם?" פין הסתובב והביט בדמות בעלת השיער השחור והעיניים הזהובות. "חשבתי שאמצא אותך כאן" סם נישק את מצחו של פין. "אל תבכה פין, זה לא יפה לך" סם ניגב את דמעותיו של פין. 'סם, אדיב אליי סוקה, הוא דואג לי..' פין חשב. "נלך למסעדה שרצינו לאכול בה?" סם גיחך. פין הנהן, מוציא מהתיק שלו חפיסת שוקולד שקנה. "זה עבורך" פין הביא לסם לפני שהלכו לעבר היציאה. "תודה פין, חג אהבה שמח" הוא נישק את פין בפה נשיקה קצרה והם המשיכו בדרכם, למרות הכל פין לא יכל לשכוח את מה שרשם בפתק בצורת לב לסוקה, 'אני אוהב אותך סוקה, חג אהבה שמח'.
דייסון התקדם בבית קברות לבוש בחליפה עם צעיף שחור, אוחז בזר פרחים יפיפה וצבעוני ובצד אחר קופסאת שוקולדים בצורת לבבות. "שלום לין" דייסון חייך לעבר הקבר של אישתו. שם את זר הפרחים באגרטל שהיה לידו ואת השוקולדים הניח ליד האגרטל. "הבאתי את הפרחים האהובים עלייך, במיוחד עבור החג" דייסון חייך חיוך עצוב, הוא הוציא חפיסת שוקולד קטנה שהשוקולדים היו בצורת פרפרים, "קלייר הביאה לי את השוקולדים האלו, כאות כבוד ככה היא אמרה, את יודעת, היא מכירה אותך, כמעט בהכל" דייסון הכניס חזרה את הקופסא. "עשר שנים הא? של לחגוג את חג האהבה ליד הקבר שלך, תמיד דמיינתי את החג אהבה שלנו יותר משמח, יחד עם פין, יחד עם הילד החדש" דייסון התיישב ליד הקבר. "תמיד חלמתי שיום אחד תחזרי, רק בשביל החג הזה, שנוכל להיות יחד רק ליום אחד, אבל אז אני חושב על העובדה שתעזבי פעם נוספת ולא מוכן לזה" ידיו רעדו. "הלוואי שהיית פה כדי לראות איך הבן שלנו גדל, אולם רודף אחריו עכשיו מחזר מאפיה חדש. אולם אני לא יכול להגיד את זה בקול רם אבל, אני חושב שסם הוא מי שפין באמת צריך עכשיו" דייסון גיחך. "לין, האם זו בקשה מוגזמת מדי לבקש שתחזרי? האם זו בקשה מוגזמת מדי לבקש לנשק אותך עוד פעם? לחבק עוד אותך? להרגיש את החום שלך והקול העדין שלך" דייסון השפיל מבט בעצב, דמעות מילאו את עיניו השחורות. "להרגיש את השיער היפיפה הזה, להרגיש את הידיים האלו שחיבקו אותי כל הזמן, האם זה מוגזם מדי לבקש את כל זה? האם מוגזם מדי לבקש שתהי שוב לצידי?" דייסון הביט על הקבר, מדמיין שלין מקשיבה לו. "לין…" דייסון פרץ בבכי. הוא חיבק את ברכיו כמו נער צעיר. "לין, אני מתגעגע אלייך, לין, אני אוהב אותך לא משנה מה, בבקשה…תחזרי" הוא המשיך לבכות, למרות שהרגיש ידיים חמות עוטפות אותו, שיער עדין שפוגע בלחיו, כאילו לין באמת שם, מחבקת אותו ומלטפת אותו שהכל יהיה בסדר. "חג אהבה שמח, לין" דייסון חייך ונשאר לשבת בתנוחה שהוא בשקט יחד עם לין.

'כל בן אדם בחבורה הזו, איבד מישהו יקר לליבו, אבל לא משנה מה תמיד יש מישהו אחר לצידו, ללוציפר יש את מיקוטו, לדייסון יש את רן, לפין יש את סם, לאמא של קיי יש את קיי. ולי? לי יש את כולם שיעמדו לצידי לא משנה מה, עד שאמצא את אחי. אני מקווה שהשוקולדים שהכנתי לכל אחד הזכיר את מי שהוא אוהב, ואת מי שלצידו. אני מקווה שיום אחד, כל הלבבות העצובים האלו יתרפאו' קלייר כתבה וסגרה את יומנה בצבע חום בהיר. "חג אהבה שמח כולם" קלייר הלכה לישון כשחיוך מרוח על שפתיה.